יריקה בפרצוף החיילים הדרוזים
השתתפותו של מסעב יוסף, "בן החמאס", ביום החייל הדרוזי הייתה אקט יחצני של אופורטוניסטים מהעדה. איש לא טרח לחשוב על רגשות החיילים
יוסף, המכונה "הנסיך הירוק" הפך לחביבם של כמה מהארגונים היהודיים הימניים בארה"ב, וזאת על רקע שנאתו לאיסלאם ולאחר פרסום ספרו "בן החמאס". ארגונים אלה משתמשים בו ככלי תעמולה להצדקת עמדתם הקיצונית, אך למעשה מחזקים את השנאה בין הדתות והורסים כל גשר אפשרי לשלום.
יוסף, שאין לו שום קשר למערכת הצבאית, הוזמן כאורח כבוד ביום החייל הדרוזי שהתקיים בטבריה, על תקן דומה לזה שהוא ממלא בארה"ב. אך הפעם כיחצן בשירותם של כמה מהפוליטיקאים הדרוזים המשקיעים רבות במציאת חן ובחנופה למצביעי מפלגותיהם היהודים, וכן על ידי קציני צבא דרוזים, לרוב מהגדנ"ע וממדור אוכלוסיות, אשר מכונים בקרב בני העדה קציני "חתונות והלוויות" - שכן במקום לדאוג לרווחת החייל הדרוזי הם עסוקים רוב זמנם בטקסים ריקים מכל תוכן.
הסטיגמה התחזקה
הזמנתו של מסעב ליום זה הייתה לא יותר מאשר בדיחה לא מוצלחת, אלמלא הייתה מהווה יריקה בפרצופם של החיילים והקצינים הדרוזים הנאבקים במשך שנים ארוכות לשנות את התדמית שיצרה להם המדינה בראשית דרכה - של חיילים בשירות התעמולה הישראלית בקרב העולם הערבי.
שירותם של כלל החיילים הדרוזים ביחידת המיעוטים האגדית גדוד 300 בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, והעובדה שהפיקוד הצבאי לא הכשיר את היחידה לפעילות מבצעית, חיזקה את הסטיגמה הנחותה הזו אשר יצרה אפליה ואי שוויון.
הישגי הגדוד הדרוזי במלחמת ששת הימים, אשר לימים נקרא גדוד 299 ,הוכיחו שהם לוחמים אמיתיים, המוכנים לאתגרים קשים. הישגים אלו עזרו לשינוי
התדמית באופן עקבי ולחזוק מעמדם העצמאי כלוחמים שווי זכויות הזכאים להערכה ולכבוד. זאת למרות המחאה בקרב חלק מבני העדה נגד השירות הצבאי ולרוב תוך אכזבה מתמדת מטיפול המוסדות הרלוונטיים בחיילים הדרוזים המשוחררים.
וכך הופתעו החיילים הפתעה מרה כאשר במקום שאותם פוליטיקאים וקציני "ההלוויות והחתונות" ידאגו להעניק להם הכרה מעשית בעשייתם הכוללת ועזרה בהמשך דרכם האזרחית - הם "זכו" לאורח תמוה, אשר מחזק את התדמית הנחותה של חיילים בשירות התעמולה הישראלית.
אך מה לנו כי נלין? הרי מי שזימנו אותו ליום זה, גם הם מעדיפים להיות חיילים בשדה התעמולה במקום מנהיגים הדואגים למיעוט שאליו הם משתייכים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם