הכלכלה תנצח
לתושבי עזה, השרויים במצוקה כלכלית גוברת, אין מה להפסיד. המצוקה הזו מהווה דלק מרכזי בעליית כוחם של חמאס ויתר ארגוני הטרור
סין ואפגניסטן חתמו באחרונה על הסכם שבו התחייבה סין לספק לאפגניסטן סיוע ביטחוני מקיף לאחר הנסיגה האמריקאית ולהגביר את השקעותיה במדינה ב-20 מיליארד דולר. לסין יש גבול משותף עם אפגניסטן ואינטרס ביטחוני רב במדינה: היא חוששת מהקרבה ואפשרות של שיתוף פעולה בין ארגוני הטרור המוסלמיים באפגניסטן לבין הטליבאן ההולך ומתחזק.
כמעצמה עם אוכלוסייה של יותר ממיליארד נפש, מודע הממשל הקומוניסטי בבייג'ין לעובדה שבהפעלת אידיאולוגיה וכוח צבאי בלבד עתידו של כל שלטון קצוב בזמן. העם, בכל מקום, רוצה לאכול ולהבטיח את עתידו. לכן אימץ הממשל מדיניות של תהליכים סוציאל-כלכליים עם ליברליזציה מוגבלת שמצליחים לנווט את הספינה העצומה הזאת בצורה מחושבת ונכונה ומביאים תוצאות.
את הפילוסופיה הזו מעתיקה סין גם למדיניות החוץ שלה. היא נוקטת מדיניות חוץ פרגמטית כלכלית, ללא אידיאולוגיה ופוליטיקה, ומנווטת את עצמה לכל מקום שבו היא יכולה לייצר השפעה ורווח כלכלי.
הגישה המערבית שמובילה ארצות הברית - הפעלת כוח וכפייה אידיאולוגית של דמוקרטיה - איננה רק שאלה של צדק ואי-צדק, ואף לא שאלה של אפקטיביות. זוהי שאלה מהותית ליציבות העולמית. ההתערבות, גם אם היא נכונה בתחילה, מתהפכת מהר מאוד והופכת אהדה לשנאה, ומאחר שלכל כניסה יש גם מועד יציאה - מה שנשאר מאחור הוא בדרך כלל החמרה של המצב שהביא לכניסה מלכתחילה. עיראק המפוררת היא דוגמה חיה לכך.
שתי הגישות לא הביאו להסכם שלום אמיתי
ישראל, אשר רואה בעצמה מעצמה אזורית, הולכת בעקבות הגישה האמריקאית ונשענת על כוחה והרתעת נשקה. בעייתה העיקרית אינה טמונה בהכרח בשוני בגישה הפוליטית בין ממשלותיה, כפי שנהוג לחשוב בסוגיית הבעיה הפלסטינית.
הרי נוכחנו לדעת ששתי הגישות לא הביאו להסכם שלום אמיתי. בעייתנו העיקרית היא היעדר אסטרטגיה לאומית ארוכת שנים ומפוכחת, כזו שמתבוננת מעבר לקדנציה פוליטית ומגלמת בתוכה הבנה שייתכן כי הזמן לא בהכרח בשל לפתרון מלא בעת הזו, והדרך להסכם אמיתי דורשת תהליך הבשלה ארוך.
מה כן ניתן למימוש מיידי? פירוק המאיץ העיקרי - מצוקת העוני והמרמור בצד השני שמשחקים לידי הקיצוניים. ניתן להגדיר שלב ביניים, שעניינו "לנצח את הייאוש" על ידי הפעלה של "סופט פאוור", בדומה למתרחש באפגניסטן. ולא צריך להרחיק עד שם: אפשר להביט על המתרחש מתחת לאפנו. אבו-מאזן הצליח ליצור
ביהודה ושומרון שליטה על ידי רווחה, דבר שהעצים את כוחו וסייע בהורדת המוטיבציה לפגוע בישראל.
כמות הגולשים בסמארטפונים ברחובותיה של בית לחם מדגימה לאן מועדות פניו של הציבור שם. לתושבי עזה, השרויים במצוקה כלכלית גוברת והולכת, אין מה להפסיד. המצוקה הזו מהווה דלק מרכזי בעליית כוחם של חמאס ויתר ארגוני הטרור. הדבר נכון גם ליחסינו עם מצרים: השלום הפוליטי לא הצליח להתבסס על אינטרסים כלכליים עמוקים, ולכן קל היום למועמדים לנשיאות לנפנף בביטולו על מנת לרצות את עמם.
בפנינו עומדות שתי אפשרויות: שימור הקיפאון, שיוביל ל"עופרת יצוקה 2" ואחר כך "עופרת יצוקה 3", או הליכה לאסטרטגיה חלופית: כלכלה תחילה, ורק לאחר מכן הסכם פוליטי. על ישראל להכיר בכוח העולה של ההשפעה הכלכלית והרווחה ולנקוט פעולות ארוכות טווח שמייצרות השפעה חיובית לזמן ארוך יותר.
אקו"ם