קץ השלטון: הרגע שבו סוזן מובארק פרצה בבכי
דיווח מיוחד של העיתון טיימס חוזר אל השעות האחרונות של שלטון מובארק במצרים. "פתאום בתוך 37 שניות הכל התפוגג. עידן מובארק תם"
בהתבסס על מקור שהיה עד מקרוב לאירועים הדרמטיים, העיתון "טיימס" חושף מה התרחש בשעות האחרונות של שלטון 30 השנים של מובארק ובחודשים שבאו לאחר הדחתו, שבהם הלך ונחלש בחדר קטנטן בבית החולים.
במהלך כל האירועים הסוערים עמדה לצדו רעייתו סוזן, בתם של אחות וולשית ומנתח מצרי, שברגע הקריטי, כאשר מצרים והעולם כולו המתינו להתפטרותו של בעלה, התיישבה על רצפת הווילה הנשיאותית, פרצה בבכי מר וסירבה לעזוב.
גברת מובארק כבר הצטרפה אל שני בניה, גמאל ועלא, למסוק שאמור היה להטיס אותם לגלות פנימית בשארם א-שייח', ביום שבו בעלה הודח מהשלטון. אולם ברגע שלהבי המסוק החלו להסתובב, היא זינקה החוצה, ורצה חזרה לווילה.
האנשים שהיו ממונים על ביצוע הפינוי חשבו שאולי היא נזכרה באיזה תכשיט יקר או שמלה אהובה במיוחד שנשארו מאחור. אולם כאשר המאבטחים נכנסו בעקבותיה לווילה, הם גילו אותה שרועה על הרצפה וממררת בבכי.
השעות האחרונות של שלטון מובארק מתוארות בצורה דרמטית בספר חדש של המנהל לשעבר של הטלוויזיה המצרית, שמילא תפקיד מרכזי במאמצים לשכנע את הנשיא לוותר על השלטון, ואף סייע בניסוח נאום הפרידה שלו.
עבדל לטיף אל-מנאווי מספר שהמאבטחים נאלצו להרים
"תוך כדי הבכי היא חזרה ואמרה: 'הייתה להם סיבה...' כאשר היא הצליחה סוף-סוף להפסיק לבכות, היא פנתה אל המאבטחים ושאלה בפאניקה, 'אתם חושבים שהם יצליחו להיכנס הנה? בבקשה... אל תיתנו להם להיכנס לכאן. בבקשה, אל תיתנו להם להרוס את הבית, אני מתחננת. אתם יכולים להישאר כאן. תישארו בווילה... בבקשה , תגנו עליה'".
בכל אותו זמן המתין אל-מנאווי במשרדו להוראה לשדר את הקלטת, ובה הודעת ההתפטרות של הנשיא. "אף אחד לא ידע זאת באותו זמן", אומר אלמנאווי, "אבל כל המדינה המתינה בעת שסוזן מובארק בכתה בארמון הריק".
השידור האחרון היה מבולגן. מובארק החליט שאת ההודעה יקריא סגנו עומר סולימאן, והדבר היה מקובל על הגנרל טנטאווי, ראש המועצה הצבאית שאמורה הייתה לקבל לידיה את השלטון. הציבו מצלמה במסדרון בארמון כדי שסולימאן יקריא את ההודעה שהביאה לסיום משטרו של מובארק וארכה 37 שניות בלבד.
אל-מנאווי מספר עוד שככל שהעמיק המשבר ב-18 הימים לאחר פרוץ המהפכה ב-25 בינואר 2011, הזעם של מובארק הפך לשיתוק בשל הססנותו. לדבריו, כמנהל תחנת הטלוויזיה הממלכתית, הוא הוצף בפקודות ממשרד המידע, מהצבא, מעוזריו של מובארק ובמיוחד מבנו השאפתן גמאל.
כולם רצו שהטלוויזיה תפרסם הודעות שלא היה להן שום קשר למציאות; מציאות שבה הסמכות של הממשלה מתפוררת, וההמונים בכיכר תחריר דורשים את ראשו של הנשיא. לאחר שבועיים ההפגנות הלכו והתעצמו, ואלמנאווי הבין שגורלו של מובארק נחרץ ושאין שום דרך להגן על משטרו.
הבעיה הייתה שאיש לא העז לומר זאת למובארק. בסופו של דבר, אל-מנאווי הצליח לשכנע קציני מודיעין בכירים לקרוא לשר המידע, אנאס אל-פקי, שמובארק התייחס אליו כאל בנו השלישי, על מנת שיבהיר למשפחה הנשיאותית את המציאות הקשה.
אל-מנאווי נזכר בשיחה שהייתה לו עם אחד הקצינים הבכירים. "הוא אמר שאם אללה הזכיר את מצרים בקוראן חמש פעמים, הוא יגן עליה. עומד לפניי אחד מבכירי המודיעין המצרי ואומר לי שהם מצפים לנס".
בסופו של דבר, ניגש אל-מנאווי למשרד של אל-פקי ואמר לו שמובארק צריך לעלות לשידור באותו יום ושיחל לכתוב את הנאום. אל-מנאווי התעקש שיש לסיים את הנאום עד השעה 16:00. בשלב זה, דרש הצבא שהתחנה הממלכתית תשדר את "הודעה מספר 1" - סימן ברור שכעת הוא מפעיל לחץ על מובארק.
מצרים כולה, כולל המפגינים בכיכר תחריר, ציפו לנאום ההתפטרות. אלפים התגודדו מחוץ לבניין הטלוויזיה וצעקו. רוב עובדי התחנה כבר נמלטו. השעה הייתה כבר 22:00, ועדיין לא היה שום רמז לכך שמובארק עומד להיכנס לאולפן בארמון הנשיאותי.
אל-מנאווי מספר: "לתדהמתי, גמאל הסתובב מהוסס סביב המצלמה. לא האמנתי למראה עיניי. ואז הם פשוט נעלמו. בתום עוד 20 דקות, סוף-סוף הופיע מובארק בתמונה כשלצדו בניו, דוברו ואנאס. הוא החל להקריא, עשה שגיאות, עצר והתחיל שוב.
"כאשר זה נגמר, הבטן שלי התהפכה. זה היה הסוף. הנאום היה פשוט נורא - הנאום הכי גרוע שהוא נשא מימיו". אל-מנאווי מוסיף: "מיד אחרי השידור, זעם ההמונים התפרץ, כשהם צועקים אל שמי הלילה". כנראה גמאל ערך את הנאום והוציא את כל החלקים שדיברו על ההתפטרות. היה זה ההימור האחרון ב"פרויקט הירושה" שקידמו גמאל ואמו.
למחרת ההפגנות גברו. ההמון ניסה לפרוץ לתחנת הטלוויזיה. נפוצו שמועות על כך שמובארק אינו עוד בקהיר, אלא בשארם א-שייח' או בסעודיה. אל-מנאווי מספר שלפני שמובארק עזב, סולימאן שאל אותו אם הוא רוצה לטוס למדינה כלשהי. "לא", השיב הנשיא. "לא פשעתי, אני רוצה לגור במולדתי ואחיה כאן עד יום מותי".
מובארק הגיע לשארם א-שייח' ומשם התקשר לטנטאווי ואמר לו שמעכשיו השלטון בידיו. אולם זה עדיין לא פורסם. בסופו של דבר, דובר הצבא הגיע לאולפן עם קלטת ובה הודעת ההתפטרות הרשמית. אבל לא ניתן היה לשדר אותה לפני שסוזן מובארק ובניה עוזבים אף הם את קהיר. אל-מנאווי הקרין את הקלטת לעובדים. "זה היה מאוד מרגש. היו כמה עובדים שבכו. הם היו בלחץ נוראי במשך שבועות ופתאום, בתוך 37 שניות, הכל התפוגג". עידן מובארק הסתיים.
מקורות המקורבים לנשיא לשעבר אמרו ל"טיימס" שכאשר הגיע לבית החולים בשארם א-שייח', הדיקטטור המודח שקע בדיכאון עמוק. הוא בילה את רוב זמנו בצפייה בשידורים חוזרים של משחקי כדורגל וסירב לצפות בחדשות. הוא היה מאוד חלש, ובשלב מסוים לקה בהתקף לב קל. היה זה כבר לאחר שהוציאו לו גידול ממאיר מהמעי, ומובארק בן ה-82 נחלש עוד יותר. הוא בקושי שתה ואכל וסירב לעזוב את חדרו, שבו היה רק חלון קטן.
בשלב מסוים, אשתו וכלותיו מצאו אותו, ככל הנראה, מחוסר הכרה. היו לו דמעות בעיניים. הרופא שוחח איתו ושמע אותו משחזר את רגעי התהילה שלו בצבא. בסופו של דבר, מובארק התאושש מעט והדגיש שהוא הנשיא המצרי הראשון אי פעם שהסכים להתפטר. "אמרו לי לוותר, אז ויתרתי", אמר .
כאשר הטיסו אותו באוגוסט בחזרה לקהיר לתחילת משפטו, הוא הוכנס לבית המשפט באלונקה. הוא לא עשה את עצמו, אומרים פקידים רשמיים. אחרי כמה חודשים במיטה שריריו כבר היו מאוד חלשים. בשבוע שעבר דרשה התביעה להטיל עונש מוות על מובארק, משום שלטענתה הוא פקד על כוחותיו לפתוח באש על מפגינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם