אישה מהשמים: שירה רק בשביל נשים
כתבנו הצליח להיות הגבר הראשון בהופעה של הזמרת אודהליה ברלין לנשים בלבד, והצטער שלא היה יכול אפילו לזמן קצר להשתייך למין השני
לאחרונה עשיתי היסטוריה והסתננתי לאולם השוכן מתחת לבית הכנסת "הפועל המזרחי", בשכונת נחלת יצחק בתל אביב, כדי לחזות באודהליה ברלין. מדובר ביוצרת שמופיעה כבר למעלה מעשור, כותבת ומלחינה, אבל מעולם לא השמיעה את קולה בפני גבר בהופעה חיה. הצלם אמיר מאירי ואני עשינו היסטוריה, ונכנסנו פנימה לחזות לראשונה בשירת נשים - לנשים בלבד.
מאירי תמיד רטן שכבר ראה הכול ודבר לא מצליח עוד לרגש אותו, אבל הפעם נפל דבר. אפילו הצלם הקשוח התקשה להסתיר את התרגשותו בכניסה לאולם החשוך, מתחת לבית הכנסת.
70 בנות, רובן צעירות, אחרי שירות לאומי, ישבו על כיסאות פלסטיק ומולן, על הבמה, אודהליה ברלין, שבחן המיוחד שלה גונבת את ההצגה לכל הפמיניסטיות בעולם. בזמן שעשינו את דרכנו בין הנוכחות חשנו לרגע כמו רוזה פארקס באלבמה, שהביאה לביטול ההפרדה הגזעית באוטובוסים.
הבנות, אגב, חביבות להפליא. בכל זאת, שני גברים, אחד עם כובע בייסבול לראשו והאחר עם בנדנה ומצלמה, נכנסים למרחב הנשי. כל העיניים ננעצו בנו. בהתחלה אפילו חשבנו לבצע בעצמנו מקרה ראשון מאז ומעולם של הדרת גברים בתל אביב. אז הגענו לקצה האולם, והבנות
הזמרת פתחה בשירי ארץ ישראל הישנה והטובה, ועברה בווירטואוזיות מאחד לשני תוך תיבול במעט רקע היסטורי. קולה, צלול מאין כמותו, והאווירה באולם רגועה, כאילו אין בו אפילו גבר אחד. באותו רגע קשה היה להתעלם מהמחשבה שאנחנו, הזכרים, הבאנו לעולם דברים טובים דוגמת מרוצי מכוניות, סיגרים והימורים, אבל לצדם גם את הלחץ והתחרותיות.
הנשים באולם זימרו בקול עדין את פזמוני הארץ הטובה תוך כדי אדישות מוחלטת למצוקתם של מיליוני דברים גבריים בעולם. אבל זה היה בצדק רב שכן גברים מלחיצים.
ברלין (30), עוסקת במוזיקה מאז הייתה בת ארבע וחצי. היא בתו של מוסא ברלין, מגדולי הכליזמרים בישראל, ובעשור האחרון כותבת ומלחינה גם לאחרות. את ההופעות החיות היא שומרת לנשים בלבד, אבל תקליט הסולו הראשון שלה, "שביל של אור", שיצא לאחרונה, מיועד לכולם: דתיים וחילונים, נשים וגברים. מתברר שהרבנים מתירים לאוזן גברית לשמוע את קולה הזך של ברלין, אם מכשיר אלקטרוני משוכלל מפריד בין הצדדים.
היא מבצעת שירים המורכבים מחומרים אישיים, מוזיקה ישראלית לכל דבר, ומתחברת מאוד לשירה בפני נשים בלבד. "גם אם ההלכה הייתה מתירה, הייתי בוחרת להופיע רק בפני נשים", היא אומרת. "בעיני'קול באישה ערווה' זו התראה שאומרת, שימו לב, לקול של אישה יש כוח. זה אומר שהקול שלי חושף משהו ממני, וכמו שאני בוחרת ללכת בבגדים מסוימים, וזה לא דיכוי בעיני, אני בוחרת לבטא את הכוח ואת העוצמה של הקול שלי בפני נשים".
ברלין מספרת על מפגשים מרגשים עם נשים, שבהיעדר גברים בקהל אינן מתביישות להביע את הרגש שלהן עד הסוף, כולל בכי ושירה ללא גבולות. "בהופעות לנשים בלבד יש עוצמה ורכות. הן נטולות פוזה", היא מספרת. "בסוף כל הופעה באות אליי נשים, צוחקות ואומרות לי כמה שהן בכו. לדעתי, כל הרגש הזה לא היה יכול לצאת כל כך טהור אם לא היו רק נשים בקהל".
ואכן, אם בהופעה רגילה כולם שרים בקול רם ומנסים להרשים אחרים, הבנות הפעם שרות בקול צלול, רובן עוצמות עיניים. גם אם את המילים כתב חיים נחמן ביאליק ולא דוד המלך. ומתברר, אגב, שמדובר בתופעה של ממש
ברלין מופיעה כשלוש פעמים בשבוע, והקהל הנשי מצביע ברגליים. גם לא מעט חילוניות מגיעות לצפות בתופעה. בהופעה שבה נכחנו לא היו כלל נשים חילוניות. היא יועדה לתלמידות ובוגרות "מדרשת אביב", מוסד ללימודי תורה לנשים בלבד בתל אביב.
בין השירים היא מספרת על גיליון תחילת המילניום של ה"ניו יורק טיימס" ומצטטת את העורך הנוצרי של אימפריית התקשורת, שאמר כי לא ברור מה יהיה בתחילת המאה, אבל מה שברור הוא שגם אז נשות ישראל ידליקו נרות שבת.
אחר כך עברה לספר על חברה טובה, שתמיד הבטיחה לה שישועת השם מגיעה כהרף עין. ברלין היא רווקה דתייה, ולכן פנתה לנשים בקהל: "מבחינת האמונה, מתי זה אמור להגיע? יש תאריך שבו נקבע שתתחתני או שזה תלוי בכמה גברים תפגשי?". גם את הנושא הרגיש הזה היא מעבירה בחן רב עם הרבה מאוד הומור עצמי.
בדרך החוצה הספקנו אני ומאירי לקלוט את האנרגיות שהתפתחו בפנים. בשנייה האחרונה באולם עוד הספקתי להצטער על כך שבהשקת אלבום הסולו שלה עדיין אהיה שייך למין החזק יותר. לו רק יכולתי לכמה זמן לעזוב את הלחץ והתחרות, ולשקוע בתוך אופוריה נשית רגועה. רק לכמה שעות, כשהיקום כולו הוא הופעה שקטה עם עשרות נשים שמזמזמות בנועם שירים עדינים של אודהליה ברלין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם