הרצל אמר
חוזה המדינה כיבד הרבנים, אך הזהיר מפני התערבות מוגזמת שלהם במוסדות השלטון. למרבה הצער, החששות שלו היו מוצדקים
מחבר הספר, תאודור הרצל, היה רחוק מאוד מהדת. למרות זאת הוא הועיד לרבני הקהילות היהודיות תפקיד מרכזי במימוש חזונו: "הרבנים יהיו הראשונים שיבינו אותנו, הראשונים שיגלו התלהבות לענייננו ומעל הבימה ילהיבו את האחרים", כתב .
אך באותה נשימה הבהיר הרצל גם את דעתו על מעורבותם של הרבנים בניהול החיים במדינה העתידית. דווקא בשל כוח ההשפעה שייחס להם, שילב הרצל בחיבורו אמירות נחרצות נגד מעורבותם של אנשי הדת בענייני המדינה. את כוהני הדת, כך קבע, יש להותיר בבתי הכנסת, כשם שאת צבא הקבע יש להחזיק במחנות צבאיים.
116 שנים חלפו ממועד פרסום "מדינת היהודים". חלקים רבים בחזונו של הרצל הפכו למציאות, אחרים נותרו בין דפי הספר. אחד החשובים שבהם נוגע ליחסי הדת והשלטון. במדינת היהודים האמיתית הממסד הרבני נטוע היטב במוסדות השלטון, נהנה מסמכויותיו ומתקציביו וכופה את שירותיו בכוח החוק.
באופן התואם את נבואתו של הרצל, עוצמה זו ניצבת ביחס הפוך לחלוטין ליכולתו לעורר השראה ולהקרין מנהיגות. ישראלים רבים חשים ניכור ומיאוס כלפי הממסדים הדתיים, ותחושה זו הולכת ומתגברת עם חלוף השנים. די להפנות מבט אל הברומטר המתפרסם מדי שנה ומראה כיצד ישראל מובילה פעם אחר פעם ברמת השחיתות שמייחס הציבור לממסדים הדתיים הפועלים במדינה.
לשיטתו של הרצל, תפקידן החיובי של הקהילות הדתיות יושג דווקא באמצעות הפרדתם של הממסדים הדתיים מהשלטון וביסוסם של חיי הדת על התארגנות עצמית והתנדבותית. מהלך מסוג זה יבטיח את מקומה הטבעי והחיובי של המסורת הדתית.
בניגוד למקובל לחשוב, רוב הציבור הישראלי מוכן לאמץ את חזונו של הרצל ואינו פוחד מן הרעיון של הפרדת הממסד הדתי מן המדינה. השנתון הסטטיסטי שפורסם בראשית השנה מלמד כי 60 אחוז מהישראלים תומכים בהפרדת הדת והמדינה, ושני שלישים מן היהודים בישראל תומכים בסיום המונופול של הרבנות בתחום הנישואים והגיור.
במציאות הפוליטית הישראלית חזונו של הרצל עדיין רחוק ממימוש פוליטי, אולם זרעיו נטמנים בקרב קהלים הולכים וגדלים, לרבות בחוגי הציונות הדתית; מחנה ישראלי גדול ומגוון המבין כי ניתוק מוסדות הדת מהשלטון הוא תנאי חשוב להמשך הצלחתו של המפעל הציוני ולשגשוגה של החברה הישראלית. למרות המהמורות הרבות, תהליך זה ייתן לבסוף את אותותיו גם במערכת הפוליטית.
בדומה לרעיונות אחרים שהפכו בתוך עשור אחד או שניים משוליים לקונצנזוס, כך גם עתיד רעיון ההפרדה של הממסדים הדתיים מן השלטון להיות נחלתן של רוב המפלגות השותפות לרעיון הציוני והדמוקרטי. הדרך אכן עוד רבה, אולם אם יש שיעור חשוב אחד שלימד אותנו אבי הציונות הוא שבמקום שבו צורך אמיתי פוגש את רצון הרוב ומחויבותו - אגדה יכולה להפוך למציאות.
הכותב הוא מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם