לא הובקעו חומות האורתודוקסיה

החילונים לא צריכים לשמוח במהלך של מימון הרבנות האורתודוקסית. חילוני אמיתי לא רוצה במעורבות המדינה בחיי הקהילות הדתיות

דדי צוקר | 30/5/2012 16:41 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
החיים, מה לעשות, מתנהלים בדרך כלל בצעדים קטנים, בדרך כלל בצעד אפור בהיר. כותרות עיתונים יודעות להפוך את הצעדים האלו לדילוגים ענקיים. אתמול לא התרחשה מהפכה. היענות היועץ המשפטי להצעת בג"ץ היא פסיעה שקולה ומדודה של המדינה, שרק יצר ההקנטה של החילונים הופך אותה לדרמה מרעישה.

ההיעתרות, לא חלילה יוזמתו של היועץ המשפטי, לאמץ את עמדת שופטי בג"ץ, היא צעד מנהלי גדול עבור קהילה קטנה. יש מעט מאד יהודים רפורמים במדינת ישראל. אתמול ניתנה לגיטימציה מנהלית להעניק משכורות מתקציב המועצות האזוריות (בלבד) לרבנים של אותו זרם יהודי.

זה טוב, זה חשוב ליהודים רפורמים ואין להמעיט מן ההחלטה לכנות את הרבנים הרפורמים בשמם האמיתי: "רבנים של קהילות לא אורתודוקסיות". האורתודוקסים לא צריכים להיעלב - אם כי חלקם כן יבחרו בעלבון: חבל, הרי נעשתה הבחנה בין הרבנים האורתודוקסים והרבנים שאינם אורתודוקסים.

לא חלילה שהם קיבלו את התואר "רבנים רפורמים", עד לשם לא הגיעה התעוזה של בג"ץ ושל היועץ. אבל הכינוי החדש הוא נכון ואיננו עיוות גדול מדי של המציאות.
החילוני האמיתי לא יתמוך במהלך

אין להחלטה הזו, כמובן, שום משקל במאזן הכוחות בין הדת לבין המדינה. אתמול לא נמסרה לקהילות הרפורמיות אפילו לא סמכות אחת. הסמכויות מסורות בבלעדיות מוחלטת לאורתודוקסיה. המדינה באמצעות יועצה המשפטי לא העניקה לרפורמים שום מעמד בענייני המעמד האישי ולא הסמיכה את רבניהם לרשום נישואים.

בג"ץ לא ביקש ויהודה וינשטיין לא נעתר אתמול לשום הצעה שאחריה ישראל תחדל להיות המדינה היחידה בעולם שבה רפורמים לא יכולים למול, להשיא ולקבור. וישראל היא עדיין המקום היחיד על כדור הארץ שבו דיני כשרות הם עניין המסור כולו לידיים אורתודוקסיות.

אז גם בלי לבטל את החשיבות הצנועה של עמדת הממשלה מאתמול, השמיים לא נפלו על הראש של ש"ס או על ראשם של רבני צה"ר. מבצרי האורתודוקסיה לא עמדו כלל בסכנה, וממילא חומותיהם לא הובקעו.

כמעט הכל נשאר כשהיה.

ובכלל, מה שמחתם של החילונים עושה במקום הזה? הרפורמיים הם זרם דתי שזכה עכשיו להכרה בזכותם ליהנות מתקציבי מדינה (במועצות האזוריות בלבד, כזכור). כמו רבניהן האורתודוקסים של המועצות האזוריות - לא יותר ולא פחות.

אבל הרי החילוני האמיתי, אם לחזור לאמת החילונית הבסיסית, לא רוצה במעורבות של המדינה בחיי הקהילות הדתיות, לא כן? גישה חילונית מתונה לא אוהבת את המימון של המדינה בכגון אלה, לא כך?

אז אולי גם התמיכה של משרד האוצר בפקידי הזרם הרפורמי ראויה ליחס דומה ליחס שזוכה לו התמיכה הממלכתית ברבני השכונות של ש"ס או רבני הציונות הדתית? אולי אין הבדל עקרוני בין "רבנים של קהילה לא אורתודוקסית" ל"רבנים של קהילה כן אורתודוקסית" אם מתבוננים בסוגיה הזו בעיניים חילוניות?

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים