חגם של הלא צודקים
תשעה באב הוא הזמן של אלו המבינים שחיים בבית אחד הם חיים של פשרה. של אלו המבינים שגם לקירות הצדק המוחלט יש ערך
"חורבן הבית" איננו רק מטאפורה זוהי לב לבה של ההוויה הגלותית – הנדודים הארוכים, החוסר במקום מוגדר, בתחושת שייכות, נותנים בנו את אותותיהם עד היום. כל מי שנאלץ להיות בלי דירה לתקופה קצרה מכיר זאת היטב בזעיר אנפין.
אך החזרה מהרוחני לגשמי איננה פשוטה. כמו בכל משפחה פרטית, כשמכניסים כסף העניינים מתחילים להסתבך, כך גם במשפחה הלאומית. בנייה מחדש של בית, והחזרת הלאום היהודי להוויה ריאלית-חומרית כוללת שלל החלטות ערכיות ופרקטיות – ובקיצור הרבה נושאים לריב עליהם. כך אופיינו ימיה הראשונים של הציונות בויכוחים לוהטים, בתנועות ובמחנות ובשאר צרמוניה המלווה צמצמום של כל אידיאל למוחשות.
מאז התבגרנו, יש שיאמרו הזדקנו. הוויכוח הערכי (ואולי גם הערכים עצמם) הטשטש אך לא נעלם. ניתן לראות אותו היום בשלל שסעים, למשל במחלוקת החרדית-חילונית. האנרגיות הגדולות היוצאות מהצד החילוני שלעתים נעמד על רגליו האחוריות לגילוי מה שנתפס ככפייה או השתלטות על המרחב הציבורי אינן מקריות.
כשחלקים מהציבור החילוני, למשל, מתריעים "תכף יהיה פה איראן", ספק אם הם באמת מאמינים בכך. מדינת תל אביב החופשית מעולם לא הייתה רחוקה כל כך מאפשרות זו. הם מביעים את התחושה הבריאה של כל בעל ערך – על ערכים צריך להילחם.
במשל הבית הערכים המוחלטים הם הקירות שמגדירים אותנו – קיר המסורת אל מול קיר הקדמה, קיר הליברליזם
בניגוד לאיתמר של דויד גרוסמן, אנחנו דווקא לא חיים על הקירות. למזלנו. מאוד מפתה להיות על הקיר. במקום הכל כך ברור וחד. במין עמדת צדק בלתי מתפשרת שמתריסה מול כל העולם את עליונתה המוסרית ומותירה לאחרים להתפלש בבינוניות העלובה של החיים האפורים.
כאלו למשל היו קנאי ירושלים בזמן החורבן שלחמו זה בזה בלילות וברומאים בימים. אפילו החורבן המתקרב לא הזיזם מעמדת הצדק. לבסוף הם שרפו את מחסני התבואה וקרבו את החורבן לעיר שכבר ממילא הייתה חרבה מקנאותם.
כדי למצוא את עיוותי הצדק לא צריך להפליג 2,000 שנה לאחור בהיסטוריה. הטהרנים חיים בקרבנו גם היום. ואף שהם שוכנים בקצה המחנה קולם מבקיע למרחוק. טהרני הימין הקיצוני, שכל הזזת קרוואן במילימטר היא מבחינתם פשע דאורייתא, טהרני השמאל הקיצוני שכל הכרה במדינת האפרטייהד הקולוניליסיטי מוציא אותך משורתם, טהרני הצדק החברתי – שמארגנים 3 הפגנות במקביל כדי חלילה לא לערבב בין סתם מוחים למוחים האמיתיים וסתם טהרנים שיודעים תמיד להביע בשפה צחה וללא מצמוץ את עמדתם הבלתי מתפשרת.
תשעה באב הוא הזמן שלנו. של הלא צודקים. של אלו המבינים שחיים בבית אחד הם חיים של תערובת ופשרה – במובנים הכי נשגבים שלה. של אלו המבינים שגם לקירות הצדק המוחלט יש ערך אך החיים האמיתים מתנהלים בבית פנימה.
בספת פסים אחת של אמונות ודעות שלא מסכימות זו עם זו, וגם לא מוותרות על עמדותיהן, אך מבינות שהחיים בבית אחד בכפיפה, ובעיקר כמשפחה אחת פירושם לתת לשלל הזרמים להביע עצמם זה לצד זה.
זה לא קל, זה מתכונת למחלוקת אינסופית, אך כפי שכבר למדנו באלפיים שנות, מחוץ לבית קשה הרבה יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם