אזרחות טובה
אמא של א', ניצולת שואה שהתגוררה בארץ, חשבה לשים קץ לחייה. למזלה היא קיבלה אזרחות הולנדית, שהקנתה לה סיוע ממדינה שכן אכפת לה
היא התקיימה שנים רבות מרנטה גרמנית צנועה ומעט השלמות מן הביטוח הלאומי. ככל שחלפו השנים, כך רבו המחושים והיא נזקקה לסיעוד. הסכום שקיבלה מהביטוח הלאומי היה מועט, והקשר משפיל, חטטני וחשדני. לקראת ביקור של נציגי הביטוח הלאומי הייתה נכנסת למיטתה, פורעת את שערה ומקיפה עצמה בתרופות כדי שלא יעלה על דעת המפקח שמצבה השתפר והיא תפסיד את הקצבה. באחד הביקורים בביטוח הלאומי ביקשה שיקציבו לה 200 שקל לזריקת רעל.
ההוצאות גדלו, ויום אחד עלה על דעת בתה רעיון. היא התקשרה לנציגות ההולנדית המטפלת באזרחים הולנדים ומתמקדת בניצולי שואה וסיפרה להם שאמה, אזרחית הולנד מלידה, היא ניצולת שואה. מכשול לא צפוי עמד בדרכם: תעודת האזרחות ההולנדית של אמא של א' נעלמה בגלגולי החיים, ואזרחותה הופקעה. יום לאחר הפנייה הופיעה אצל אמא של א' נציגת העמותה הקשורה לנציגות ההולנדית.
היא לא שאלה את אמא של א' שאלות איתור, היכן הייתה במלחמה ומה אירע לה באושוויץ. היא רשמה את הפרטים, התנצלה עמוקות על כך שעקב חופשה בעמותה השלב הראשוני בבירור ייקח 48 שעות, אבל הופיעה כבר למחרת היום. אמא של א' קיבלה מיד קצבה זמנית של 5,000 שקל בחודש עד בירור והחלטה
פורמליים, שאחריהם עלה הסכום ל-7,000 שקל . איש לא עסק עוד באזרחות שהופקעה.
איך נקבעה הקצבה? אמא של א' פירטה את צרכיה, את צורכי הבית, התרופות והסיעוד, והנציגה ההולנדית רשמה.
כשהסתיימה הרשימה שאלה שאלה מפתיעה: "את לא נותנת מתנות לנכדים?" "ודאי שאני נותנת", אמרה אמא של א'. "ביקשתי שתפרטי את כל ההוצאות", פסקה הנציגה והוסיפה את הסכום לקצבה.
בביקורים הבאים של הנציגה ההולנדית שינתה אמא של א' את נוהגה. במקום להיכנס למיטה ולהיאנח היא לבשה את מיטב בגדיה והורתה לעובדת הסיעוד להתקין סעודה לאורחת. בשלב מסוים הודיעה לה הנציגה ההולנדית שמעתה לא ייפגשו עוד בבית, אלא בבית קפה. לקצבה ההולנדית נוסף סכום חדש: קפה ומאפה. ככל שהשתפר מצבה, כך גדלו צרכיה, ואיתם, ראו זה פלא, גדלה גם הקצבה. בין היתר המליץ הרופא שלה על טיפולים בדיקור סיני, וגם הוא נכלל בקצבה.
מחשבות זריקת הרעל של אמא של א' נמוגו. ההולנדים, עם שחשבון הנפש שלו עם מעשיו בשואה קשה וחמור, החזירו לה את טעם החיים, שאבד לה במגע עם המוסדות במדינת היהודים.
לפני כמה חודשים סיפר לי א' שהוא פעיל במאבק לטיפול בניצולי השואה. הוא בין המובילים, ואף נסע לכנסת לדיון מיוחד בנושא באחת הוועדות. הלהט שלו בנושא הקשה ולכאורה חסר התוחלת הזה הפתיע אותי. השבוע, כשסיפר לי את סיפורה של אמו, הבנתי.
אמא של א' חייתה עד גיל 84 ורצתה עוד. היא מתה מיתת נשיקה לאחר סיבוך שנגרם מחיסון לשפעת. א' נלחם למען 200 אלף הניצולים החיים, שלאחר ששרדו את השואה, נקרתה בפניהם הישרדות נוספת, לא צפויה: הישרדות במדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם