מדיניות חטא על פשע
ישראל חטאה לתושבי דרום תל אביב כאשר לא שמעה את זעקתם אבל לא פחות מכך היא חוטאת לפליטים כאשר אינה מטפלת בהם
שכונות אלה, שבין כך תשתיותיהן רעועות ומטות לנפול, התמלאו במזי גורל, אשר עשו את דרכם במדבריות כדי לזכות ביום עבודה ובפרנסה. אך את המחיר שילמו אזרחי דרום תל-אביב, שחייהם השתנו ללא הכר. יש להצדיע לאזרחים ולאזרחיות אלה, אשר הכילו משך זמן רב כל כך את השונוּת והאחרוּת בתנאים קשים, כשהם עצמם נאבקים למחייתם.
בניגוד למתנשאים למיניהם, המטיפים מוסר לתושבי דרום תל-אביב כאשר הם עצמם נאבקים שלא לקבל לקהילותיהם כל זר ושונה – וראו לדוגמה את המאבקים שניהלו תושבי שכונות מבוססות בשנים האחרונות כנגד פתיחתם של הוסטלים לתשושי נפש ולאנשים בעלי נכויות בשכונותיהם - כאמור טובלים הם ושרץ בידם!
פשע לא נסלח פשעה ממשלת ישראל כלפי פליטי רצח עם, אשר הינם חלק (בלתי ברור) מתוך עשרות אלפי האזרחים הזרים. במכוון, אין הממשלה מוציאה תחת ידה מנגנון אשר יבדוק את מעמדם. במתכוון היא צדה אותם. בכוונת מכוון היא מסיתה נגדם.
למתבונן מבחוץ נראה מצב זה אבסורדי, ולא היא. משנה סדורה עומדת מאחורי המדיניות המתמשכת של חטא על פשע, של ממשלת ישראל.
ערך חיי האדם בעיני מנהיגנו שווה כקליפת השום. הסבורים כי הם מעדיפים את תושבי דרום העיר על-פני הפליטים טועים טעות חמורה. עיקרי מדיניות ה"חטא על פשע" היא שיש שווים פחות ויש שווים יותר ותושבי דרום תל אביב ונרדפי רצח עם שווים פחות, לאסוננו, בעיני הנהגת ישראל. לאליל מנופח זה של עליונים ותחתונים
מה תעשה ממשלה טובה, כזו המכירה בערך חייהם של אזרחיה ותושביה, במצב זה ומיד?
ראשית עליה להוציא את רוב האזרחים הזרים משכונות דרום תל-אביב. על המדינה למצוא פתרון מניח את הדעת לאזרחים הזרים הללו, בין אם אלו פתרונות זמניים או ארוכי טווח. לדוגמה, החזרת אזרחי דרום סודן לחלק מארצם שבו לא ירדפו מבורכת ונכונה, אך הדרך בה נעשה הדבר ממיטה קלון ובושה נוראה על ישראל ועל כל יהודי באשר הוא.
שנית, על הממשלה לזרז ככל יכולתה את בניית גדר הגבול בין ישראל למצרים. ההתעלמות מקיומו של גבול פרוץ – דרכו הוברחו נשק, סמים ובעיקר בני אדם בשלושים השנים האחרונות היתה נדבך מרכזי במדיניות ה"חטא על פשע".
במסגרת פתרון כולל על הממשלה להקים מנגנון אשר יבחן את מעמדם המדויק של מוכי גורל אלו. כל אשר הוא מהגר עבודה עליו לחזור לארצו ובתוכם חמשה עשר אלף עובדים זרים שרישיון עבודתם פג, מאה אלף "תיירים", שנכנסו לישראל דרך נמל התעופה בלוד, שאשרתם אינה תקפה עוד ונשארו בישראל לעבוד.
על הממשלה להפסיק את מדיניות הדלת המסתובבות לגבי עובדים זרים, מדיניות שכל מטרתה העשרת החברות המביאות עובדים אלה ארצה. ההון הגדול שאותו עושים בעלי חברות הסחר באדם באישור, בידיעה ובעידוד שרים בממשלת ישראל על גבי עבדים אלה הוא חרפה שאין לה אח ורע בתולדות עם ישראל. כל אשר הוא פליט נרדף על צוואר, על המדינה לתת לו מעמד פליט זמני במסגרת מכסה, שעל מדינת ישראל לקבוע אותה.
נוסחה זו, שהורכבה על ידי הוועד למאבק ברצח עם, מעניקה מעמד פליט לכ-1,000 פליטים (אמיתיים) בשנה, כעשירית ממספר המסתננים שעברו את גבול ישראל-מצרים בשנה האחרונה, כל זאת תוך קביעת תקרת גג ברורה למספר מקבלי מעמד פליט. תקרה העונה לזכותה וחובתה של ישראל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית! מתן מעמד פליט למספר שכזה היתה מעמידה את ישראל כאחת המדינות המובילות בעולם המערבי.
רק מדיניות משולבת כזו תפתור את המצוקה הנוראה של שתי האוכלוסיות הללו, אשר הוכנסו ובמכוון, לזירת הגלדיאטורים על ידי הממשלה.
על צווארנו, על אחריותנו לזכור כי המשך המצב הקיים יכול חלילה להביא להידרדרות בשכונות דרום תל אביב. כל רמץ יכול להפוך למדורה אשר תגבה חיי אדם, מדרון חלקלק זה יכול להביא ללא שאף אחד רוצה בכך, לפרעות הדדיות אשר יטבעו על מצחנו ומצח העם היהודי כולו אות קין, ככתוב "מֶה עָשִׂיתָ (עשיתם); קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה" (בראשית ד') ולזה לא תוכל הממשלה לענות "השומר אחי אנוכי?"
התישמע זעקה זו באוזני קובעי המדיניות? אני בספק.
הכותב הוא יו"ר הוועד למאבק ברצח עם, ורכז תנועת דרור ישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם