מיהו ירושלמי
הצהרתו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת כי 70 אלף מהתושבים במזרח העיר אינם חלק מהבירה אינה מתקבלת על הדעת
הכרזתו של ברקת חלה על תושבי שמונה שכונות בירושלים המזרחית - באזור קלנדיה בצפון ובאזור מחנה הפליטים שועפאת בצפון-מזרח - המצויות כולן בתחום השיפוט שעליו הכריזה ישראל ב-1967 כאשר סופחו לתחומה של העיר המאוחדת.
זה כ-45 שנה שכונות אלה הן חלק מהמרחב העירוני של ירושלים, שבה מוצאים תושביהן את מקורות הפרנסה וההשתייכות שלהם, וממנה הם מקבלים את מעט השירותים והמשאבים שהואילו פרנסי העיר לדורותיהם להקצות להם. גדר ההפרדה שנבנתה באמצע העשור הקודם הותירה את השכונות האלה בארץ לא ארץ. עם הקמתה הלכו והתמעטו השירותים העירוניים עד שכמעט נעלמו כליל.
מאידך, היעדרן של הרשויות משך תושבים משכונות אחרות, אשר לא יכלו עוד לעמוד בחסמים הבלתי אפשריים שמציבה העירייה על הבנייה בשכונות הפלסטיניות שבתוך הגדר. לכאורה גן עדן לעבירות בנייה, למעשה - כאוס אורבני ותושבים המשוועים לנוכחותן של הרשויות, שבלעדיהן חייהם הפקר ותשתיותיהם קורסות.
מאז הקמת הגדר חיים התושבים בפחד שמא תממש ישראל כוונה נסתרת לנתק אותם לגמרי מהעיר, ותהפוך את שכונותיהם למובלעות מופקרות לגורלן. הפחד, מתברר, לא היה נטול בסיס.
השכונות הירושלמיות שמחוץ לגדר אינן מקרה אזוטרי, אדרבה: הן תמונת מראה של המדיניות הישראלית בירושלים המזרחית כולה. ישראל סיפחה את ירושלים המזרחית והחילה על תושביה את החוק הישראלי ומעמד של תושבי קבע במדינת ישראל, אך למעשה המשיכה לראות בהם נתינים על תנאי, ואף את הזכויות שהקנתה להם על פי חוק היא מחלקת במשורה ובמשוא פנים. כך מתגלה במלוא הדרה האנומליה של העיר "המאוחדת".
מי היה מעלה בדעתו שראשי עיריית תל אביב או חיפה יתנתקו לפתע פתאום מחלקים מעירם? באיזו עיר מתעוררים התושבים
שכונה אינה חלל לעצמה. היא חלק אורגני מהווייתה של עיר, ותושביה יונקים את זהותם ואת אורחות חייהם מן המרחב האורבני והפוליטי. מעמד התושבות היה בעייתי תמיד, שכן הוא התכחש למעמדם האזרחי ולזכויותיהם הפוליטיות של הפלסטינים בירושלים, אך המדיניות הישראלית המפלה רוקנה אותו מכל תוכן.
הכרזתו של ברקת חושפת את משאת הנפש של מדיניות זו - ריבונות ישראלית על ירושלים המזרחית תוך כדי ריקונה מתושביה.
ניתוקן של השכונות מירושלים אל מחוץ לגדר לא יביא את התוצאה שברקת מייחל לה. להפך, הוא יגרום לגל הגירה חדש אל תוך העיר כפי שכבר קרה עם בניית הגדר, כאשר תושבים שהתגוררו מחוץ לשטח המוניציפלי של ירושלים שבו אליה בהמוניהם.
אם כך יקרה, ספק אם ברקת ערוך לקליטתם של עשרות אלפי תושבים בתשתיות הרעועות והמוזנחות המחכות להם בשכונות הפלסטיניות שבתוך הגדר. כל התעלולים הדמוגרפיים ומיני המצאות הזויות דומות נועדו להסיח את הדעת מהצורך בפתרון מדיני מוסכם בירושלים.
כך או כך, העיר המתנתקת באופן מלא או חלקי מתושביה מעידה כי תפיסת העיר המאוחדת הייתה, במקרה הטוב, על תנאי ובעירבון מוגבל. הגיע הזמן לחשוב אחרת על ירושלים.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת "עיר עמים"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם