אחרי מגרון - הכל אפשרי
ההסכם שנהפך על פניהם של אנשי מגרון, הוא איתות לכולנו: על אמא לא מנהלים מו"מ עם איש, אפילו אם קוראים לו בני בגין
לאופנהיימר התורן יהיו חיים קלים, שלא כמו במגרון, יהיו בידו הוכחות שמדובר באדמות פרטיות, כאלו שיש להם בעלים (כידוע עד היום לא נמצאו הבעלים של 'האדמות הפרטיות' במגרון).
בית המשפט בהרכב הנשיאה דפנה ברק, ארז וסגן וסלים ג'ובראן, ידונו בכובד ראש בתביעה לפינוי התושבים הפולשים, בהם פרופסורים ידועי שם במאבקם בכיבוש, כמו ג'אד נאמן וגדי אלגזי, שהמחלקות שלהם, יושבות על חורבות משפחות דאוד ומחמוד. לפניהם יעמוד בג". מגרון, כמודל.
זה יהיה בכאב לב, אך בית המשפט המחויב לשלטון החוק (תמיד כשזה בנייה בלתי חוקית של יהודים בג"ץ מחויב לשלטון החוק, כאשר בדואים בונים לא חוקי אין שלטון ואין חוק ואין תאריכים לפינוי ולביצוע צווי הריסה) ויציב בפני המדינה תאריך לפינוי הפולשים.
קול הזעקה של אוניברסיטת תל אביב העומדת בפני הרס וחורבן, יגיע לאוזניו של שר המשפטים, הפיינשמקר התורן שיעשה כל מאמץ להביא להסדרה. הוא יכנס למו"מ עם ראש האוניברסיטה על פינוי של שניים-שלושה ק"מ אל מתחם אתר הגז במתחם גלילות או אל המזבלה הסמוכה לצומת מסובים; הוא יסביר להם שאין ברירה - חוק הוא חוק. ומי שהתיישב על אדמה פרטית, גם אם זה נעשה בתמיכת הממשלה, הוא פורע חוק ואת אדמת שיח מוניס הכבושה יש להשיב לבעלים.
הודו בפשע שלא ביצעו
מי שקורא את דברי שואל את עצמו, מן הסתם, מה ההשוואה? מגרון זה ביו"ש וכאן זה בתל אביב. ואני שואל - ובתל אביב אנחנו לא כובשים? אנחנו איננו יושבים על אדמות פרטיות כביכול? האם התרחיש שציירתי לעיל יעלה על הדעת?
להערכתי לאחר מגרון הכל ייתכן. לכן התנגדתי בתוקף להסכם מגרון. לא בגלל מגרון, בגלל תל אביב, בגלל המחלקה ללימודי שנאת ישראל של פרופ' גדי אלגזי באוניברסיטת תל אביב.
כי צריך להחליט אחת ולתמיד, מהי הארץ הזאת, שלנו כבנים ששבו לביתם לאחר שגורשו ממנה בנכבה הרומאית והביזנטית והפאימית והצלבנית וכו'.
או אנחנו כובשים כאן. סתם אוסף פליטים שחיפשו מקום להתגורר בו, הגיעו לארץ לא להם וגזלו אותה מתושביה.
תושבי מגרון שנכנעו ללחץ של בני בגין ומועצת יש"ע בחרו לצערי בדרך השנייה. בלחץ ולא מרצונם, הם נכנעו לאמירה של "שלום עכשיו" ושותפיהם בבית המשפט העליון, שאנחנו כובשים. אם יבקשו ממני להודות בפשע שלא עשיתי, תמורת כל הון שבעולם, אין ספק שלא הייתי מודה.
ההסכם שנהפך על פניהם של אנשי מגרון, הוא איתות לכולנו. על אמא שלנו לא עושים מו"מ עם איש. אפילו אם קוראים לו בני בגין, אפילו אם קוראים לו ג'ובראן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם