למרות חטיפת שליט, לא לומדים את הלקח
סמוך לגבול המצרי, נדהמו מילואימניקים לגלות 8 חיילות מסתובבות אבודות בדיונות. הן נשלחו לשמור על קרוואנים ללא ציוד מתאים ובלי הגנה
מנגד, הרגיעה אותנו מערכת הביטחון באמירה שהרבה השתנה מאז יוני 2006: היה דוח מקיף של אלוף (מיל') גיורא איילנד, לקחים הופקו, נהלים רועננו. מדי פעם אפילו עולה לדיון ציבורי מה שמכונה "נוהל חניבעל", שבמסגרתו נדרשים חיילים לעשות הכל כדי למנוע חטיפה, ויש מי שלוקח זאת עד כדי ירי העלול לסכן את החטוף עצמו.
את חיילי אחת מחטיבות המילואים של הצנחנים, שסיימו בחודש שעבר שירות מילואים כמה קילומטרים דרומה מהמקום שבו נחטף שליט, זה כבר אפילו לא מצחיק. הסיפור שהם מספרים נשאר מקומי, אבל הוא מדאיג בכמה מישורים: איך הדברים נראים בשטח, על מה התמונה הזו מעידה, ולא פחות מזה איך הם מטופלים אחרי שנחשפו.
הדבר היה כך: באחד הלילות בחודש דצמבר נמסר לקמב"ץ היחידה, עדי קידר (עו"ד בחייו האזרחיים), שבשטח נמצאות כמה חיילות במשימת שמירה. מדובר ביישוב שלומית, אחד מכמה יישובים בתחום המועצה האזורית אשכול; הוא מיועד לאכלוס בקרוב, אבל כרגע אין בו תושבים ואף לא בתים, אלא רק כמה קרוואנים. החיילות, כך נאמר, הוצבו כדי לשמור על הקרוואנים.
הסיור של המילואימניקים הגיע לנקודה: לא דובים ולא חיילות. לאחר חיפוש מאומץ נמצאו בדיונות הסמוכות, במרחק קצר מהגבול, שתי חיילות מבוהלות בחושך, רועדות מקור. בדיונה הסמוכה התגלו עוד שתיים, ללא ביגוד מתאים או מכשיר קשר.
בצה"ל מאשרים כי "אכן בנקודת זמן מסוימת לא ניתנו לחלק מהבנות מכשירי קשר, אך התקיים עמן קשר באמצעות הטלפונים הסלולריים". התברר שבסך הכל מצויות באזור שמונה חיילות, ללא פיקוד של ממש.
מה תעשו אם יבוא מחבל? שאלו המילואימניקים. נקום ונברח, ענו החיילות - וזה בדיוק מה שהתכוונו לעשות כשהגיח הג'יפ של חיילי המילואים מן החושך. ולמה אין לכן מכשיר קשר? הקשו החיילים
מדובר לא רק במקום קרוב לגדר הגבול עם מצרים ומרוחק רק כעשרה קילומטרים מגבול רצועת עזה, אלא גם בנתיב חדירה ידוע של מבקשי עבודה סודנים, שהצנחנים תפסו כמה וכמה מהם במהלך שירות המילואים שלהם. בצה"ל אומרים בתגובה שהבנות הוצבו במרחק של כקילומטר מהגבול ובינם לבין הגבול הייתה עמדה של כוח צנחנים.
גם טיעון זה אינו סותר את התמונה שמתארים הצנחנים לפיה הבנות היו מבודדות בשטח פרוץ לגמרי. ועוד דבר: הימים לא היו ימי רגיעה, עד כמה שיש כאלה בגזרה הזו, ועד כמה שמוצדק בכלל להירגע במה שנוגע לסכנת החטיפות או החדירות לישראל.
באותם ימים ממש הייתה התרעה על חדירה מהגבול המצרי, אמנם לא באותו מקום; אך העבר הקרוב כבר לימד אותנו שהמודיעין מתקשה לספק מידע מדויק על המיקום והמועד שבהם יקרו דברים. בצה"ל מאשרים שהחיילות הוצבו במקום במסגרת הכוננות.
המילואימניקים ביקשו לדעת מה בדיוק הן עושות שם. התברר שבקושי מדובר בחיילות: הן הגיעו מקורס גיור של הצבא, שנערך בכרמיאל. חלקן בקושי מדברות עברית. הניסיון המבצעי שלהן הסתכם בירי של כמה כדורים במטווח, הציוד שלהן לא כלל אפילו ביגוד חם. וכך - אולי בגלל ההתרעה נזקק צה"ל לעוד כוחות אבטחה ולא היו לו - הועלו משתתפי הקורס כולו לאוטובוסים ונשלחו לאזור.
כוח המילואים הזה מורכב מחיילים ותיקים. המראה הזה המם אותם. סגן מפקד הגדוד אפילו צילם את החיילות במצלמה, שיאמינו לו. כשביקש הסמג"ד לברר במפקדת החטיבה המרחבית לשם מה בדיוק נשלחו החיילות לדיונות, נאמר לו "ככה זה. חיילים שומרים על אזרחים". אבל אין שם אפילו אזרחים, ולא מדובר ממש בחיילים, הקשה הסמג"ד. תשובה טובה לא הגיעה עד היום.
המילואימניקים סירבו להניח לחיילות לחזור ל"משמרתן": הם נתנו להן חדר, והורו להן להישאר בו בלילה. ביום חזרו החיילות לדיונות, ושם הזעיקו לא אחת את הסיור בשל דברים שונים שהבהילו אותן. הצנחנים החליטו גם שאם תהיה חדירה ירוץ כוח קודם לקרוואנים בשלומית, כדי לשמור על החיילות.
מי שבקיא באבטחת היישובים על פי צה"ל מתפלא פחות מאזרח רגיל על הסיפור הזה. כשסיפרו לי אותו נזכרתי בשיחה שהייתה לי לפני שנים עם קצין בכיר: מה זאת אומרת, אמר האיש, אפילו את הבת שלי, שעשתה טירונות ובקושי ירתה כמה כדורים, לקחו לאבטח יישובים באזור חברון.
אם לא צריך לשמור על היישובים האלה, אמרתי לו, אז שלא ישמרו. אם צריך, שימו שם חיילים: הרי כשיקרה משהו, ומישהו חס וחלילה ייפגע, לא תדעו מה להגיד לוועדת החקירה. הקצין משך בכתפיו.
ודמני, שהסיפור הזה ודאי אינו בתחום אחריותו, הבטיח לאזרח שידבר בעניין עם חטיבת המבצעים, שיבררו איך זה קרה, ויותר מזה, איך להבטיח שזה לא יקרה שוב. למחרת התקשר האזרח המודאג שוב, ויום אחר כך חזר והתקשר. הודעתי לחטיבת המבצעים, אמר לו ודמני, והם יטפלו בזה. וחוץ מזה, הוסיף בצה"לית שוטפת, אני מכיר את מפקד החטיבה הדרומית בגזרת עזה (אל"מ טל חרמוני). אני לא מאמין שאצלו תיתכן פאשלה כזו.
מאז חלף כחודש. דבר לא קרה. מעבר לדרך שבה צה"ל בודק אירועים כאלה, יש כאן שאלה מערכתית, העולה לא בפעם הראשונה: האם צה"ל אכן יודע להפיק לקחים ולשמר אותם, במיוחד בכל מה שנוגע להיערכות בשגרה? איילנד בחר בשעתו להגיש דוח מערכתי מקיף, ונמנע לחלוטין ממסקנות אישיות כלפי מפקדים בגזרה שבה נחטף שליט.
בתנאים אחרים ההחלטה הזו הייתה אולי מעוררת מחלוקת גדולה יותר, אבל הפרשה כולה נבלעה שלושה שבועות לאחר החטיפה בתוך הסערה של מלחמת לבנון השנייה.
אם, חמש שנים לאחר חטיפת שליט וכמה חודשים לאחר החזרתו, שהעלתה מחדש לכותרות את בעיית החטיפות, מישהו מעלה בדעתו להציב חיילות שזו הכשרתן וזה הציוד שלהן, למשימה נואלת של אבטחת קרוואנים לא מאוישים במרחק קטן מהגבול, מי יכול לתקוע לידינו שדינו של דוח איילנד לא היה כדינו של דוח פלד על חטיפת החיילים בהר דב באוקטובר 2000?
למי שלא זוכר, אלוף (מיל') יוסי פלד חיבר בימים שאחרי החטיפה ההיא דוח מקיף ומערכתי לא פחות; אלוף הפיקוד דאז גבי אשכנזי קרא אותו, יישם מה שיישם והעביר אותו לארכיון צה"ל.
יורשו בני גנץ, היום הרמטכ"ל, טען לימים שבשלוש שנותיו בפיקוד הצפון לא נתקל בו ולא קרא אותו. דווקא אודי אדם, שבא אחרי גנץ, החליט למצוא את הדוח: ראש לשכתו אסף אותו כמעט עמוד אחרי עמוד, וביוני 2006 כרך אותו והביא אותו לפיקוד. עוד אדם קורא, ואודי גולדווסר ואלדד רגב ז"ל נחטפו על ידי חיזבאללה.
השורה התחתונה ידועה עד כאב: הדוחות המקיפים האלה הם לא יותר מאמצעי לנטרול דעת הקהל. ביטחון שוטף בשגרה כולו נהלים, הקפדה, דאגה בלתי פוסקת והימנעות מכל "סמוך": אצלנו מעדיפים בכל פעם לשאול איפה הייתה ההתרעה המודיעינית, כאילו לא נועדה ההיערכות בשטח להתמודד בדיוק עם מצבים שבהם אין התרעה כזו.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "היישוב שלומית אשר הוקם באוגוסט האחרון ממוקם למעלה מקילומטר מהגבול עם מצרים ואינו מוקף בגדר. בין היישוב לגדר הגבול ממוקם מוצב מאויש של לוחמי הגדוד הגזרתי שנועד לספק מענה מבצעי יעיל ומהיר לכל מקרה שיידרש לכך. כחלק מחלוקת חיילי צה"ל להגנת יישובים הוקצו שישה חיילים/חיילות בעלי הכשרה רובאי 02 לטובת הגנה על היישוב".
עוד הוסיפו: "יש לציין, כי לא קיימת הבחנה בין נשים לגברים בעלי הכשרה זו לביצוע משימת ההגנה. במקרה המדובר הועלתה רמת הכוננות באזור, והגנת היישוב תוגברה בכוח מילואים מהגדוד הגזרתי שהחליף לפרק מסוים את כוח הגנת היישובים שהוצב באותה עת. איש מטעמן של החיילות יצר קשר עם סא"ל אמיר ודמני על האירוע. הקצין הפנה את המתלונן לטיפול המפקדים ביחידה כמקובל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם