השקל חוזר למקורות
בעיה אחת לא תיפתר עם הגעת השקל הישראלי במקום השקל החדש: עילגי הלשון יוסיפו לומר "חמש שקל" במקום חמישה שקלים, ואנחנו נתלבט בשאלה הנצחית מה נכון: "עשרים שקלים" או "עשרים שקל"
המעבר מהלירה אל השקל התבקש. הלירה היא מטבע שהתגלגל בתקופות שונות במדינות ותרבויות שונות, אבל למדינת ישראל הורישו אותה הטורקים, שאצלם לירה הייתה שווה מאה פיאסטר. לירה היא גלגול של הליברה (או לגרסה אחרת הליטרה) היוונית-לטינית, מידת משקל שהפכה למטבע.
כמו במקרה של הלירה, גם השקל הוא יחידת משקל שהפכה ליחידת כסף. השם עצמו, שקל, אומר זאת במפורש. בתנ"ך השקל הוא יחידת הכסף הבסיסית, הנפוצה ביותר, ממש כמו היום. השקל היה קיים גם אצל דוברי הארמית, ונקרא תקל, ומוכר מהכתובת המפורסמת מספר דניאל: "מנא מנא תקל ופרסין", ובעברית: "מנה מנה שקל וחצאים". יש גם מטבע פרסי עתיק הקרוי סיגלוס, ואף הוא גלגול של השקל שלנו, לידיעת החבר אחמדינג'אד.
גם הציונים הראשונים גילו את השקל, והכריזו על מבצע התרמה שבו כיכב "השקל הציוני". השקל מופיע בספרו של הרצל "אלטנוילנד", אף שנכתב בגרמנית. הרצל
חשב שהשקל יהיה שווה ערך לפרנק הצרפתי. בינתיים הפרנק שבק חיים. גם סופרי ההשכלה, ובראשם י"ל גורדון, השתמשו בשקלים בסיפוריהם.
חזרה דומה למקורות אירעה גם למטבע הקטן, האגורה. הפיאסטרים הגרמנים-טורקיים, החלק המאה של הלירה, הפכו לגרושים, עוד מילה ממקור לטיני, וממנה בימי המדינה לאגורה. אגורה היא מידת משקל המופיעה פעם אחת בתנ"ך, והיא אולי גלגול של גרה, החלק העשרים של השקל.
לרעיון לקרוא למטבע בשם חדש, "שקל ישראלי", יש מן הסתם סיבות כבדות משקל, אבל גם בו יש חידוש של מסורת עתיקה. בימי החשמונאים השתמשו במטבע שעליו נכתב "שקל ישראל", ומצדו השני "ירושלים הקדושה". ובעניין ראשי התיבות, כנראה ניפרד מראשי התיבות הנוחים ש"ח ומהעיצוב החביב שמלווה אותו, נעבור לש"י, ונתרום יחדיו לצדקה ח"י ש"י.
בעיה אחת לא תיפתר. חדש או ישראלי, עילגי הלשון יוסיפו לומר "חמש שקל" במקום חמישה שקלים, ואנחנו נתלבט בשאלה הנצחית מה נכון: "עשרים שקלים" או "עשרים שקל" (ומדובר במשל הנכון לכל המספרים שמעל עשר). בתנ "ך לא התלבטו ונתנו את התשובה היפה מכולן: גם וגם.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם