מאבק ההורים השכולים לקיים את מסע הזיכרון
אלפים מצטרפים מדי שנה לצעדה של רעיה ויוסי אפנר לזכר בנם אבי וחבריו שנהרגו באסון המסוקים. קשיי תקציב מעמידים את המסורת בסכנה
עמותת "צו פיוס", שבעבר הייתה המממנת העיקרית של המסע, צמצמה השנה את היקף התמיכה בו בשל קשיים כלכליים. גם עמותות וגופים מסחריים נוספים, שנהגו בעבר לתרום לטובת המסע שהפך סמל לשיח ייחודי בין אלפי משתתפים מכל קשת החברה הישראלית, הודיעו כי יתקשו השנה להזרים תרומות.
"אף פעם לא נקלענו למצב כזה", סיפרה אתמול רעיה אפנר, "שלחנו מיילים לכל מי שאי-פעם צעד אתנו, ביקשנו את העזרה שלהם ושיפיצו את הבקשה הלאה. אנחנו מנסים להשיג מימון מאיפה שרק אפשר, אבל בינתיים אנחנו עוד רחוקים מהסכום הדרוש".
מסע "נפגשים בשביל ישראל" החל להתגבש לפני עשור. תחילה היה זה מסע אישי של משפחת אפנר, שביקשה להנציח את בנם אבי ו-72 חבריו במסלול, שעבר דרך אותם ערים, קיבוצים, מושבים וכפרים הפזורים ברחבי הארץ בהם גדלו חללי צה"ל שנפלו באסון המסוקים.
"זה התחיל אחרי שאבי נהרג, כשיוסי מאוד רצה לעשות משהו לזכרו. הוא החליט לעשות מסע בשביל ישראל כי כל 73 החללים הגיעו מכל קצוות הארץ - ממשגב עם בצפון ועד אילת", משחזרת רעיה, "אני לא התלהבתי כי פחדתי ממקומות מסוכנים בדרך, אבל אחרי שנתיים הוא אמר שהוא יוצא איתי או בלעדיי. הזמנו חברים, הגיס שלי ד"ר אריק גילאי הקים לנו אתר אינטרנט ויצאנו לדרך בפברואר 2002".
רעיה מסבירה כי "זה היה מסע אישי שלנו, אבל כבר אז הילדים אמרו 'תראו, זה יהיה כמו פורסט גאמפ'. ואכן, כשהתחלנו את המסע היינו שישה בלבד. אתר האינטרנט עורר הרבה עניין וכשסיימנו את המסע אחרי חודשיים בשאר יישוב היינו מוקפים בעוד 250 איש".
משפחת אפנר לא תכננה להפוך את המסע למסורת, אבל הקשר של רעיה עם מדרשת אורנים שבעיר מגוריה טבעון חיברה אותה לעמותת "צו פיוס", שביקשה לקיים את המסע מדי שנה. לפני שבע שנים חזרה משפחת אפנר למסע, הפעם תחת חסותן של מדרשת אורנים, צו פיוס והחברה להגנת הטבע.
המסע האישי התרחב למטרה חברתית מוגדרת וממוסדת: לעורר דיאלוג דרך המסע בין אלפי הישראלים שהתנקזו אליו. אלו קיימו מדי יום דיונים וסדנאות על נושאים בוערים בחברה הישראלית
(יחסי יהודים-ערבים, דתייםחילוניים, צבא ומדינה ועוד).
גם הרעיון שהחל בהנצחת חללי אסון המסוקים התרחב להנצחת חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בכל מערכות ישראל. "החוויה הכי משמעותית בכל המסעות הייתה המפגש הבלתי אמצעי שאפשר
קיום המסע הממוסד הצריך מדי שנה תקציב של 150 אלף דולר, ששימשו, בין היתר, לתשלום עבור השכרת טנדרים לציוד הרב, לדלק, לשכירת אחראים על הארגון הלוגיסטי, לחובש ועוד. "המסע השנה אמור לצאת בעוד פחות מחודשיים, ואנחנו לא יודעים מה יהיה בסוף. כרגע חסרים לנו 100 אלף שקל בשביל לקיים אותו", מסכמת אפנר.
לדבריה, "התקשרו אליי אנשים שמעולם לא פגשנו ששמעו על המסע, והם מנסים לעזור בכל מיני דרכים. גם 'חבורת כל השביל', שהם אנשים שעשו אתנו לפחות פעם אחת את כל המסלול, נרתמים כמה שאפשר. אחד מהם הוא מוזיקאי והוא מארגן ערב התרמה עם מספר מוזיקאים נוספים. קשה לנו להאמין שהמסע לא יתקיים השנה, אנחנו אופטימיים ומאמינים שלמרות הקשיים נצליח להוציא אותו לדרך".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם