לגינתר גראס אין זכות מוסרית לדבר נגד ישראל
דברי הסופר הגרמני, שהודה בעבר כי לחם באס-אס, אינם מעידים על אנטישמיות, אלא על אי-נכונות לקחת אחריות על פשעיו ההיסטוריים
ההיסטוריה - והגרמנים עצמם - מייחסים לכל גרמני שהיה שותף למכונת המלחמה הגרמנית אחריות מלאה לפשעים. אחריותו של אדולף אייכמן, המאסטר מיינד והמנהל בפועל של הניסיון להשמיד עם שלם, ואחריותו של אחרון התופרים במתפרות מדי הצבא - הינן שוות. כולם היוו גורמים פעילים בהפעלת המכונה הנאצית; מכונה שמטראומת נוכחותה על פני כדור הארץ טרם הצליחה האנושות להשתחרר.
לזכותה של גרמניה, מוכרח להיאמר כי היא לא עצמה לרגע את עיניה אל מול העבר הנורא שלה, וניסתה לא רק לכפר על מעשיה מול אומות העולם ומול ישראל בפרט, אלא גם עסקה רבות בהעצמת שינון ההיסטוריה ובהתדיינות פנימית על חלקה בתקופה האפלה ביותר בתולדות המין האנושי.
על רקע זה, הברית ההיסטורית בין ישראל לגרמניה - החל במוסד השילומים ועבור בסיוע הצבאי - היא המעט שבמעט שהאומה הזאת הייתה יכולה לעשות כדי לתקן במשהו את הפשע שביצעה בעם היהודי. אין מקום לסלחנות, גמישות או ותרנות כלפי גרמניה והגרמנים בעניין יחסם לישראל. אומה זאת חבה לנו חובת כפרה נצחית, וכך צריך להיוותר המצב עד קץ הימים.
רבים מפושעי המלחמה והמעורבים בהשמדת יהודי אירופה נרדפו כל ימי חייהם וחיו בין אם בבושה גדולה ובין אם בפחד מפני יום דין ויום נקם ושילם. חלקם נלכדו והובאו למשפט, חלקם אימצו זהויות חדשות וחיו בנכר וחלקם נותרו בגרמניה, אימצו את נרטיב ההכאה על חטא הלאומי וסתמו את הפה. בטח בכל מה שנוגע לישראל - מדינה שהוקמה לא במעט לאחר המלחמה ובגין הפשע הנאצי.
והנה גינטר גראס, חתן פרס נובל לספרות, מתוודה לפני כמה שנים כי היה לוחם בקומנדו של האס-אס. העובדה שוועדת פרס נובל לא ביטלה את הפרס באופן רטרואקטיבי, מתוך הכרה שמי שנטל חלק במאמץ המלחמה הנאצי לא יכול לזכות בהכרת תודה על פועלו מהעולם שנגדו נלחם ושאותו יצא להחריב, היא עניין של ועדת הפרס.
לא אחת חוטאת ישראל וחוטאים ארגונים יהודיים בעולם ברדיפה של גויים שוטים שנתפסים בהתבטאויות אנטישמיות. לדעתי, תגובה פבלובית זו מזיקה לסיפור
גראס חצה את הקו האדום - רמס ברגל גסה את ברית ההבנה בין השטן לקורבנו והוציא עצמו מחוץ למחנה השיח הלגיטימי עם יהודי באשר הוא יהודי ועם ישראל והישראלים. הוא צריך להיות מוקע על התבטאותו ולשאת בעונש עליה, מהסיבה הפשוטה שחלקו בחטא ההיסטורי אינו בר מחילה ולא יהיה לעולם.
דבריו מעידים לא על אנטישמיות בהכרח, כי אם על אי-נכונות לקחת אחריות על פשעיו ההיסטוריים ועל בגידה בעקרון הכפרה, שכל גרמני צריך להיות מחויב לו לעד בדברו על ישראל ועל יהודים. אם יש מקום להשתוללות דיפלומטית ותקשורתית מצדם של ישראל ושל כל יהודי, זהו המקום ואלה הנסיבות.
ואגב, אני מסכים עם מרבית דבריו. פשוט אין לו זכות מוסרית והיסטורית להשמיע אותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם