זאת בהחלט מלחמה
יש כאן חללים, אנשים מציתים את עצמם, אך איש לא מוריד את הדגל לחצי התורן ושולח סיוע. פיקוד העורף שותק, אבל העורף עולה בלהבות
- דעה: הפיכת משה סילמן לגיבור מעודדת עוד אנשים אחריו
- אחיו של נכה צה"ל שהצית עצמו היום: "צה"ל מעדיף חיילים מתחת לאדמה"
- משה סילמן הובא למנוחות: "הזעקה שלך היא הצהרה של תקווה"
האם כעת, לאחר שאדם נוסף הצית את עצמו על רקע מצבו הכלכלי הקשה, נתחיל להבין סופסוף שיש כאן מלחמה? מלחמת קיום שהיא אינה מלחמה אישית של אנשים בודדים, אלא מלחמת קיום לאומית. לא מדובר ב"טרגדיה אישית" - מדינת ישראל נמצאת בקריסה חברתית שהכיוון שלה כרגע הוא אחד. מטה לתהום.
זוהי מלחמת אלה שיש להם באלה שאין להם. מלחמת העושר בעוני. מלחמת שליטי המערכת הכלכלית חברתית הקיימת באלה שנתונים בעבדות מודרנית. זוהי מלחמת בעלי הכוח והממון הנלחמים בנחישות כדי לשמר את כוחם מול אלה שלא מוכנים יותר להמשיך לשחק את המשחק. זוהי מלחמה של אטימות שלטונית ומערכתית מול בני אדם אמיתיים בשר ודם.
במסגרת "הטרגדיה האישית" יש כאן שני אנשים שהציתו את עצמם בשל מצבם הכלכלי חסר התקווה, ועוד כמה שניסו לעשות כן. בימים האחרונים מתרבים הדיווחים על אנשים שמאיימים להתאבד כי הם לא יכולים יותר לעמוד במצוקה. הם נואשים. ונוסיף על כך את כל אלה שמתאבדים בשקט, ללא מצלמות וכותרות ראשיות בעיתון, עשרות מהם בשנה, ממוצע של אחד בשבוע. זו מלחמה. אבל בשביל ראש הממשלה בנימין נתניהו, זו בסך הכל "טרגדיה אישית".
הלוויתו של משה סילמן, היום
יוגב אטיאס, עורך: ניר וקסמן
עולם כמנהגו נוהג
"מדינת ישראל, אם זה לא עורר אותך, אני לא יודעת מה יעורר אותך אבל תתעוררי!", אמרה הרב עידית לב מעמותת "רבנים למען זכויות אדם", במסיבת העיתונאים בבית החולים, לאחר מותו של משה סילמן. ובינתיים העניים הרעבים הולכים ומאבדים תקווה, והם אינם מוצאים כל נחמה בעניים החדשים שמצטרפים אליהם כל הזמן. ומעמד הביניים ז"ל צונח מטה מטה אל בור העוני. כמו חור שחור, ישראל קורסת לתוך עצמה.
יש כאן מלחמה עם חללים אבל אף אחד לא מוריד את הדגל לחצי התורן או מניח זר ממלכתי על קברם. אנשים כאן קופצים מהגג ועוד שנייה יודיעו שמשיח נהרג, אבל הרדיו לא משדר שירים עצובים, עיתונים לא מדפיסים מהדורות מיוחדות ואף מערכת חדשות לא שולחת ניידת לפריצה בשידור חי מהתור בלשכות
הרווחה.
בישראל עדיין עולם כמנהגו נוהג ואף מטוס הרקולס עמוס במזון ציוד ותרופות לא הגיע לשכונות או לספסלי הערים. גם פיקוד העורף שותק. ואני לא יודעת איך מי שאחראי על העורף יכול לשתוק, כשהעורף עולה בלהבות.
להטוטני תעמולה מתוחכמים במיוחד שולטים בשיח הציבורי ביד מיומנת. הם יעשו הכל כדי לספר שהכל בסדר. נכון, יש קצת בעיות, נכון יש תמיד לאן להשתפר, אבל בסך הכל, הכל בסדר. ובכל רגע שמישהו ירים את קולו בשאגה מטלטלת, מיד יזדרזו אומני השליטה בשיח להפריח ספין תורן, להסיט את האש, ולהמשיך לשמר את הנרטיב: הכל בסדר.
אנשים כאן מתים. זה משבר לאומי. זוהי שעת חירום. יש כאן מלחמה. אז איך זה שאינני שומעת צפירות אזעקה עולות ויורדות?
הכותבת היא פעילה במחאה החברתית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם