סיבה לדאגה: עוד ועוד שוטרים נתפסים בשקר
השוטרת ששיקרה כשטענה שהגיעה לזירת הרצח של גדי ויכמן בבאר שבע לא לבד. כך הפכה אי אמירת אמת להרגל מגונה בקרב כחולי המדים
התנהלותה של המשטרה בעקבות הרצח של גדי ויכמן בבאר שבע. ויכמן נרצח לפני כשלושה שבועות כשביקש מחבורת נערים לשמור על השקט כדי שיוכל להרדים את בתו התינוקת.
במהלך הערב שבסופו נרצח ויכמן, התקשרה רעייתו, מיכל לוי, למשטרה, וביקשה שניידת סיור תגיע לגן הציבורי ותנסה להרגיע את הרוחות. מיד אחרי הרצח מיהרו לטעון במשטרה שלוי לא התקשרה למוקד, והאלמנה נאלצה, בעודה יושבת שבעה, לחשוף פלט של שיחה למוקד המשטרתי. ויכוח דומה התעורר סביב הגעתה של ניידת המשטרה לגן הציבורי שבו אירע הרצח.
לוי טענה שניידת לא הגיעה למקום. שוטרת הסיור טענה שהייתה באזור. תחקיר משטרתי גילה שהשוטרת שיקרה, וכי היא אכן לא הגיעה למקום. "הכל היה נראה אחרת אם הם לא היו משקרים ובמקום זה היו פועלים", אומרת לוי. "השוטרת הזאת עשתה את מה שכולם עושים", אומר שמחי, "היא רק עשתה את זה בחוסר כישרון".
שמחי חקר את מי שכונו "כנופיית מע"צ". בקיץ 1978 נעצרו גדעון הררי, אורי גולברי, יעקב בלדוט ויוסף רחמים בחשד להצתות של מכוניות ובניינים בתל אביב, ביניהם מבנה של משטרת מחוז תל אביב. הארבעה טענו שהוכו ועונו בחקירתם ולכן הודו בחלק מהעבירות, אולם בית המשפט לא האמין להם והם נידונו לעונשי מאסר שנעו בין שנתיים לחמש שנים וחצי. 11
שנים אחרי שהשתחררו מהכלא הודה שמחי, שהיה אחד מהחוקרים, בראיון עיתונאי ובעדות במשטרה, שכתב האישום של הכנופייה התבסס על עדויות שקר של שוטרים. שכתבנו עדויות, אמר, הכרחנו חשודים לחתום על הודאה שלא מסרו, קרוב לוודאי שהעדתי עדות שקר גם בבית המשפט.
"אין שום אמת", אומר שמחי. "האמת משתנה כל הזמן ומתאימה את עצמה למנהיג, לעובדות חדשות, לאופנה חדשה. הפרשה של'כנופיית מע"צ' התחילה כשקצין מודיעין קיבל מידע מאדם שכתב פיקציות ומדע בדיוני נגד הארבעה.
"היה ברור שמדובר בשטויות, אבל כל המערכת הופעלה כדי שקצין מסוים יתקדם. מהרגע שהתקבלה החלטה, הכל זז כמו קרחון למרות ששום דבר לא היה אמת. היום אני יודע שאין דבר יותר חשוב מהאמת. אני מעדיף לרעוב ללחם אבל לומר אמת".
"לא ארשה תרבות של שקר במשטרה", הודיע מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, שהשעה את השוטרת ששיקרה בפרשת רצח ויכמן. עם זאת, בשנים האחרונות נחשפו בבתי המשפט כמה וכמה מקרים של עדויות שקר מצד אנשי משטרה.
שוטרים שיקרו כדי להצדיק אלימות מצדם או כדי להפליל עבריין, מפקד תחנה זייף נתוני פשיעה, במקרים אחרים הטילו שוטרים אחריות לאלימות על חברם שלא השתתף באירוע או שיקרו, כמו במהלך משפטו של עמוס ברנס.
בכל מה שקשור לעדויות שקר, המשטרה לא מבחינה בין עבריינים, חברי כנסת, אנרכיסטים, מתנחלים, מפגיני שמאל וימין, פלסטינים, חרדים, ערבים, יהודים, חוגגים במסיבה בתל אביב ותושבי אשדוד שהגיעו כדי לקבל טיפול רפואי במד"א.
כולם נתקלו בשנים האחרונות בעדויות שקר של שוטרים. "תארי לך מה היה קורה אם לא הייתי מצליח לחשוף את עדות השקר", אומר אליק שטיבלמן, שכתב האישום נגדו בוטל אחרי שהוכיח שהשוטרים שיקרו בעדותם. "הייתי יושב בבית סוהר, ומשפחתי הייתה נזרקת לרחוב מפני שלא היה מי שישלם את המשכנתה".
בפברואר האחרון הוגש כתב אישום נגד שטיבלמן וחמיו, אלכסנדר גריגונוב. על פי כתב האישום, השניים פינו את יקטרינה שטיבלמן, אשתו של אליק, לתחנת מד"א באשדוד. הם הדיפו ריח חזק של אלכוהול, צעקו, קיללו ודרשו מהצוות הרפואי לטפל ביקטרינה. במד"א הזמינו משטרה ושטיבלמן וגריגונוב, על פי כתב האישום, תקפו את השוטרים.
בדיון הראשון בבית משפט השלום באשקלון הציג עורך דינם, מיכאל בוסקילה, סרט אבטחה של תחנת מד"א באשדוד המוכיח שהשניים כלל לא תקפו את השוטרים. כתב האישום נגדם שהתבסס על עדויות השוטרים, בוטל. הם הגישו תלונה למח"ש ותבעו את המשטרה בתביעה אזרחית. "לא הבנו מה קורה", אומר שטיבלמן. "חשבנו שתופרים לנו תיק ושנלך לכלא על דבר שלא עשינו. זה היה די מזעזע".
ערן ורד נקלע לאירוע דומה. ביוני 2004 נערכה בבית פרטי בתל אביב מסיבה לציון יום הגאווה. בעקבות תלונות של שכנים על רעש הגיעו לדירה כמה שוטרים שטענו ששלושה ממשתתפי המסיבה - ורד, אורלי שניר וג'קי דורון - תקפו אותם באלימות.
השלושה הואשמו בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, אולם צילומים מהאירוע שהוכיחו שהיו אלה השוטרים שהתנפלו על אחד החוגגים, בנוסף לעדויות סותרות של נציגי החוק, הובילו את מוקי לנדמן, שופט בית משפט השלום בתל אביב, לזכות את הנאשמים שלוש שנים אחר כך.
"המעמד שבו ניצבים השוטרים על דוכן העדים, רואים שחור (אלימות שוטרים) ואומרים שרואים לבן (פינוי מנומס וסביר של אדם) הוא מעמד שאסור שיתרחש והוא מעלה מחשבות נוגות על אמות המידה שאימצו להם אותם השוטרים שהעידו בפני", כתב לנדמן בהכרעת הדין. "תגובותיהם טורדות את מנוחתי לא פחות מהשכנים שמנוחתם הוטרדה בשל הרעש שבקע מן המסיבה".
ד"ר חגית לרנאו הייתה עורכת הדין שייצגה את אחד הנאשמים. היום היא סגנית הסנגור הציבורי הראשי. "המיוחד באירוע הזה היה עוצמת השקר של המשטרה", היא אומרת. "לכל שני שוטרים היה סיפור אחר והיה ברור שהכל מתואם".
ורד, אחד הנאשמים שזוכה, אומר שנקלע לסיטואציה הזויה, אבל כלל לא התפלא שזה קורה לו. "אני אקטיביסט שמפגין בשטחים ובתל אביב וזו לא פעם ראשונה שאני, או חברי, נתקלים בשוטרים שאינם דוברי אמת. זה יכול להתחיל מדברים לכאורה קטנים, כשאומרים לך שההפגנה שלך לא חוקית כשברור שזו הפגנה חוקית, ולהגיע לכתב אישום כמו זה שאני קיבלתי. הבעיה היא שבסוף התנהגות כזאת עלולה לפגוע בכולם, גם באלה שלא מבינים מה הבעיה".
נגד דורית ארגו הוגש בפברואר השנה כתב אישום על התפרעות ותקיפת שוטר במהלך הפגנה בסילואן לפני כשנה וחצי. השוטרים טענו בעדויותיהם שארגו השתוללה ותקפה אותם, אבל סרט אבטחה הוכיח שארגו הובלה למעצר ללא כל התנגדות. ארגו זוכתה. שמעון שטיין, שופט בית משפט השלום בירושלים, קבע ש"אחד השוטרים סתר את הטענות של עצמו".
" אני מפגינה הרבה ולפי מה שאני רואה, מה שקרה לי הוא הנורמה במשטרה", אומרת ארגו. "כמעט אוטומטית מדביקים למפגינים האשמות על תקיפת שוטרים. זה משהו שגרתי בנוהל של החקירות. אין ספק שאירוע כזה גורם לי להטיל ספק במערכת אכיפת החוק ומערכת הצדק, כי בתי המשפט נוטים להאמין לשוטר יותר מאשר לאזרח, ובפועל קורה שהשוטרים לעתים משקרים".
עו ד גבי לסקי, שייצגה את ארגו, אומרת שאי אמירת אמת בולטת במיוחד בכתבי אישום נגד פלסטינים. "שוטרים טוענים שהם יידעו את הפלסטינים לגבי זכויותיהם וזה לא תמיד כך".
הסטודנט מתן כהן נקלע לאירוע דומה. ביוני 2010 הוא נעצר בהפגנה של פעילי שמאל מול משרד הביטחון והואשם בתקיפת שוטר. קלטת שצולמה במקום האירוע הוכיחה שכהן לא תקף שוטרים. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דניאלה שירזלי, סירבה לצפות בקלטת והעדיפה להאמין לשוטרים. עורך הדין של כהן, ידין עילם, ערער לבית המשפט המחוזי, ששחרר את כהן. בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום.
מהצד האחר של הקשת הפוליטית, ח"כ אריה אלדד נתקל גם הוא בתופעה. בפברואר 2006 הרסה המשטרה תשעה מבנים במאחז עמונה. באירוע נפצעו 220 מפגינים, ולמח"ש הועברו תלונות רבות על אלימות של שוטרים במהלך ההריסה. רוב התיקים נסגרו. ארגון זכויות אדם ביש"ע בדק את התלונות. תיק 1292/06 עסק בח"כ אלדד.
השוטר שהכה את אלדד טען שהשוטרים תקפו את המפגינים רק אחרי שהמפגינים יידו אבנים בשוטרים, אולם בסרט שצולם במקום רואים שאלדד הוכה דווקא ברגעים השקטים של המבצע. אחד הקצינים טען שאלדד החזיק בטרקטור שביצע את ההריסה וסירב להרפות ממנו במשך זמן מה. הסרט מוכיח כי חלפו 22 שניות בלבד מהרגע שבו אלדד אחז בטרקטור ועד ששכב מעולף על הקרקע אחרי שהוכה על ידי שוטר.
שש השנים שעברו מאז האירוע לא הקהו את זעמו של אלדד. "המשטרה מייצרת, כשיטה, תמונת עולם שקרית", הוא אומר. "הייתה שורה של שקרים בעדויות של השוטרים ובהתנהלותם בשטח, אבל זה דפוס התנהלות קבוע שאנחנו כל כך רגילים אליו, שאני כבר לא מתרגש. הם משקרים אפילו בוועדות הכנסת. לא פעם אני נוכח בדיונים של ועדות הכנסת כשעולים לדיון אירועים שבהם השתתפתי, ואני המום כשאני שומע את עדויות השוטרים. תמונת האירוע שהם מציירים נכונה אולי, אבל לאירוע אחר בארץ אחרת. זה ארגון שמבוסס על תרבות של שקר".
רוב המקרים שבהם נחשפו עדויות שקר של שוטרים אינם קשורים לפוליטיקה. ב-1997, במהלך מרדף אחרי קטין, פגע השוטר אלון כהן עם הרכב המשטרתי בעמוד חשמל. לרכב נגרם נזק רב וכהן, שחשש מתוצאות נהיגתו, טען שרכבו של הקטין פגע בניידת במהלך המרדף. בית המשפט האמין לקטין וקבע שגרסתו של כהן שקרית.
הוא הורשע בשיבוש הליכי משפט ונידון לעשרה חודשי מאסר על תנאי ותשלום של 5,000 שקל לקטין. כהן ערער על כך וערעורו נדחה. לפני כשנתיים נדחתה בקשתו לעריכת משפט חוזר.
אברהם שמעוני הואשם בתקיפת שוטר וזוכה כיוון שבית המשפט לא האמין לשוטרים. "התנהגות השוטרים הייתה מגמתית ביותר וניכר כי הנאשם טרדן בעיניהם, פגע רע, שיש לפעול כלפיו בכל דרך", נכתב בפסק הדין. "בנסיבות אלה איני נותן אמון רב בשוטרים ואיני מקבל את גרסתם כי הנאשם תקף אותם".
מעבד סעד הגיע במרס 2001 לתחנת המשטרה בעיר העתיקה בירושלים, כדי לברר מה עלה בגורלו של אחיו שהיה עצור בתחנה. לא עבר זמן רב וסעד נעצר גם הוא. השוטרים טענו שתקף אותם, הוא הואשם בתקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, וזוכה מחמת הספק אחרי שהתברר שהשוטרים שהתלוננו על תקיפה שיקרו.
שי קורן נקלע למצב דומה, אלא שבניגוד לרוב המקרים האחרים, קורן הוא שוטר בעצמו. באפריל האחרון ניתן פסק דין בפרשה שראשיתה לפני כשנה, כשארבעה שוטרי יס"מ עצרו שני חשודים ברמלה והכו אותם. הארבעה חששו שחברם, שי קורן, ידווח דיווח אמת וטפלו עליו אשמת שווא, לפיה הוא שהכה את העצורים.
מח"ש הגישה נגד קורן כתב אישום, אולם שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, איטה נחמן, קבעה שמהימנות עדויותיהם של השוטרים וקציני היחידה שלא לקחו חלק באירוע "נמצאת בעיני כנמוכה ביותר עד כדי כך שאינה מתקיימת כלל ועיקר. התנהלותם בעייתית, בלתי ראויה ואף שערורייתית, המעלה תהיות רבות לעניין יושרם האישי, אמינותם ומהימנותם. שוטרי היס"מ אינם מורגלים באמירת אמת אלא בכזו המוכוונת מטרה", כתבה בפסק הדין.
"אין תרבות של שקר במשטרה", קובע משה קראדי, מי שהיה המפכ"ל בשנים 2007-2004. " אמנם ניתן למצוא לאורך השנים מקרים שבהם שוטרים לא אמרו אמת, אבל זה קורה אצל כולם - בצבא, בפוליטיקה - לא רק שוטרים נתפסים כשאינם דוברי אמת.
"צריך לעשות הפרדה בין שני סוגים של מקרים: שקר לצורך הפללה של אדם או תחקיר שבו שוטר נדרש להגן על פעילות מבצעית כושלת שלעתים עלולה לפגוע בהמשך שירותו. חיילי צה"ל חסינים מהפללה עצמית. לפעמים חייל ושוטר נמצאים באירוע מסוים ובעוד החיילים יכולים לדבר בחופשיות, השוטרים מנועים מלהשתתף בתחקיר עקב חשש מהפללה עצמית".
במרס השנה הוגש נגד ג' לאל דכא, תושב יפו, כתב אישום על ניסיון לתקוף שוטרים במעדר. השוטרים ניסו לעצור את אחיו הצעיר, סלים, שנחשד בגניבת תיקים. ג'לאל הסביר לשוטרים שסלים היה לצדו, סייע לו בעבודת בנייה ולא גנב תיקים.
במהלך הוויכוח עם השוטרים ג'לאל נעצר, והואשם בתקיפת השוטרים במעדר על פי עדותם של כמה שוטרים שנכחו באירוע. סרט אבטחה הראה סיפור אחר. ג'לאל אמנם התווכח עם אחד הבלשים כשבידו מעדר, אולם הוא לא תקף את השוטר או איים עליו באמצעות המעדר, אלא דווקא השליך אותו. כתב האישום בוטל.
גם ארבעת השוטרים הנוקמים מנהריה העידו עדויות שקר. ב-2009 הורשעו ארבעה בלשים ממחוז הצפון של המשטרה, רב פקד יניב אשור, רב סמל מתקדם יוסי לוי, רב סמל מתקדם רמי מוסא ורב סמל ראשון אלדד חדד, בהיזק בחומר נפיץ ובמרמה והפרת אמונים, אחרי ששלוש שנים לפני כן הניחו חומר נפץ בביתו ובמכוניתו של העבריין הנהרייני מיכאל מור.
הארבעה טענו כי פעלו מתוך הגנה עצמית. הם נידונו לשנת מאסר. השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', נחלץ לעזרתם וביקש להחזירם למשטרה או לשירות בתי הסוהר. לפני כשבועיים קבע יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, כי הארבעה לא יוכלו לחזור לשירות המדינה לנוכח מעשיהם החמורים, "לרבות מתן עדות שקר בהליכי החקירה ובהליכים המשפטיים נגדם, מעשים שעומדים בסתירה ישירה לעצם מהותם של הגופים האמונים על אכיפת החוק".
ועדת אור לבדיקת אירועי אוקטובר 2000 מצאה תרבות של אי אמירת אמת במשטרה. "במשטרה לא השתרשה תרבות של דיווח ותחקור מלא ואמיתי בזמן אמת", נכתב במסקנות. "גם בצמרת המשטרה התגלתה תופעה של מתן דיווחים חלקיים אשר לא תמיד שיקפו את מצב הדברים במלואם".
אבי דיכטר, השר לביטחון פנים בשנים 2009-2006, אומר שהוא מכיר מקרים של אי אמירת אמת במשטרה, "אבל מדובר במספר זניח, אם כי כל מקרה לגופו מקומם מאוד. אני מכיר את המשטרה הרבה שנים, גם כראש השב"כ וגם כשר לביטחון פנים. זה כואב כששוטרים משקרים, אבל זה לא מאפיין וזה קורה כמעט בכל מקום. אפילו במוסד, יהודה גיל שהיה מפעיל סוכנים, בדה מלבו דוחות. במשטרה קשה לשקר, מפני שבסיור משטרתי תמיד יש שניים וקשה פי 200 לשקר בזוג".
היה מקרה שקומם אותך במיוחד? "לא מזמן שוטרים בתחנת קריית מלאכי דיווחו דיווחי שקר כדי לשפר את מצבם בסטטיסטיקה. זה מסוג מקרי השקר שמוציאים אותי מדעתי".
דיכטר מתכוון לעמיר קמחי, שמונה ב-2007 למפקד התחנה בקריית מלאכי. כשנתיים אחר כך הוגשה נגדו תלונה במח"ש על שיפוץ נתוני הפשיעה בעיר. קמחי, ביחד עם קצין נוסף, דורון דנינו, שינו את נתוני הפשיעה בקריית מלאכי וביקשו מקצינים לסגור תיקים בניסיון להוכיח שהם יעילים. נ
גד קמחי הוגש כתב אישום. לאחרונה הוא נידון בעסקת טיעון ל-250 שעות עבודה לתועלת הציבור, בעבירה של הפרת אמונים. קמחי, שהיה הרל"ש של קראדי, עזב את המשטרה והוא עובד כיום עם קראדי בחברת דלק כראש מנהל הביטחון בחברה.
ועדת זיילר שמונתה כדי לבדוק את התנהלות המשטרה בפרשת האחים פריניאן קבעה ב-2007 שמפכ "ל המשטרה וקצין נוסף לא אמרו אמת. ב-99' רצח השוטר צחי בן-אור את העבריין פנחס בוחבוט. על פי החשד, האחים יגאל, עודד ושרון פריניאן היו המוח שמאחורי הרצח. במהלך חקירתו חשף בן-אור, שגם הוא נרצח כמה שנים אחר כך, קשרים בין האחים פריניאן לבכירים במשטרה, ובעיקר לסנ"צ יורם לוי.
הפרשה, שנחשפה בתוכנית "עובדה", הביאה להקמת ועדת זיילר. הוועדה קבעה שיש להדיח את יורם לוי מהמשטרה והמליצה לא להאריך את כהונתו של המפכ"ל קראדי, שלא אמר אמת בנוגע לתוצאת בדיקת הפוליגרף שנערכה ללוי. על פי הוועדה, קצין נוסף, סנ"צ אהרון זרביב, לא אמר אמת לפרקליטות בניסיון לסגור את התיק של בוחבוט.
המקרה הידוע ביותר הוא זה של עמוס ברנס, שהורשע ב-1975 ברצח החיילת רחל הלר מבת ים. באוקטובר 1974 התגלתה גופתה העירומה של הלר בחולות קיסריה, כשעליה סימני אלימות קשים. באפריל 1975 נעצר ברנס ואחרי שלושה ימים של חקירות קשות הודה ברצח ואף שחזר אותו.
הוא הורשע בינואר 1976 ברצח ונידון למאסר עולם. בתחילת שנות השמונים קצב הנשיא יצחק נבון את עונשו ל-12 שנות מאסר וברנס שוחרר ב-1983, אבל המשיך לטעון לחפותו. בבקשה למשפט חוזר שהוגשה בשנת 2000 לבית המשפט העליון, טען ברנס שעדויות חוקרי המשטרה היו רוויות בשקרים ומתואמות.
לטענתו, כפי שהוצגה על ידי הסנגוריה הציבורית, חוקרי המשטרה שיקרו בעקביות בבית המשפט כדי לערער את אמינותו. בכל פעם שברנס ייחס להם מעשה פסול, כגון שימוש באלימות במהלך החקירה, הם הכחישו באופן טוטאלי לא רק את המעשה עצמו אלא אף דברים תמימים הנוגעים לנסיבות המעשה שלא היה בהן כל פסול.
ב-2002 החליטה שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר לקיים לברנס משפט חוזר. עדויות מאוחרות של חוקרי משטרה שהעידו כי שיקרו הן עילה למשפט חוזר, כתבה. "השקרים והפגמים שנחשפו במשפטו אינם בבחינת מעידה או שקר נקודתי של עד זה או אחר. הם מעוררים חשש ממשי כי עודף רצון של המשטרה והתביעה לסגור את פרשת הירצחה של הלר גרם להם לא פעם, גם לא פעמיים, להימנע מלדבוק באופן מלא באמת".
מהממצאים שהוצגו בעליון עלה ששורה של חוקרים העידו עדויות שקר כדי להפליל את ברנס. חצי שנה אחר כך הודיעה הפרקליטות כי היא חוזרת בה מכתב האישום נגד ברנס. אמנם יש ראיות לכאורה נגדו, הודיעה הפרקליטות, אולם לציבור אין עניין במשפט. בדצמבר 2002 זיכה בית המשפט המחוזי בנצרת את ברנס מרצח הלר וביוני 2003 נקבע לו פיצוי של 1.4 מיליון שקל. ברנס נפטר בספטמבר 2011.
גם המקרה של העבריין מ.ס. מטריד. בקיץ האחרון כתב עו"ד דוד יפתח מאמר קצר במקומון בנתניה על מ.ס, שהואשם באחזקת אקדח גנוב אחרי שארבעה שוטרים העידו שראו את מ.ס יוצא בלילה ממכוניתו לעבר ביתו. כשראה את הניידת, כך על פי העדויות, הוא נכנס לחצר הבית.
השוטרים רדפו אחריו וראו אותו משליך אקדח לעבר חצר השכנים. בחיפוש נמצא אקדח גנוב. בקלטת אבטחה שצולמה בחצר הבית אין זכר לעדויות השוטרים. מ.ס נראה לוגם כוס קפה. בית המשפט פסק למ.ס פיצויים.
"זה קורה, ששוטרים משקרים", אומר עו"ד יפתח, "זו לא שיטה, אבל שוטרים שיש להם עודף אמביציה וחשים שהם בין כה וכה מתעסקים עם עבריין, עלולים לבדות ראיות בתחושה שהם תורמים לשלום הציבור".
נהג האוטובוס מוחמד עלמי הורשע בינואר 2008 בבית המשפט לתעבורה בירושלים באי ציות לרמזור שהורה על מתן זכות קדימה לרכב אחר. עלמי טען שנאלץ לעצור כדי לאפשר לאישה ולילדיה להשלים חציית כביש, אולם בית המשפט האמין לשוטר וגזר על עלמי קנס של אלף שקל, 21 ימי פסילה בפועל, חודשיים פסילה על תנאי למשך שלוש שנים והתחייבות בסך 5,000 שקל שלא יעבור עבירה דומה במשך שלוש שנים.
עלמי ערער לבית המשפט המחוזי. השופט עוני חבש האמין לעלמי וקבע שבגרסת השוטר התגלו סתירות וחוסר היגיון. "התייחסות לעדות שוטר כאל נטולת פגמים באופן אינהרנטי, והנחה כי עדותו נקייה מכל רבב רק בשל היותו שוטר, איננה מחויבת המציאות", כתב חבש בפסק הדין. "עדותו של השוטר, כעדות האזרח, חייבת להיבחן בזהירות מרבית תוך התעלמות מוחלטת מהיותו שוטר"
"אין אקסיומה שכל שוטר הינו דובר אמת וכל אזרח הינו דובר שקר ולו בפוטנציה. אינני מזלזל בזאת בתפקידם החשוב והקשה של השוטרים, כבודם וכבוד תפקידם במקומו מונח ואין לפגוע בו. אלא שבמקרים מסוימים יש להתייחס לעדות השוטר באופן שווה לעדותו של האזרח, ללא כל העדפה מקדמית". ערעורו של עלמי התקבל ופסק הדין שהרשיע אותו בוטל.
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם