הממלכה המפולגת: סקוטלנד בדרך החוצה?
ראש ממשלת סקוטלנד, אלכס סלמונד, עושה הכל כדי לייסד מדינה עצמאית ולפרק את האיחוד העתיק עם אנגליה. בלונדון מכנים אותו "שודד"
היא חלק מהממלכה המאוחדת, אבל יש עוד כמה דברים שמבחינים אותה מהאחות הגדולה מדרום: המנון לא רשמי, דגל ואפילו שטרות ייחודיים (אף שהמטבע הוא עדיין הלירה הבריטית). והמשורר הלאומי שלה אינו שייקספיר, אלא רוברט ברנס, שיום הולדתו הוא חג לאומי רווי שתייה, כמיטב המסורת.
עכשיו אולי תהיה לסקוטלנד גם עצמאות. יותר מ-300 שנה אחרי האיחוד עם אנגליה רוחשת הממלכה פעילות קדחתנית, שבסופה סקוטלנד עשויה להשאיר את אנגליה, ויילס וצפון אירלנד במינוס של חמישה מיליון בני אדם, ובלי אספקה של סלמון מקומי משובח. וכן, גם בלי מושא הבדיחות החביב כל כך על האנגלים.
הפיכתה של סקוטלנד למדינה עצמאית אינה רעיון חדש, אבל הוא קיבל תנופה בחודשים האחרונים, בעיקר בעקבות הניצחון של המפלגה הלאומית הסקוטית בבחירות לפרלמנט המקומי. הפרויקט הזה, שעשוי לשנות לא רק את המפה של הממלכה המאוחדת אלא של אירופה כולה, שייך במידה רבה לראש המפלגה הלאומית, אלכס סלמונד, אדם שאתמול כונה על ידי פוליטיקאי אנגלי "שודד". סלמונד מנסה כעת בכל כוחו ליצור את האקלים הפוליטי שיאפשר את הפרידה, למורת רוחה של שאר הממלכה.
מאז הוקם הפרלמנט הסקוטי ב-1999, כיהנו שתי ממשלות בראשות הלייבור וממשלה קואליציונית אחת בראשות המפלגה הלאומית הסקוטית. כעת, כשרוב הפרלמנט לצדו, סלמונד חש שהוא יכול לקדם את תכניתו: משאל עם ב-2014, שיאפשר להתנתק מאנגליה לחלוטין או לחלופין להגדיל משמעותית את סמכויות הפרלמנט ולהשאיר בידי הממלכה רק את מדיניות החוץ והביטחון.
הסקוטים, על פי הסקרים האחרונים, מתלבטים בשאלה אם להיפרד מבריטניה. למען הדיוק, כאשר מציגים את השאלה החד-משמעית, אם ללכת לעצמאות מוחלטת או לא, בין 32 ל-38 אחוז מהסקוטים תומכים בפרידה.
זו אולי גם הסיבה שסלמונד אינו מעוניין בעריכת משאל העם עכשיו, והוא מקווה שיצליח עד 2014 לשכנע את הסקוטים שפרידה היא רעיון טוב ונכון. נתון מעניין, אגב: על פי הסקרים, באנגליה עצמה אחוז התומכים בפרידה גבוה יותר מאשר בסקוטלנד.
בסוף השבוע הופיע ראש הממשלה הבריטי, דיוויד קמרון, בטלוויזיה ותבע את קיום משאל העם בהקדם האפשרי. כל שלוש המפלגות הגדולות בבריטניה, הלייבור, השמרנים והליברלים-דמוקרטים, מתנגדות לפירוק הממלכה. מעבר לעניין הגאווה הלאומית והקשר ההיסטורי, פרישה של סקוטלנד מהאיחוד משמעותה הפרת האיזון גם מול השותפות האחרות בממלכה, ויילס וצפון אירלנד.
קמרון פועל כעת בניסיון לזרז את משאל העם, בעקבות הסקרים הצופים שתוצאותיו יטרפדו את הכרזת העצמאות. בעקבות כך קמרון הואשם בניסיון להתערב בפוליטיקה הפנימית הסקוטית. לזה בדיוק מייחל סלמונד - מהלכים כוחניים של האנגלים שילבו את הרגש הלאומי. מאמרי המערכת בעיתונים הבריטיים טענו שגם אם קמרון יצליח לשבש את המהלך של סלמונד על ידי זירוז משאל העם, הוא יהיה
עוד דרישה של המערכת הפוליטית הבריטית היא שמשאל העם יכלול שאלה אחת בלבד - כן או לא לעצמאות מוחלטת. במצב כזה, על פי כל התחזיות, רוב הסקוטים יתמכו בוויתור על עצמאות. הרעיון של פרידה חלקית, במקביל להרחבה של סמכויות הפרלמנט, הוא פופולרי ובעל סיכוי רב יותר להתקבל בסקוטלנד.
הדרישה למשאל עם מהיר ופשוט נתפסה כמעשה של בריונות. התגובה אליה מדגימה את קשת הדעות בציבור הסקוטי, אבל גם את אחדות הדעים נגד כפיית המועד. ליז לוכהד, משוררת סקוטית מפורסמת, אמרה: "זה עלול להיות צעד שיפגע לבסוף בקמרון. הייתי רוצה שיהיה לי זמן להקשיב לכל הטיעונים, ולהצביע בסוף או בעד עצמאות או בעד הרחבת הסמכויות, על פי לוח הזמנים שתקבע הממשלה הנבחרת שלנו בסקוטלנד".
משוררת אחרת, קתלין ג'יימי, אמרה: "כמובן, סקוטלנד זקוקה לעצמאות, כמו כולם, אבל בעיקר עצמאות ממנהלים ומשטחיות". ריצ'רד הולוויי, לשעבר הבישוף של אדינבורו, אמר שאין הוא נוטה להעדיף עצמאות, אבל הוא מעריך את האופן שבו המפלגה הלאומית הסקוטית מנהלת את המדינה. הוא הצביע למענה, למרות היותו חבר בלייבור בעבר, ולדבריו, הוא מתקשה יותר ויותר עם סוג הפוליטיקה שמנהלים קברניטי בריטניה בלונדון.
אבל יצירת מדינה חדשה אינה פשוט, וטמונים בה סיכונים עצומים, בייחוד כשהיא צפויה להתרחש בצל משבר עולמי, ואירופי בפרט. אליסטייר דארלינג, סקוטי ששימש כשר האוצר הבריטי בממשלת גורדון בראון (שגם הוא סקוטי), הזהיר אתמול מפני הסכנות שצופן בחובו פירוק הממלכה. "החסרונות הם גדולים. הסיכון הוא ענק. אני לא חושב שכדאי להמר על אי ודאות כזאת", הוא אמר בריאיון לאובזרבר.
לדבריו, העולם נמצא כיום במצב של טראומה כלכלית מהמשבר האחרון, ומוטב לה לסקוטלנד לעבור את המשבר בחיקה של הממלכה ולא לבד, אבל אם היא בכל זאת תחליט להיפרד, השאלה הראשונה תהיה באיזה מטבע היא תשתמש.
דארלינג אומר שאם סקוטלנד תחליט להישאר עם הלירה שטרלינג, היא עלולה למצוא את עצמה במצב דומה לזה של מדינות היורו, בלי יכולת לקבוע בעצמה את שיעור הריבית והמס. "זה בדיוק מה שמדינות אזור היורו מתמודדות אתו. כשיש לך מטבע אחד, בסופו של דבר אתה מגיע למצב של איחוד כלכלי, אם לא פוליטי", לדבריו . דארלינג טוען שזה יהיה מהלך חסר תוחלת, שבסופו סקוטלנד ממילא תרצה לחזור להיות חלק מגוש המטבע.
לעומת זאת, אם סקוטלנד תחליט להנפיק מטבע משל עצמה, תרחף מעליה סכנה אחרת, משום שאיש לא יודע מה יהיה ערכו של המטבע ברגע שיתחילו לסחור בו. ויש גם אפשרות שלישית, שהיא לאמץ את היורו. אבל אז, אומר דארלינג, חושפת את עצמה סקוטלנד לרעות החולות שפקדו את גוש היורו.
מעבר לכך, ממילא היא לא תהיה עצמאית, בגלל המגבלות החמורות שמטילה היום אירופה על הכלכלות של מדינות הגוש. רק אתמול התבשרה אירופה שחברת דירוג האשראי "סטנדרט אנד פור" הורידה את הדירוג של צרפת ואוסטריה. אירלנד השכנה כבר עמדה בפני פשיטת רגל, ואירופה נאלצה להתגייס כדי למנוע את קריסתה. ספק אם זו האווירה שבה מדינה - כל מדינה - תרצה לצאת לדרך.
ואלה לא הסיכונים היחידים. חברי פרלמנט בריטים העלו את השאלה כיצד סקוטלנד תחזיר לבריטניה את הכספים הרבים שזו העבירה לה כדי לשמור על יציבות כלכלתה. ההערכות הן שכעשרה מיליארד לירות שטרלינג בשנה מושקעים במערכות הציבוריות של סקוטלנד - בבריאות, בחינוך וכדומה. בנוסף לכך סקוטלנד עלולה לאבד מקור פרנסה חשוב - את הסטודנטים שמגיעים לאוניברסיטאות שלה עם מלגות משאר חלקי בריטניה.
סכנה נוספת שמרחפת מעל ראש הסקוטים היא הגדלה משמעותית של האבטלה. כיום הצבא הבריטי הוא אחד המעסיקים הגדולים בשוק הסקוטי. הפרשנים דרשו לדעת מי יספק תחליפים לכל אלו. אם המכשולים כה רבים, נשאלת השאלה למה סלמונד רוצה להכניס את ראשו הבריא למיטה החולה הזאת.
לפני הכול, הסנטימנט הלאומי רוחש מתחת לפני השטח בסקוטלנד מאז 1707, אז אוחדה סקוטלנד תחת דגל הממלכה המאוחדת. אחת הכותרות בעיתוני סקוטלנד הכריזה: "האריה עדיין נלחם בחד הקרן". התשובה השנייה היא כלכלית. אלכס סלמונד חושב שהוא יושב על מכרה זהב, או ליתר דיוק, מאגר נפט.
ההערכה היא שסלמונד סבור שהוא יוכל לבסס את כלכלתה של סקוטלנד על הנפט מהים הצפוני. אולם גם במקרה זה אנגליה לפחות סבורה ששדות הנפט והגז הצפוניים שייכים לבריטניה כולה - בדומה למחלוקת בין ישראל ללבנון על מאגרי הגז בצפון הארץ. נראה, אם כן, לפחות כרגע, שיש הרבה יותר סיבות לכך שהפרידה של סקוטלנד לא תצלח. ואולי זה אך ורק תכסיס פוליטי, שנועד לחזק את הפרלמנט הסקוטי ואת מעמדו בתוך בריטניה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם