מה שמטריד אותי באמת
מה שמתרחש פה לאחרונה הוא בסך הכל עוד מראה לדמותה של ישראל המפוצלת בין מיעוט, שנהנה בשם האל, לבין רוב חילוני שמשלם
התגובה הראשונית שלי לחדשות הללו הייתה צחוק מתגלגל. אבל אחרי כמה דקות, כשנרגעתי, הבנתי את גודל השיגעון שכולנו נסחפנו לתוכו. הרי, תודה לאל, יש מספיק חילונים שמתנהגים מאוד לא יפה לנשים, ממש מדי יום, ולא מואשמים בהטרדה מינית. יש גם יסוד סביר להניח שאותו חרדי לא רצה טובות מיניות מהחיילת, ושמדובר בהרחבה מוגזמת של החוק למען הכותרות וגם למען יראו וייראו.
בינינו לבין עצמנו, ההטרדה האמיתית היא לא מינית אלא טמונה במקום לגמרי אחר, ומסתכמת במשפט פשוט של שר הפנים שלנו, אלי ישי. למי שפספס, הוא מתנגד לפיצולה של בית שמש לשתי ערים - חרדית וחילונית - מהסיבה שלעיר החרדית לא יהיו שום הכנסות והיא לא תוכל להתקיים.
מה שמתרחש פה לאחרונה הוא בסך הכל עוד מראה לדמותה של ישראל המפוצלת בין מיעוט, שנהנה בשם האל, לבין רוב חילוני שמשלם, ואם לא די בכך - דרך חייו גם מוקעת כלא ניאותה.
ההטרדה האמיתית, אם כן, היא שהיהדות המשיחית רואה בחילונים את חמורו של המשיח. כמו כל חמור, היא דורשת ממנו לשרת ולציית, ואילו לחמור די נמאס ועכשיו הוא בועט.
היום מתחילה
הדרת נשים, ארנונת חרדים, חינוך בדלני שמגדל פרזיטים, תורתם אמנותם, קצבאות למשפחות ברוכות ילדים ואוטובוסים ציבוריים שלא עומדים במבחן בג"ץ. כל אלה לא יכולים להמשיך להתרחש.
הרעש ששמענו בקיץ היה הקריסה הרועמת של המיינסטרים, שפשוט לא יכול לממן יותר את החברה השסועה שיצרנו. כך שבמקום לתבוע על הטרדה מינית, צריך לבוא בתביעות אחרות: תביעות ברורות למנהיגים, גם הדתיים וגם החילונים, לבנייה משותפת של מודל חברתי נכון למדינה שבה חיות שתי קבוצות דמוגרפיות עם צרכים וקודים חברתיים שונים לחלוטין.
הדבר היחיד שיעבוד מכאן והלאה הוא סינתזה שמקדשת את הישראליות על כל פניה: נטל שווה לכל האזרחים, זכויות שוות לכל מקבלי השירותים, כבוד לדת ו"לא" חד-משמעי לכפייה דתית. רק שבזמן שנגדיר את הכללים החדשים, כדאי לזכור שכולנו צריכים להמשיך לנסוע באוטובוס הזה ביחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם