חסרי מזל: החיות מתות (בהוליווד) לא בסתר
ביטול הסדרה luck בכיכובו של דסטין הופמן, בשל מות הסוסים שמופיעים בה, מעיד שבעלי החיים המככבים בהפקות הוליוודיות עשויים לסיים את הקריירה באחת משתי דרכים: או כסלבים בגמלאות או בתאונה טראגית. תשאלו את ווילי הלווייתן או את הכלב רין טין טין
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הרבה מאוד השערות הועלו לגבי המניע של הופמן, שנוהג בדרך כלל להופיע על מסכי הקולנוע, להסכים לתפקיד. האם הוא חשב על הצ'ק הנדיב והיוקרה שתביא לו הסדרה? או אולי נמאס לו להיות האיש הכי נמוך בסט הצילומים? שתי האופציות שלו היו: או להקיף את עצמו ברוכבי סוסים או לעשות סרט המשך ל"איש הגשם" עם טום קרוז. אבל תהיה הסיבה אשר תהיה, הבחירה שלו התבררה מהר מאוד כהימור על הסוס הלא נכון. את ניחוחות עסקי השעשועים שאליהם מורגל אפו המרשים, החליפה במהירות עננה לא נעימה של בית חרושת לדבק.
שני מקרים של סוסים שהורדמו לעד לאחר ששברו את רגלם במהלך צילומי הסדרה עוררו את חמתם של פעילים למען זכויות בעלי חיים, שדרשו את הפסקת הסדרה לאלתר. רק לאחר מגעים בין הארגונים לקברניטי חברת ההפקה, הגיעו הצדדים לפשרה, שמחייבת את ראשי האולפנים לדאוג כי סוס המשתתף בסדרה לא ירוץ מעל שלוש פעמים ביום. עוד נקבע כי בין הצילומים הסוסים ינוחו בתנאים נאותים. לכאורה, ההסכם שנראה הוגן הרגיע קצת את הרוחות, אבל מותו של סוס שלישי בשבוע שעבר, הוביל לגל מחאה ציבורי שבסופו הוחלט על ביטול הסדרה.
מסתבר שככה זה במקום המוזר הזה שנקרא הוליווד, ממלכת סרטים שבה בני אדם מתמכרים לתרופות הרגעה של סוסים ולכל כלב יש סוכן. תעשיית הבידור מעולם לא הגבילה את מנעמי הפרסום רק להולכים על שניים, וכך קרה שבמהלך ההיסטוריה של עולם הקולנוע צעדו לא מעט כלבים, סוסים, קופים ושאר יצורים על שטיחים אדומים. רק לאחרונה הצטרף לרשימה המכובדת הזו אגי מהסרט "הארטיסט",
אז מי הם הכוכבים הגדולים שהמזל זרק להם עצם? ואת מי הוליווד השליכה לכלבים? אלו הם שלושה סיפורי הוליווד אמיתיים מעומק המלונה.
בספטמבר 1918 הטייס האמריקני לי דנקן כבר הספיק לראות את כל הרע שהמין האנושי יכול להציע. צרפת שאותה דמיין כשהפליג עם הפלוגה שלו לעבר אירופה נראתה שונה מאוד לאחר שההפצצות הגרמניות של מלחמת העולם הראשונה השאירו אותה הרוסה ומפויחת. הזכרונות שליוו אותו משמי הקרב כיבו אצלו חלק משמחת החיים, שאפיינה אותו בחייו הקודמים בקליפורניה, אבל למרות זאת,
כנראה שבכל זאת שרד בו ניצוץ כלשהו של תמימות או חמלה.
באחד מהסיורים של המחלקה שלו הוא חלף ליד מכלאת כלבים מופגזת, ובניגוד לכל הגיון החליט דנקן להיכנס ולבדוק את המבנה מבפנים. הוא פילס את דרכו פנימה, ועבר מעל כלובים הפוכים ופגרים, לפני שהבחין בכלבת רועה גרמני מקופלת בפינת החדר ורועדת מפחד.
מתוך שגר הגורים שהמליטה, הצליחו לשרוד שניים בלבד, ודנקן ידע שהוא חייב לאמץ אותם. דנקן הבין שבין 18 מיליון מתים שגבתה המלחמה, לאיש לא יהיה אכפת ממוות של עוד שני גורים קטנים. לנקבה הוא קרא ננט ולגור הזכר הוא נתן את השם רין טין טין, על שם בובות העץ שאותם נהגו ילדים צרפתיים להעניק לחיילים האמריקאים כקמע של מזל טוב. מאותו הרגע הגורים לא עזבו את דנקן לשנייה אחת, גם לא בתקופה שבה אושפז בבית החולים לאחר פציעה קלה. בתום המלחמה הצליח החייל הצעיר לשכנע את מפקדיו להעלות את הכלבים איתו לספינה ולשוב עמו לאמריקה.
המסע במי האוקיינוס האטלנטי הסוער היה קשה מדי עבור הכלבה ננט שמתה במהלכו, אבל למרות הצער הכבד שנפל על דנקן, הוא המשיך לטפל במסירות ברין טין טין והצליח ללמד אותו לבצע פקודות מורכבות שבידרו את החיילים באונייה. לראשונה מזה זמן רב הוא שמע צחוק של המון מתגלגל.
דנקן ידע לתרגם את כשרונו של הכלב לבדר להצלחה ועם הגעתו להוליווד רדף הטייס המשוחרר אחרי מנהלי האולפנים, כדי שילהקו את כלבו לסרט. רוב בעלי האולפנים הטילו ספק ביכולת של כלב למשוך צופים לקולנוע וסרבו להצעה, אבל חברת הפקות קטנה, שעמדה בפני פשיטת רגל, החליטה לקחת סיכון ולתת לכלב לככב בסרטה הראשון "היכן שהצפון מתחיל" שיצא לאקרנים בשנת 1923.
הסרט הפך להצלחה כבירה והציבור האמריקאי העריץ את הרועה הגרמני, שנבח אליהם ללא קול ממסך הקולנוע. יותר מעשרת אלפים מכתבי מעריצים נשלחו אליו מדי שבוע וחברת ההפקה, האחים וורנר שמה, ניצלה בזכותו מהתרסקות. הכלב, שנקרא על שם קמע למזל טוב, המשיך לככב בעוד 22 סרטים. צאצאיו המשיכו את המסורת המשפחתית וגילמו את דמותו של רין טין טין בעוד 17 סרטי קולנוע, בנוסף לסדרת טלוויזיה מצליחה בשנות החמישים.
הכלב המקורי, שקיבל את הכינוי "הכלב שהציל את הוליווד", המשיך לכשכש בזנבו הכוכבני עד אוגוסט .1932 כיאה לכוכב, גם מותו היה הוליוודי. הוא נבח את נביחתו האחרונה בזרועותיה של הכוכבת היפהפייה ג'ין הרלו.
ב-1993 הוציאו אולפני האחים וורנר את הסרט "לשחרר את ווילי", שמספר על קשר מיוחד הנרקם בין ילד ללווייתן. גם הפעם, כמו במקרה של רין טין טין, לוהק לתפקיד כוכב ששמו נקשר במזל - הלווייתן קייקו, שפירוש שמו ביפנית הוא "האחד עם המזל". ואכן, המזל שיחק לקייקו, שהצליח בהינף סנפיר להניב לאולפנים רווחים של מעל 150 מיליון דולר בקופות, שזה בערך 25 מיליון דולר לטון (הישג קולנועי שאותו לא הצליח להביס אפילו מרלון ברנדו). על הדרך הוא גם הרטיב את עיניי הצופים בסצנה הידועה, שבמהלכה הוא ניתר מעל ראשו של הילד ג'סי.
באותה שנה נשכח מהלב הכלב בטהובן, שבו התאהבו הצופים שנה אחת לפני כן, וקייקו היה על פסגת העולם. אבל הזמן חלף לו ולמרות שהלווייתן השתתף בשני סרטי המשך, הם לא הצליחו להניב את אותה הצלחה קולנועית של הסרט המקורי. את מי בכלל מעניין לווייתן מנתר, שבאמצע שנות התשעים כבשו את המסך בייב החזיר המדבר, סימבה מלך האריות ודולי הכבשה המשוכפלת?
כשהגיע הזמן להוציא את ווילי לגמלאות, בעזרת גיוס תרומות נרחב הוקם מתקן בשווי 7 מיליון דולר, שהיה אמור להכשיר אותו לשוב לטבע. קייקו הועבר למתקן באמצעות מטוס תובלה מיוחד שהושאל מחיל האוויר האמריקאי, ובמהלך השנה שחלפה הוא העלה יותר מטון ונראה מוכן לעבור למרחבים של האוקיינוס האטלנטי. עם זאת, מרבית החוקרים הימיים סברו שהחיים ההוליוודים שיבשו לקייקו את האינסטינקטים הטבעיים וסיכוייו לשרוד בטבע קלושים.
הוויכוח על שחרורו עלה לכותרות והגיע לשיא כאשר חבר הפרלמנט הנורבגי, סטיינר בסטסן, הציע להרוג את קייקו ולשלוח את הבשר שלו כסיוע הומניטרי לאפריקה, הצעה שמן הסתם ירדה מהפרק. במהלך המעבר שלו לטבע, המטוס שהעביר את קייקו סבל מכשל מערכתי ונחת נחיתת אונס, אבל הלווייתן בר המזל יצא ללא פגע ושב לשחות באוקיינוס. השנים האחרונות שלו היו טובות והוא הצליח לשרוד, אבל כמו איימי ווינהאוס, קורט קוביין וג'ניס ג'ופלין, גם הוא נכנס למועדון של הצעירים לנצח ובגיל 27 הוא התאבד כאשר עלה על חופי נורווגיה.
התרומה של הסרט "שערי החופש" משנת 1980 לעולם הקולנוע היתה קטנה ביותר. המערבון שביים זוכה האוסקר מייקל צ'ימינו היה אמור להיות אפוס קולנועי אדיר ממדים, ובצוות השחקנים אפשר היה למצוא שמות נוצצים כמו כריסטופר ווקן, ג'ף ברידג'ס וג'ון הארט.
בתחילת הצילומים הייתה אווירה של אוסקר באוויר, אבל 450 קילומטר של סרט צילום לאחר מכן (צ'ימינו צילם מעל 220 שעות) ותסריט אחד גרוע במיוחד, התחלפה האופטימיות בתחושת כשלון. אם למישהו עוד היה ספק, הביקורות הגדירו את "שערי החופש" כטיול כפוי בן ארבע שעות בחדר האורחים של מישהו. הבאז סביב הסרט הוכיח את עצמו ובאותה שנה הוא גרף ארבעה מועמדויות לפרס פטל הזהב, הידוע גם כפרס ראזי (שניתן על יצירות קולנועיות כושלות במיוחד). הסרט אפילו הצליח לקטוף את תואר הבימוי הגרוע של אותה שנה.
אבל למרות הכל, הצליח הסרט להשאיר חותם אחד חשוב על תעשיית הסרטים: ההצהרה המופיעה בסרטים שבה מצוין כי "אף בעל חיים לא נפגע במהלך הצילומים" היא תולדה ישירה של המחאה הציבורית האדירה שפרצה לאחר שנודע על האכזריות הרבה כלפי בעלי חיים שהתרחשה במהלך צילומי הסרט.
כך למשל, בסצנה אחת נחתכו סוסים חיים בצווארם, ללא משככי כאבים, על מנת שהדם ייאסף בקערות וימרח על פניהם של השחקנים. בסצנת הקרב נהרגו ארבעה סוסים נוספים מפיצוץ של דינמיט, ואת הצילום האמיתי של האירוע עדיין ניתן לראות בגרסת הבמאי. בנוסף לכך, מתואר בסרט קרב תרנגולים אמיתי ומספר פרות נשחטו על מנת שניתן יהיה להשתמש בקרביים שלהם כמעין חלקים פנימיים של השחקנים ה"פצועים" בסצנות הקרב. זה אומנם לא הסרט היחיד שבו בעלי חיים נפגעו, אבל סרט זה אכן מהווה נקודת מפנה ביחס של הוליווד לבעלי חיים. כיום, בעזרת ארגונים למען בעלי חיים, מקרה דומה לא יכול לעבור בשתיקה. תשאלו את דסטין הופמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם