לפני שירושלים תהפוך לדמשק
בתוך השטחים הכבושים אין חוקים. בני אדם מוכים מול משפחותיהם בזמן מעצרים וחיילים מרשים לעצמם לכוון את נשקיהם על אזרחים. וידוי של לוחם
בין שתי קבוצות אלו לא מבדיל דבר מלבד מרחק גיאוגרפי של כמה עשרות קילומטרים, וגבול שברירי, שבמשך רוב זמן הניסוי אף לא נחסם בגדר. באופן מפתיע, שתי קבוצות אלו לא הפגינו גילויי אהדה מתפרצת לרעיון הציוני. אך בעוד במקרה של "ערביי ישראל" נוצר מרקם חיים סביר בתוך המדינה, שהופר, אמנם, בכמה מאות פיגועי טרור, הפכו ערביי יהודה, שומרון ועזה לחברה שהטרור הוא האתוס הלאומי שלה, שמתוכה יצאו מבצעי מאות אלפי פיגועי טרור, ומעשי זוועה קשים לתיאור.
מה מקור השוני הזה? הרי מדובר ב"אותם ערבים", אותם "מוסלמים המגיבים בדם ואש למאה ה 21"?אני , באופן אישי, יודע את התשובה. הייתי שם כדי לבדוק.
לפני כשלוש שנים השתחררתי משירות כלוחם ביחידה מובחרת לאחר שנה וחצי של שירות באזור ג'נין. שם, במהלך למעלה משלושים מעצרים, לילה לילה, ראיתי איך מתנהג גם השלטון הנאור ביותר ללא בחירות שיציבו בדרכו בלמים.
ראיתי את האגרסיביות הלא-תיאמן של שלטון צבאי. בכל מעצר, החל ממעצר פעיל חמוש של הג'יהאד האיסלאמי, וכלה במעצר של ילד שיודע משהו על מעשיו של פעיל כזה, או במעצר לצורך הפגנת נוכחות, השיטה זהה: כיוונו את הנשק על נשים וילדים בכינון ישיר, מטווח קצר (הרי אי אפשר לדעת את גיל המתאבד הפוטנציאלי), כפתנו את המבוקש וחסמנו את עיניו בעודו שוכב על הבטן מול בני משפחתו
כמו כן, אם הצוות טעה בדרך או שהמודיעין לא דייק - פשוט עצרנו מכונית, הנחנו קנה אם -16 על צוואר הנהג, והנה יש לנו מורה דרך.
ועוד: במהלך השירות שלי שמעתי על מספר מקרי מוות של "בלתי מעורבים" כתוצאה מטעויות של חיילי יחידות מיוחדות. טעויות קורות אבל מן הסתם לא יגיע אף נציג מטעם הממשלה למשפחה אבלה של "אוכלוסיית אויב".
אחרי המעצרים הללו, אחרי שכיוונת נשק על משפחה שלמה, אתה חוזר הביתה לשבת, בוהה באביך ואמך. גם הוא היה רועד ככה מול קנה אם 16? מה הייתי עושה אם חייל זר היה מצמיד מול עיני קנה לצוואר של אבי?
עכשיו מנידים חלק מהקוראים בראשם. נו, עוד חייל רכרוכי ומבולבל, אסור היה לשלוח אותו לשם, "יפה נפש".
שימו לב: תצטרכו להוסיף לחבורת יפי הנפש את הרמטכ"לים אמנון ליפקין שחק ושאול מופז. כמו כן את "ילדי הפרחים" עמי איילון, יעקב פרי, אבי דיכטר, ויובל דיסקין. נסיים בדברי הפציפיסט הרך והענוג מאיר דגן: "ישראל הייתה צריכה לקבל את העקרונות שהובילו ליוזמה הסעודית... כולנו יודעים היכן צריך לעבור הגבול המזרחי של ישראל".
שיקולים ביטחוניים רבים תומכים בהמשך החזקת יהודה ושומרון, אבל כל הסכנות הנראות לעין מחווירות אל מול הסכנה של מדינה דו לאומית, שבה ניאבק בערבים בסכינים ובאלות, בסגנון הלבנוני או הסורי.
לגבי המשך השלטון הצבאי ביהודה ושומרון, אצטט את מה שכתב כבר ב-1985, הפרופסור יהושפט הרכבי ז"ל, ראש אמ"ן לשעבר: "יסלחו לי הקוראים אם אמשול לכך משל גס: אם יטען אדם כי אין לו חיים אלא אם כן הוא יושב על כתפי חברו, ותוך כדי כך אף זכותו לנעוץ בו ציפורניו - יתחילו הבריות לתמוה שמה מוטב לו שלא יחיה.."
ראש הממשלה, קבל את ההכרעה בקרב חייך, (וחיי כולנו) והכרז על הוויתור הישראלי על יהודה ושומרון.
הכותב היה חייל ביחידה מובחרת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם