צינון לח"כים
לפני שחברי הכנסת עוצרים את אנשי התקשורת טרם כניסתם לפוליטיקה, מוטב שיצטננו בעצמם ורק אז ייכנסו למגזר העסקי
יוזמי ההצעה החדשה מסתכנים בכניסה לשדה מוקשים בכל הנוגע להגדרת המונח "איש תקשורת". הרי לא מדובר רק ביאיר לפיד (שעדיין לא ברור אם התפטרותו מ"אולפן שישי" תספק, ואולי יצטרך להתפטר גם מ"ידיעות"); בתואר יכולים להתהדר גם גיא פינס, איש הטיולים והבישולים גיל חובב ואפילו מנחי "האח הגדול".
יותר מכך, אף אחד עדיין לא העניק הגדרה ברורה למונח "עיתונאי", ובאופן לא מקרי גם לא נקבעו הכשירויות המקצועיות הנדרשות מכזה.
האם "איש תקשורת" הוא עיתונאי שכל יגיע כפיו מגיע מתחום עיסוקו? ומה עם עיתונאי שעיקר פרנסתו מגיעה דווקא מפרסומות ברדיו או מחלטורות אחרות? האם כותב בלוגרים נחשב עיתונאי?
לבד מהתסבוכת הנוגעת להגדרת המקצוע, עצם יוזמת הצינון של חברי הכנסת היא בעייתית בלשון המעטה. אתמול הם הגבילו את בכירי הצבא, היום מגבילים עיתונאי, ואולי מחר הם יגבילו אנשי עסקים כמו שלמה ינאי ששוקל כניסה לפוליטיקה. אולי בעקבות ראיונות סוף השבוע שבהם ביקר קשות את ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם הוא יצונן? הצעת חוק הצינון היא בעייתית בגלל דו-פרצופיותם של חברי הכנסת.
בעוד מצד אחד הם מציעים לצנן את כל מי שמאיים עליהם, מצד אחר הם אינם מחילים על עצמם שום מגבלות צינון עם סיום תפקידם בכנסת וכניסתם למגזר העסקי.
בשבוע שעבר נחשפה בבית הדין לעבודה תביעה שהוגשה על ידי צחי סמייה, עובד לשעבר במשרד הלובינג "פוליסי" שבבעלות בוריס קרסני. בתביעה נטען בין השאר (טענות שהוכחשו על ידי "פוליסי") שחבר הכנסת לשעבר, אפי אושעיה (המשמש כיום כמנכ"ל "פוליסי"), היה במסגרת פעילותו הפרלמנטרית עושה דברו של קרסני. אושעיה, שהיה ח"כ מטעם העבודה, נדד ללא שום צינון בין תפקידו בכנסת לניהול חברת הלובינג. אבל הוא אינו היחיד.
שר האוצר יובל שטייניץ חשף בשבוע שעבר חלק מחברי הכנסת שהפעילו עליו לחצים
נכון שכיום החוק מונע מחברי הכנסת קבלת הכנסה נוספת במהלך כהונתם לבד מהכנסתם בכנסת. עם זאת, החוק אינו אוסר עליהם קבלת טובות הנאה עתידיות שיזרמו עם פרישתם מהפרלמנט. את הצעת הצינון לאנשי התקשורת דוחפים, בין השאר, חברי הכנסת כרמל שאמה, רונית תירוש ודוד רותם. מי יהיו חברי הבית שייזמו חוק המצנן גם את חברי הכנסת?