במקום להיגעל מההסכם - לשמוח
ההסכם בין ביבי למופז הוא אולי ״תרגיל מסריח״, אבל יש סיכוי לא רע שהציבור הישראלי דווקא ירוויח ממנו
זה בסדר להתעצבן, זה בסדר להרגיש מטומטם כי שיקרו לך בפעם המי-יודע-כמה, זה בסדר להיגעל מהדבר הזה שנקרא "פוליטיקה" בישראל 2012. אבל בעת ובעונה אחת, כדאי גם להיות ריאליים. בתוך מציאות הסחי הזאת, שאותה קשה לשנות בן-לילה, אנחנו צריכים ללמוד לשחות וגם לזהות את המטרות שאותן חשוב וניתן להשיג.
אולי הגיע הזמן שנפנים - בפוליטיקה הישראלית שלנו, אף פעם לא נקבל את הדברים כפי שהיינו רוצים אותם. למה? כי מנהלים אותה אנשים עם עור של פיל, שהאמת היא לא בדיוק נר לרגליהם, אכפת להם רק מעצמם ומקידומם האישי, ואם במקרה הם לא כאלה – הם לא מצליחים לשרוד במקצוע. אם נורא רוצים להסתכל על העתיד באופטימיות, אפשר לומר שאולי פעם, בעתיד, נצליח לתקן את זה. אבל זה ייקח הרבה מאוד זמן, נחישות ועקביות.
ומה בינתיים? בינתיים אנחנו צריכים לשמוח בכל פעם שאנחנו נקלעים למצב של אמביוולנטיות.
במדינה שבה הברירה האמיתית היא בין להיות מבואס לבין להיות אמביוולנטי, אני מעדיפה את האמביוולנטיות.
ההסכם בין ביבי למופז הוא אולי "תרגיל מסריח", אבל סיכוי לא רע שבמקרה גם יצאו ממנו לא מעט דברים טובים עבור הציבור הישראלי. אחרי הכול, ממשלה רחבה היתה רצון הבוחר - אז לקח
נכון שאנחנו מקבלים את מה שרצינו בדרך עקומה, פשוט כי זה שירת את האינטרס המקומי של נתניהו וגם את זה של מופז. אבל אם זוהי הדרך הנהוגה בכל מקרה, רק שהפעם הציבור גם מרוויח מהתוצאה ולא רק הפוליטיקאים, אז יחסית - אנחנו במצב טוב.
ציפי לבני, למשל, "שמרה על עקרונותיה", אבל תכלס, מה יצא מזה לבוחר הישראלי? כלום מכלום. מופז אמר דבר אחד ולמחרת עשה את ההפך הגמור כי זה מה שהתאים לו, אבל בעת ובעונה אחת גם עשה עוד כמה דברים: קידם הרבה יותר מלבני את האפשרות שנזכה לחוק שוויון בנטל שיחליף את חוק טל ויתחיל לתקן פה את העיוות החברתי המטורף, הקטין בטווח הקצר את היכולת של המפלגות הקטנות לנהוג בסחטנות האופיינית להן, ואם אכן יביא גם לשינוי שיטת הממשל כפי שהוא מצהיר, נרוויח כולנו גם בטווח הארוך.
נכון שמופז עוד עלול לאכזב ולא לעמוד בהצהרותיו. הכול יכול לקרות, והכול יכול להתחרבש. מצד שני, יש גם סיכוי לתרחיש חיובי, והסיכוי הוא גדול יותר מזה שהיה אתמול.
זה לא מושלם, זה לא היה מתנהל ככה אם היינו כותבים את התסריט, את הדיאלוגים ואת המניעים של השחקנים הראשיים בדיוק כפי שהיינו רוצים, אבל במקום להתמקד בעלילה, עדיף שננסה להתמקד בתוצאות. אם אכן נשיג אותן, אז הדרך שבה זה קרה תהיה פחות רלוונטית.
גם אני הייתי רוצה לתקן את העולם. גם אני הייתי רוצה פוליטיקה נקייה ו-120 חברי כנסת ישרים וכנים ששמים את הציבור גבוה יותר בסדר העדיפויות שלהם. אבל אנחנו לא חיים בספר אגדות אלא במציאות, ובמסגרת הזאת, אם רוצים להשיג דברים, כדאי להשתדל להיות ריאליים.
בקיצור, אם סותמים את האף ומסתכלים על הדברים מזווית כזו, אפשר להגיד שהציבור הישראלי הרוויח מהתרגיל המסריח של ביבי ומופז. עכשיו בואו רק ננסה לוודא שזה גם ימשיך כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם