תמונות מחיי ניסויים: בתי"ס פורצי דרך הכי טובים
לוח וגיר, מפה על הקיר, מחברת, יומן וצלצול? לאו דווקא בבית ספרנו. משחקים, יזמות, צילומים - דווקא כן. מוסדות חינוך שתשמחו להכיר
משום כך לא ערכנו רשימה של בתי הספר המצטיינים באחוזי הזכאות הגבוהים ביותר בבחינות הבגרות האנכרוניסטיות, ולרוב גם מנשירים תלמידים ומבצעים מיונים סמויים כדי לעמוד בצמרת הרשימה. בחרנו לדרג את בתי הספר מתווי הדרך, החדשניים, שקראו את המפה וביצעו שינויים בהתאם, בתי הספר "מחוץ לקופסה."
אם בעבר ההגדרה למוסד חינוך טוב הייתה ברורה ועשויה מקשה אחת, הרי שכיום הגיוון והיצירתיות חשובים במיוחד: מוסד לימודי טוב הוא זה המוצא נוסחה ייחודית המתאימה לתלמידים הלומדים בו.
בתי הספר והגן המופיעים ברשימה זו מצויים תחת גף ניסויים ויזמות במשרד החינוך, המאפשר למוסדות חדשניים בעלי רעיון מקורי לבחון את הפיתוח החינוכי שלהם, ובהמשך להפיצו וללמדו בבתי ספר נוספים. אפשר לומר כי רבים מהמדורגים היו בתי ספר חלשים בעלי אחוזי נשירה גבוהים, לעתים באזורי מצוקה ועל סף סגירה, והניסוי היווה מהפכה של ממש עבורם. ואלו המצטיינים:
בשנת 1936 שיגר יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, אחד בשם דוד בן גוריון, מכתב למחלקת החינוך של ממשלת א"י. "הנני מתכבד להודיע כי בני, עמוס בן גוריון, רוצה להיכנס כתלמיד לבית הספר החקלאי על שם כדורי בהר תבור," כתב מי שלימים היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. כפר הנוער האליטיסטי של אז נחשב למעוז המצוינות, וקיבל 20 תלמידים במחזור בלבד - מצטיינים שעברו סדרת מבחנים וראיונות מפרכים או תלמידים שהוריהם היו חשובים מספיק בעיני הבריות.
בדיוק באותו המקום עומד היום כפר נוער שהוא צבעוני, שמח ופורח לא רק בשל החקלאות הענפה, שבה עוסקים שם עד היום, אלא בעיקר בזכות תמהיל העדות, המוצאים והתרבויות של התלמידים. כיאה למקום שהמוטו שלו הוא "רב תרבותיות כדרך חיים," על המדרגות המובילות לבניין ההנהלה יושבים זה לצד זה רוסלאן, תלמיד צ'רקסי מכפר קמא, עמנואל מבית אל, סמי שברח מאריתריאה וקיבל אישור ללמוד במקום להיות במעצר, יאנה שעלתה ממדינות חבר העמים, רט' הדרוזי מבית ג'אן וגם מירב, דור רביעי במוסד. גם צוות המורים כולל רכז אורקולי ומורה לאנגלית צ'רקסים, רכז מגמת מכונות דרוזי ועוד ועוד.
"זה הסיפור של בית הספר," קובע בפסקנות הלל הלמן, מנהל הכפר שבו לומדים היום 1,600 תלמידים, 270 מתוכם בפנימייה. יונה גור, מנהלת בית הספר, חזרה מביקור בכלא שלאחריו אישרה קליטה של ארבע פליטות סודניות ששהו בכלא גבעון. "לפני שלוש שנים וחצי ברחתי מאריתריאה לסודן, עבדתי שם שלוש שנים ונתתי את כל הכסף הזה כדי להגיע לישראל," מספר סמי. "אחרי מסע של שלושה חודשים דרך מצרים הגעתי."
צוות ההוראה פיתח את "מודל הפרח" בעזרת ד"ר מירה המאירי, שניהלה את בית הספר עד .2006 בכיתה ז,' העלה הראשון, מספר כל תלמיד על התרבות שלו. בכיתות הבאות מתמודד התלמיד עם הקונפליקט שיוצר מפגש התרבויות, ולומד לפתח סובלנות כלפי האחר בלי לבטל את תרבות המוצא שלו עצמו. בסוף התהליך מתעצבת תודעתו הרב תרבותית בשלושה ממדים - הכרתי, רגשי והתנהגותי.
נראה כי הדברים לא נשארו על הנייר. "בהסעה ראינו כל בוקר איך הגברים הצ'רקסים נותנים כבוד לבנות ומגוננים עליהן. הם תמיד ממתינים אחרונים ומאפשרים לבנות להיכנס ראשונות. לאט לאט זה הקרין על כולם, והיום כמעט כל הבנים מחכים שהבנות יעלו קודם," מספר אחד התלמידים. תלמיד אחר מכיתות ההנדסאים לא מתקשה להשיב על שאלתי בנוגע לקושי הטמון בלימוד משולב של יהודים, ערבים ופליטים מאפריקה. "מה זה משנה מה אתה שם, כיפה או כאפייה,"? הוא עונה בכעס. "מה שקורה בחוץ, במדינה, נשאר בחוץ. כאן בפנים יש יחסים טובים. מי שמכבד אותך, אתה מכבד אותו חזרה. זה חוק."
כל תרבות זוכה להדגשה מיוחדת. יש "הפסקה דרוזית," שיעור לריקוד צ'רקסי ויום ערבית. גור אומרת כי "אם אתה מכיר את התרבות של הצ'רקסי ואת האדם עצמו, אתה לא מפחד ממנו ולא עוין כלפיו." מנהל הפנימייה מוסיף כי "לימוד התרבויות הוריד משמעותית את רף האלימות."
ביום ירושלים המורים בבית הספר "עין הים" לא הרצו בכיתה על ההיסטוריה של העיר, אלא ירדו עם התלמידים לחוף הבונים ובנו בחול מבנים של עיר הבירה. את עקרונות הכפל והחילוק הם מלמדים באמצעות אצטרובלים ואבנים; משחק "חפשו את המטמון" במסדרונות המוסד הוא בכלל שיעור אנגלית; ומשחק ה"הישרדות," שבו נדרשים התלמידים להצית אש ולהתמצא בעזרת מצפן, הוא חלק אינטגרלי משיעורי המדעים.
המורים ב"עין הים" לא אומרים לתלמידים "תפסיקו לשחק, תתחילו ללמוד," מאחר שהשיעורים מתנהלים בצורת משחק, מקצתם בכיתות ואחרים הרחק משם. התפיסה מאחורי המוטו "לכבד זה משחק מנצח" היא שהמשחק הוא המצב הטבעי של תהליך הלמידה, והוא המנחה "החופש ללמוד, החופש לשחק." המורים והתלמידים מפתחים פרשנות משחקית לתוכנית הלימודים במגוון זירות: הפעילות מתבצעת בחורשה או ביער, בחוף הים, במוזיאון הימי הלאומי, במסדרונות בית הספר ובחצר וגם בכיתות. "הרעיון הוא להעצים את חוויית הלמידה באמצעות שימוש בסביבה", מסביר מנהל בית הספר, ברוך יעקובי. "המורים שלנו לוקחים את תוכנית הלימודים ומוצאים דרכים להעצים את חוויית הלמידה באמצעות המשחק."
יעקובי אומר כי "הרעיון הוא ניסיון לקיים בחינוך את האשליה, את הקסם שיש במשחק. במערכת החינוך, כשרוצים לשחק, אומרים 'צאו להפסקה.' אצלנו, כל הארגון בהלך רוח משחקי. אני, צוות המורים וההורים מתנהלים בתוך משחק. השפה של בית הספר היא שפה משחקית עם המון הכלה, וללא ביקורתיות."
"עין הים" בחיפה היא שכונה שאוכלוסייתה ברובה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ולילדים הגדלים בה יש פחות סיכוי להצליח בחיים מלילדים בשכונות אחרות בעיר. לפני כמה שנים היה בית הספר על סף סגירה בשל מיעוט נרשמים, ואז עלה רעיון הניסוי. היום מחצית מהתלמידים בבית הספר מגיעים מבחוץ, מהשכונות על רכס הכרמל.
"במשחק כולם משחקים, לכולם יש מקום, זה מפרק את כל החומות, הסטיגמות, הסטריאוטיפים," אומר יעקובי. "ככל שאתה נותן יותר חופש לתלמידים וסומך עליהם, אתה מעניק להם את האפשרות לבטא את עצמם והם לומדים טוב יותר. הלמידה הופכת למעניינת, ובית הספר נהיה אינטימי והופך למשפחה. אין תחרות, לכל אחד אכפת מהשני, מתקיימת למידה בחברותא."
"זה היה מעניין מאוד, תודה שהעשרת אותנו בידע חדש," אומר שי, תלמיד כיתה ב' לחברו שזה עתה נשא הרצאה בפני הכיתה. המורה יושבת ומאזינה כאחת התלמידות, מדי פעם מעירה על אופן הביטוי של אחד הנואמים או על צורת הביקורת של רעהו, אולם מקפידה לא להפריע למהלך התקין של השיעור.
בתום השיעור מתפזרים התלמידים, כל אחד על פי בחירתו. גיא החליט כי ילמד שעתיים שבועיות לגו אתגרי. "אני בונה את זה, ואחרי זה יכול להפעיל בשלט," הוא מסביר את נושא השיעור. "אתה בוחר מה מעניין אותך, לומד את זה, ואז יכול גם ללמד תלמידים אחרים."
יאנוש קורצ'אק חי ומחנך בבית הספר הניסויי, הפועל תחת הסיסמה "מהגמשה להגשמה" ביישוב אביחיל, כך זה לפחות נראה. רוחו של מנהל בית היתומים המסור לילדים נושבת כאן בעוצמה. עקרונות החינוך של קורצ'אק מנחים את המוסד החינוכי, מהשלטון העצמי של התלמידים שבא לידי ביטוי בקבלת החלטות ענפה, ועד בית המשפט, הפועל לגישור בין תלמידים על ידי חבריהם.
בשיעורים רבים המורים משמשים מנחים, התלמידים הם שמעבירים את החומר. ככל שגדלים הילדים, זכויותיהם מתרבות, כמו גם האחריות המוטלת עליהם. בשעת "יעדים," למשל, התלמידים בוחרים להתחזק בתחום שבו אינם חשים די חזקים תוך הצבת יעד לשיפור בעזרת חבריהם, כמו קריאת סיפורים, נגינה בחלילית ועוד. "במקום שהמורה תלמד, אנחנו מלמדים את הילדים," מסבירה תלמידה בכיתה ד.' "כשילדים מלמדים, אז החברים לכיתה מרגישים בטוחים יותר. הם יכבדו אותנו, לא יגידו שקט. יש לנו שעות בחירה שכל אחד בוחר מה הוא רוצה להיות. לא רק המבוגרים יבחרו לנו, אנחנו נבחר לעצמנו."
שעות הלימוד בחלקן הן רב גיליות. "יכול להיות מצב שילד מכיתה א' ילמד ילד מכיתה ו,"' מספרת ציפי מרחיים, מנהלת בית הספר. "ברוח קורצ'אק בנינו מודל גמיש יותר. אנחנו מקשיבים לילדים, הם דנים במועדון בנושאים הבוערים להם. הם מעריכים את עצמם בתעודה, חונכים זה את זה, והמורים מפתחים נושאים לפי תחומי המומחיות שלהם או התחביבים, ומלמדים את התלמידים להעביר בכיתה."
עבור תלמידי החינוך המיוחד - בעלי פיגור שכלי ואוטיסטים - הפעולות היומיומיות, דרך החשיבה והיכולת להסיק מסקנות ולפעול, אינן מובנות מאליהן, והדרך החינוכית שנכונה להם מורכבת הרבה יותר. הניסיון להחיל שיטה ייחודית עבורם אינו עניין קל. יותר מכך, כאשר שיטה זו מתבססת על תצלומי וידיאו ועל התמודדות עם חולשות והתקדמות באמצעות מודעות עצמית וביקורת.
תחילה בחן הצוות המקצועי בבית הספר "יהודה הלוי" בנתניה את האתגרים הניצבים בפני התלמידים. אלו מתקשים בתכנון, בהכללה, בהערכה ובניתוח. הדימוי העצמי שלהם בדרך כלל נמוך, והם חסרי ביטחון ומוטיבציה. במקרים רבים התנהגותם אימפולסיבית, והם חווים קשיי קשב וריכוז כמו גם קשיים בהבעה.
צוות בית הספר שם לתלמידים כמטרה את השילוב בקהילה ברמת חיים איכותית. הפתרון שהוצע היה "קפיצת מדרגה עם מחשב ומצלמה," והאחרונים חדרו אל הכיתות וחוללו שינויים דרמטיים בתלמידים. בהנחיית המורים, ותוך מעורבות המשפחה, התלמידים מצלמים ומתעדים זה את זה. הצילומים מועברים למחשב, והתלמידים חוזרים אל הפעילויות ואל התנהלותם תוך הפעלת כלים רפלקטיביים. "מן השיח הקבוצתי עובר התלמיד להגדרת מטרות לשינוי, והחברים לכיתה משמשים קבוצת תמיכה במעקב אחר השינויים," מסבירה מנהלת בית הספר, ד"ר יהודית ברקוביץ.
באמצעות ההתבוננות בצילומי הווידיאו והתהליך הפדגוגי המלווה אותה, הדימוי העצמי של התלמידים עולה, כמו גם ריסון האימפולסיביות ורמת המוטיבציה. בשיעורי מחשב ובקבוצות באינטרנט התלמיד רוכש מיומנויות מחשב ויוצר קשר וירטואלי עם תלמידים מבתי ספר אחרים, יוצא מהמצב הפסיבי ולומד שפה נורמטיבית.
אחת הדוגמאות לתהליך כזה שעובר תלמיד היא תיעוד הניקיון האישי. הוא מצלם את שלבי הביצוע של הניקיון, בונה מהתמונות מצגת, מביט בה עם חבריו לכיתה ויחד הם מגדירים את היעדים לשינוי. המצלמה מתעדת את התהליך ואת ההישגים. בסופו של התהליך התלמיד יכול להעריך את השינוי שביצע, ולהגיע לתובנות שאולי לא יכול היה להגיע אליהן בשיעורים נפרדים.
פתרון שחוזר בבתי ספר ייחודיים רבים הוא היציאה מהכיתה, מהצפיפות ומהסגירות של ארבעה קירות. לעתים זו יציאה למסדרון ולחצר, ולעתים לשכונה ואף לחוף הים. אבל מה קורה כאשר בית הספר שלך ממוקם במדבר, המהווה חלק משמעותי מהתרבות והמורשת שלך? בבית הספר "אלמוסתקבל" חשו שאין טבעי יותר עבור התלמידים הבדואים מניצול ההיכרות עם המדבר לצרכים הלימודיים. "המדבר כמעבדה ללימודי המדעים," כך זה נקרא שם.
המורים החלו לצאת מהכיתות וללמד באופן הכי טבעי שאפשר. עונות השנה, מזג האוויר, זוחלים. שיעורי המדעים לא נזקקו עוד למעבדה. עבור התלמידים הצעירים המעבדה של הטבע הייתה הרבה יותר מוחשית ומעניינת. בהמשך, גם תחומים כמו הבנת הנקרא מצאו את דרכם אל המדבר ואל יתרונותיו. תכונות בעלי החיים, כמו גם אפיוני הצמחים, שימשו למשלים בשיעורי ספרות.
"הבדואים שאינם מתגוררים בערים מכירים היטב את השטח ונוצרים ידע מדעי אדיר," מסביר מנהל בית הספר, עבדאללה אלג'רג'ווי, ששימש בעבר כמדריך טיולים. אלו זוכים לביקורים של התלמידים במסגרת תוכנית הלימודים. הם מדגימים כיצד בעבר הציתו אש או ביצעו פעולות אחרות. מלבד הלימוד עצמו, התלמידים זוכים להכיר טוב יותר את המסורת שלהם ואת סיפורי העבר.
התלמידים, אגב, לא רק יצאו מבית הספר, אלא גם הביאו את הטבע פנימה. הוגדרו פינות למידה בחצר לפי נושאים כפינת חי, שטח חקלאות מדברית ומלאכותית וצמחי מרפא. בחצר קיים מוזיאון פעיל לתרבות האדם במדבר, שבו עוקבים אחרי התרבות וההתפתחויות הטכנולוגיות שיצר האדם בסביבה המיוחדת הזאת.
מאחר ששיעורים המרוחקים מהכיתה זקוקים לזמן רב, אורכו של שיעור הוכפל, ומספר השעות המוקצות למדעים הוכפל. המורים מעידים מאז הרבה פחות על שחיקה, ורמת האלימות של התלמידים ירדה באופן משמעותי.
הרעש בכיתות וההפרעות בשיעורים מוכרים היטב לכל המורים. תלמידי בית הספר "משגב" ביקשו להתמודד עם הבעיה שהפריעה גם להם. תחילה בחנו מהו רף הדציבלים שמעליו נפגעת השמיעה. בהמשך, הם פנו לרופאים ולמומחים, הלכו למכון "שמע" וחזרו עם תשובות. לאחר מכן לקחו סירנה מהבהבת (צ'קלאקה) משטרתית, בנו בה מנגנון שמפעיל אותה אם עוצמת הרעש עולה על 80 דציבלים, והציבו אותה על אחד הקירות בכיתה.
"כשהצ'קלאקה מסתובבת המורה לא צריכה להגיד כלום, התלמידים רואים ומשתתקים," מסבירה מנהלת בית הספר, הילה בן פורת. "חסכנו מיקרופונים למורות ותביעות של מורים שהשמיעה שלהם נפגעה." הדוגמה הזאת של יצירתיות וטכנולוגיה לטובת הסביבה, כחלק ממדיניות החינוך, היא הסיפור של בית הספר "משגב." "לפעמים התלמידים יוצרים המצאות משמעותיות של ממש, ולפעמים המטרה היא שיפור של המקום שבו הם חיים," אומרת בן פורת.
בית הספר, המאמין ב"יזמות על קו הזינוק," אימץ מודלים מתחום העולם העסקי והתאים אותם למציאות החינוכית. התלמידים רוכשים מיומנויות כמו אומץ ליטול סיכונים, תפקוד באי ודאות, הגמשת החשיבה והתמודדות עם משברים. החינוך ליזמות עובר כחוט השני בכל השיעורים, ובכל הפעילויות בכיתה ומחוצה לה.
בן פורת: "לפני שבע שנים איתרנו את הפער העצום בין מה שקורה בחוץ, בעולם האמיתי, למה שקורה בבתי הספר. מערכת החינוך הציבורית שמרנית מאוד ולא מאפשרת לתלמידים להתמודד עם מצבים של אי ודאות, אכזבה ותסכול, המאפיינים את המציאות החיצונית. בבית הספר המורה מכתיב הכל ומידי פעם יש פרויקטים ייחודיים, אבל אין תהליך רציף, אין זמן לפתח רעיונות. יש רק חשיבה ליניארית, תבניתית. אנחנו, לעומת זאת, החלטנו ללמוד מעולם העסקים והיזמות - עולם שאנשי חינוך סולדים ממנו. לא מצאנו בעולם החינוך את התשובות הנדרשות לשינוי המערכת, אז הכנסנו מודלים עסקיים."
ב"משגב" מאמינים באסוציאציות, ברעיונות שהתלמידים זורקים באווירה חופשית ונטולת ביקורת. לאחר מכן מתבצעת השבחה של אותם רעיונות, והתמקדות ברעיון שניתן ליישמו. התלמידים פונים אל קהלי יעד ובוחנים את הצורך באותו רעיון, ונדרשים לעמוד בפני קהל ולשכנע כי מדובר ברעיון מוצלח.
התלמידים משמשים גם כמנטורים של תלמידים אחרים, ומפתחים כישורי מנהיגות. רבים יוצאים לפורומים שונים, מעין השתלמויות. "אנחנו לא יודעים איפה התלמידים ייתקעו ומאיפה יצטרכו להיחלץ," אומרת בן פורת. "אני רוצה להביא אותם למקומות של תסכול, ולדרוש מהם לפתח סקרנות ומוטיבציה, ולגרום להם להבין ששום דבר לא ידוע מראש ושהסביבה עמומה. זה מוביל אותם למצבי משבר. כאן הם לא אומרים 'אני לא יודע' ו'תעשו לי,' לא מחכים שהמבוגר יפתור להם את הבעיות."
דפנה רודיק, מנהלת בית הספר, סבורה שאם אל גור היה חוזר אחורה בזמן, הוא ודאי היה בוחר ללמוד בבית ספר על טהרת הירוק, כמו "אפקולוגי" שבראש העין. המבנים ירוקים, הגגות סולאריים, הפלסטיק נדיר, והקישור בין התרבות האקולוגית לבין האחריות הקהילתית עושה טוב גם לראש העין כולה.
התלמידים מקפידים למחזר, מלחם ועד פסולת אלקטרונית. בשלולית המתמלאת במי הגשמים בחורף, התלמידים עדים להזדווגות קרפדות ולראשנים השוחים. הם מבצעים עבודות חקר כמדידת רמת החומציות של המים, בדיקת גובה המים ועוד. ישנה גם בריכה אקולוגית שבה פורחים הנופרים, וכן תחנה מטאורולוגית, שם הם בודקים מדי יום את נתוני מזג האוויר, ומעבירים לאתר של גור.
בוסתן מגדלים התלמידים אשכוליות, לימונים, תותים, פיטנגו ופירות רבים אחרים. בטרסות הם מגדלים ירקות, ולומדים מה לשתול על פי העונה. בארוחות הם אוכלים ממולאים מהפלפלים בגינה, וכשחולים שותים תה ובו לימון שגידלו. בכל הכיתות יש פחים להפרדה במקור של הפסולת, ובשעה 12 בצהריים בכל יום מרוקנים נציגי הכיתות את הפח האורגני.
מחוץ לבית הספר מטפחים התלמידים גינה קהילתית, סוללים שבילים, משלטים אתרים חשובים ומבצעים הדרכות לתושבים ללא עלות. "אנחנו פועלים על פי שלושת התחומים - סביבה, חברה וכלכלה," אומרת רודיק. "השאיפה היא שהבוגרים יהיו אזרחים טובים, פעילים, בעלי מודעות לסביבה. הבוגרים מעורבים מאוד בעיר, נמצאים בהרבה ועדות של העירייה כמו שימור מבנים, תיירות ואיכות הסביבה."
השילוב המוצלח ביותר מתרחש בשיעורי גיאוגרפיה ומולדת. התלמידים לומדים שעה נוספת של "שיעור בוקר אקולוגי," שבה בונים תוכנית עבודה שנתית תחת נושא ירוק. השנה נושא העל הוא הפרדת פסולת. בתחילת שנת הלימודים מתבצעות בחירות, והתלמידים נבחרים למועצות שונות: קבוצת נוער שוחר בעלי חיים, נוער ממחזר, מועצה ירוקה, קבוצת צלמים, נאמני תקשורת ועוד.
בהתאם לשיוך הקבוצתי, התלמידים מבצעים פעילות מעבר לשעות הלימודים. "נוער שוחר בעלי חיים, למשל, מקבלים צרור מפתחות של בית הספר, והם דואגים לפינת החי, מגיעים בחופשות וזוכים לאחריות גדולה מאוד. הבוגרים שלנו מובילים את נושא התחבורה בעיר, ובקיץ האחרון בלטו במחאה החברתית."
הפעוטות בני החמש מתרוצצים בין מבנה הגן לבין גינת ההפתעות שבחוץ. ארבעה ילדים קוצצים במרץ עגבניות ומלפפונים ומכינים את ארוחת הבוקר, אחרים מביטים בתפריט. בחוץ מאיישים הילדים הקטנים את מכשירי הכושר במסגרת מסלול הבוקר, הדומה למעין בוחן מסלול צבאי, אלא שהוא לילדי הגן. בחצר הכושר ניצבים הליכונים מותאמים, משקולות, אופני ספינינג ועוד.
הגן הייחודי, "תזונה בתבונה," ששם לו למטרה לחנך את הילדים על ערכי המזון הבריא והמודעות התזונאית, נראה מפתה הרבה יותר מארוחות בריאות. בחממה הילדים מגדלים מגוון אדיר של צמחים הכולל שמיר, חסה, צמחי תבלין, תותים, סלרי, פטרוזיליה והרשימה עוד ארוכה. מאלו הם מכינים את ארוחת הבוקר היומית, פרי עבודת הילדים עצמם.
במטבח יש מקרר קטן וארונות קטנים ונמוכים, המזכירים, כך נדמה, את סצנת ההתקטנות של "עליסה בארץ הפלאות." הילדים מתנסים בהרגלי אכילה נבונים למניעת השמנה, ולומדים להבדיל בין הרע התזונתי של טיגון בשמן עמוק וצבעי המאכל הבוהקים לבין הטוב בצורת ירקות ופירות וצריכת מזון מאוזן.
בפינת המדען בגן, הילדים עורכים ניסויים במטרה להכיר סוגי מזון ולאפיין אותם. אחת הפעילויות האהובות עליהם היא משחק החושים: אחד קוטף צמח או פרי מהגן, והילד שעיניו מכוסות מתבקש לנחש במה מדובר על ידי שימוש בחושים אחרים. על הקיר תלויה פירמידה המתארת את קבוצות המזון, באמצעות קופסאות קוטג,' שמן, קורנפלקס ומוצרי מזון נוספים.
הגננת לימור לבני והסייעת ציפי חג'ג' מדלגות אל "המסעדה." "זו בעצם המסעדה שלנו: יש כאן משחק תפקידים של מלצר וטבח, שף וקופאית," מסבירה לבני. "אנחנו כותבים תפריטים בהתאם לעונות השנה, לחגים. הילדים חווים את כל התזונה הנכונה באמצעות משחק. מדי פעם הם באמת מכינים סלטים או עוגיות קמח מלא. ההורים מספרים שהילדים בסופר מבקשים דווקא את הגבינה בעלת אחוזי השומן הנמוכים."
פעם בחודש מתארחים הילדים באחד הבתים של ילד מהגן. הם מבשלים את הארוחה, אוכלים ומביאים יום לאחר מכן את התוצרים לגן. במסגרת ארוחת הבוקר היומית, "שף בכיף," עורכים הילדים את השולחן, קוצצים דק-דק את הסלט ומגישים את הארוחה. "זה במקום הסנדוויץ' שמגיע מהבית," מתמוגגת לבני.
בזה אחר זה מספקים התלמידים תרגום עברי למילים באנגלית תוך כדי מעבר מתחת לחבל מתוח שמונמך כל העת, במשחק הידוע בכינוי "לימבו." בסמוך עולה אחד מתלמידי כיתה ד' על קוביות הריכוז בדרכו להדביק על לוח הסקוטש את התשובה הנכונה לשאלה "כמה מלאכים פגש לוט."? במהלך ההליכה הלא יציבה הוא משיב על שאלות ביניים.
המורים בבית הספר היסודי כוכב הצפון לא מנסים להתעלל בתלמידיהם, או לרצות אותם בפעילות נעימה תוך כדי הלימודים, אלא מביאים לידי ביטוי את התפיסה המחקרית שאימצו מתחום חקר המוח. התחום, שקיבל תנופה אדירה בשנים האחרונות בעולם המדע, משפיע על תחומי חיים רבים, בהם החינוך. ב"כוכב הצפון" בנו את הפדגוגיה כולה על בסיס תובנות שהוסקו ממחקרים בנושא.
התפקודים השונים של ההמיספרות, השילוב ביניהן והשפעת התנועה על החשיבה, נכנסו אל תוך הכיתות ומשפיעים על אופן הלמידה. פעילויות לימודיות רבות נעשות תוך כדי תנועה, הן בכיתה והן מחוצה לה. המורה אלה מסבירה כי "מה שעובר דרך הגוף - לא שוכחים אותו."
בינתיים תלמידי כיתתה תרים אחר גל הגורמים המרכיבים את המספר ,64 לא על הלוח בכיתה אלא על לוח גדול הפרוש בחצר בית הספר. תלמידים אחרים קיבלו בעיה מתמטית, ונדרשים לקפוץ אל התשובה הנכונה ולעבור בשלבים המובילים אל התוצאה הסופית בדילוגים.
450 תלמידים, רובם הגדול ממשפחות של עולי חבר העמים, לומדים בבית הספר. אלו בדרך כלל חלשים בנושא השפה ובקיאים הרבה יותר במתמטיקה ובמדעים. מיקום המוסד מביא אליו תלמידים רבים שמצבן הסוציו-אקונומי של משפחותיהם חלש. "כל שיעור נפתח בתרגילי כושר למוח", מסבירה מלי כהן, מנהלת בית הספר בתשע השנים האחרונות. "התלמידים מבצעים נשימות מימין לשמאל, עובדים על הסינפסות במוח ומחברים בין ההמיספרות."
קבוצת תלמידים נבחרת, "נאמני כושר למוח", מפעילים את התלמידים האחרים בתרגילי החימום ובפעילויות הנוספות. בין השאר, מדי בוקר הם מנפחים עם חבריהם בלונים "כדי שהאוויר ייכנס למוח ויעשירו בחמצן," מסבירה כהן. "מצמידים אוזן לכתף לשפר את הקשב, סיבובים עם הראש מחברים את ההמיספרות, מזיזים עיניים כדי לשחרר חסימות במוח, ומכינים את המוח ליום יפה, יום של כיף."
כנהוג בבתי הספר הייחודיים, המורים מביאים איתם חלק ניכר מהרעיונות. תלמידים מתגלגלים על המזרן בדרכם לתלות את התשובה הנכונה, נוסעים על מרכבה קטנה כדי להשיב נכון/לא נכון לשאלה אם כל מעוין הוא ריבוע, צועדים מסביב לגזירי עיתונים המתייחסים לתמיכת שרי הליכוד בפייגלין, ומניחים דגלים על המפה המשורטטת על רצפת החצר, שבה מופיעים שמות היישובים ומיקומם במדינת ישראל.
בנוסף, עובדים בכיתות על שיעורים המשלבים ידע מכמה תחומים ועל חשיבה יצירתית באמצעות כלים מהמגזר העסקי. השיעור הפופולרי "לחשוב כמו זברה" הפך לכלי מרכזי בסוגי למידה שונים. בכל פעם מעלים התלמידים נושא, ומביעים עמדה מנומקת בסיוע עולם החיות. "מה עושים ילדים ששומעים אזעקה,"? נשאלים התלמידים. "הקנגורו משנה את סדר הפעולות," אומר תלמיד כיתה ו'. "באמצעות התוכי נוסיף צבעים לממ"ד שיהיה יותר שמח", משיב חברו. הלטאה המשילה את זנבה מוותרת, האריה מניח לאחרים לעשות במקומו.
25 דקות של נסיעה בכביש מתפתל מפרידות בין העיר מודיעין לבין הגבעה שעליה ניצבת ההתנחלות עטרת, מול העיר הפלסטינית הנבנית, רוואבי. בכניסה אנו נתקלים בטרמפיסט עם גיטרה, נער כבן 16 הלומד בישיבה המוזיקלית שאליה אנו מטפסים. הבחירה של העוסקים בלימודי קודש להקצות שעות רבות למוזיקה, אינה נובעת מסיבות משיחיות ואף לא תרפויטיות, אלא מסיבות מוזיקליות-חינוכיות למהדרין.
הבוקר נפתח בתפילה, והשעות הבאות מוקדשות ללימודי קודש. משעות הצהריים עוברים התלמידים ללימודי החול, ובערב מתחיל האקשן המוזיקלי. מגוון כלי הנגינה כמעט כמגוון היישובים שמהם מגיעים 140 הצעירים, מוזיקאים מחוננים. "בלילה תמצא במיטה למעלה טרומבוניסט, מתחתיו טנוריסט, במיטה ממול קונטרה-בסיסט וכנר, במיטה אחרת צ'לן וגיטריסט", מספר מוטי הרשקוף, מנהל בית הספר, בן 39 ואב לתשעה ילדים. "מישהו כאן נדלק על איזה שיר, בא לחבר'ה ואומר להם 'מי בא איתי לבצע את הרסיטל הזה בחדר איקס, מוצא ברגע עשרה נגנים והם יכולים לשבת ולהתחיל לנגן."
הרשקוף אומר כי הישיבה הוקמה לפני 14 שנים, "במסגרת הרעיון של יצירת תהליך חינוכי-תורני במוזיקה, לא תחרותיות והישגיות, אלא ניהול דיאלוג שיתופי מוזיקלי, הקשבה. הניסוי נקרא 'הקשבה מכוונת,' התלמיד מקשיב לעצמו, לאחר, לאלוהיו." כל התלמידים, כולל המנהל עצמו, מוזיקאים, וללא כישורים אלו לא יוכלו להתקבל למוסד.
הישיבה הפנימייתית עצמה מורכבת מאוסף קרוואנים. הישיבה הציבה בפנינו קושי לדרגה בין עשרת המוסדות המובילים בשל עמידה חלקית בקריטריונים הנוגעים למיון תלמידים ותשלומי הורים, אולם מאחר שהישיבות התיכוניות, ואלו הפנימייתיות בפרט, נוהגות כך באופן גורף, הוחלט להכיל את בית הספר המצוין הזה בתוך הרשימה.
עמיחי לביא, תלמיד בישיבה, הכין לפני כשנה וחצי ביצוע מתוך ספר ישעיהו, שבו הוא מנגן ואחיו הבוגר דוד שר. הרשקוף שמע והתלהב, וביקש להשמיע את הביצוע בקונצרט השנתי. זמן קצר לאחר מכן דוד עלה על במות התוכנית "כוכב נולד" והמריא אל המקום השני.
התלמידים יוצרים הרכבים מוזיקליים שונים בסגנונות הכוללים ג'ז, קלאסי, אתני ועוד. אנחנו שומעים ביצוע בגיטרה חשמלית, בדרבוקה, בחליל, בעוד ובכינור, בגיטרה אקוסטית, אחר כך סגנון טורקי וערבי פוגשים את קרליבך. "התלמיד בונה את העולם הפנימי שלו במסגרת החינוכית ולומד את השפה המוזיקלית מתקופת הבארוק עד המאה ה,20- הפופ והרוק," מסכם הרשקוף. "הוא הופך לאדם יוצר. יש שחיקה במערכת החינוך, ואצלנו המקום להגשמת החלומות זה בית הספר?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם