להלן העובדות
התועמלנים השמאלנים מבכים את מות הדמוקרטיה בעקבות חוק האזרחות. אבל כך בדיוק מדינות המערב מגנות על עצמן
כרגיל, הפער בין היומרה וההתנשאות של "אבירי זכויות האדם" לבין רמתם העלובה של טיעוניהם, זועק לשמיים.
הנה לדוגמה ד"ר שלומי סגל, ראש החוג לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית מאשים כי: "לא השקפת העולם הלאומנית של רוב שופטי בית המשפט העליון מפתיעה - מפתיעה האיכות הירודה של הטיעונים שעליהם הם מבססים את האג'נדה שלהם, המנוגדת לזכויות האדם".
יצחק לאור גיבב: "החלטת בג"ץ בעניין התיקון לחוק האזרחות סיימה פרק בחיי הדמוקרטיה הישראלית. בית המשפט העליון כבר אינו רוצה להגן על אזרחי המדינה הערבים... השופט גרוניס וחבריו הכשירו את הגירוש, ואת העניין הזה תצטרך נציגותם של אזרחי ישראל הערבים להביא לקהילה הבינלאומית".
לאור, כמו גם סגל, לא בדקו כמובן מהי תמונת המצב בנושא בקהילה הבינלאומית עצמה. לו היו טורחים לעשות זאת היו מגלים שבכל מדינה דמוקרטית, חוקים דוגמת חוק האזרחות הינם מובנים מאליהם.
מחקר שערך אור טוטנאור מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בחן את חוקי האזרחות ב-24 דמוקרטיות באירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה. המחקר מצא כי כל המדינות מחייבות תקופת אזרחות מינימלית לפני שניתן להגיש בקשה להתאזרחות.
באוסטרליה תקופה זו הינה שנתיים ואילו באיטליה ובספרד 10 שנים. המחקר מציין כי "מדינות רבות דורשות שלמתאזרח יהיה ידע מספק בשפה ובהיסטוריה המקומיות. דרישת שפה קיימת כמעט בכל המדינות הנסקרות".
סוג נוסף של דרישות נועד לוודא שהמתאזרח לא יהיה עול על המדינה. כמה מהמדינות דורשות הוכחה להכנסה מספקת, אופי טוב או היעדר הרשעות פליליות.
דרישה מקובלת נוספת, שגרסה מינורית שלה עוררה לאחרונה סערה פסבדו-ליברלית, היא
ההצהרה הישראלית לעומתה קצרה ותמציתית: "אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל". בקנדה מחויבים מבקשי האזרחות בהצהרת נאמנות לבית המלוכה הבריטי, ובאוסטריה מצהירים נאמנות לערכי היסוד של המדינה והחברה הדמוקרטית. באירלנד מצהירים נאמנות לאומה האירית, מושג שבישראל מקביל להצהרת נאמנות לעם היהודי ולא למדינת ישראל כפי שמוצע כעת.
טוטנאור מציין כי מדינות דמוקרטיות שעומדות בפני שינויים דמוגראפיים משנות את חוקי ההתאזרחות כך שיתאימו לאתגרים, לאופי המדינה ולבעיותיה. לפיכך, מובן מאליו שהעובדה שלמעלה מ-130 אלף ערבים זכו באזרחות ישראלית באמצעות נישואין בעשור שקדם לתיקון לחוק האזרחות, מחייבת שינוי שיבטיח את אופייה וזהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
התועמלנים המדברים בשם זכויות האדם מבלבלים לעיתים קרובות בין דמוקרטיה לבין אוטופיה. מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי, הינה אי דמוקרטי שבו כשישה מיליון יהודים בלב מרחב המונה מאות מיליוני ערבים ומוסלמים.
הפקרות שתאפשר מימוש של טענת השיבה הערבית באמצעות נישואים, אינה דמוקרטיה, כי אם התאבדות לאומית. טוב עשו ששת שופטי בית המשפט העליון שדחו את העתירה שהגישו "עדאלה" וזהבה גלאון. באותה נשימה מביש ומצער לראות את חמשת השופטים, בראשות הנשיאה ביניש, שלקחו לעצמם את החירות והסמכות לבטל דה-פקטו את זהותה היהודית של מדינת ישראל בשם שיח זכויות מזויף שסותר את המקובל בכל דמוקרטיה מתוקנת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם