כלכלה, חברה, ביטחון לאומי ותירס
מדי מערכת בחירות, המועמד שכובש את מרחביה הריקים של איווה כובש גם את תשומת לבה של התקשורת ואת כיסיהם של התורמים. כך נוצר מצב בו חוואים מחור נידח עשויים להכריע את גורל העולם
סוד ידוע הוא כי בארה"ב ישנה קבוצה דמוגרפית קטנה, המהווה פחות מאחוז מהאוכלוסייה, ובכל זאת מחזיקה בכוח פוליטי אדיר. לאחרונה אף החלו להישמע בגלוי טרוניות כנגד ההומוגניות האתנית של חברי קבוצה זו, והעובדה כי על אף השפעתם המכרעת הם אינם משקפים את הגיוון הדמוגרפי של אמריקה.
הכוונה היא, כמובן, לתושבי אייווה – שדה תירס קפוא שגדול פי 7.5 מישראל, ומשום מה זכה למעמד של מדינה באיחוד.
כמו בכל ארבע שנים, ביום שלישי שוב ייצאו עשרות אלפי בוחרים נלהבים מבתיהם באיווה, כדי להשתתף באסיפות בחירות ארוכות ומייגעות. האסיפות הללו יזניקו לדרך את ההליך המסורבל, המרתק, והחשוב מאין כמוהו של הבחירות המקדימות לנשיאות ארה"ב.
מדינה דלילת אוכלוסין היא אייווה, ולכן מספר הצירים שלה בוועידת המפלגה הרפובליקנית - שבסוף התהליך תמנה להלכה את המועמד לנשיאות - זעום. אולם בשיטת בחירות המבוססת על צבירת מומנטום, אסופת חוואים מחור נידח במערב התיכון עשויה להכריע את גורל העולם, רק בזכות מסורת קשיחה שמעניקה לה את הזכות להצביע ראשונה.
מדי מערכת בחירות, המועמד שכובש את מרחביה הריקים של איווה כובש גם את תשומת לבה של התקשורת ואת כיסיהם של התורמים. הוא זוכה למומנטום אדיר, שבמקרים רבים מספיק
הבוחרים הרפובליקנים באייווה מחפשים מועמד שיחזק את הכלכלה המקרטעת, את ערכי המשפחה ואת מעמדה הבינלאומי של ארה"ב (למעט תומכיו הבדלניים של רון פול); אולם רבים מהם פשוט מחפשים את האיש שיוכל לבעוט את אובמה כמה שיותר רחוק מהבית הלבן, ולכן נראה שלמיט רומני המתון יש הפעם סיכוי - למרות הכישלון הצורב שנחל במדינה לפני ארבע שנים.
עד לבחירות האחרונות היה לבוחרים באייווה שיקול מרכזי נוסף: הסובסידיות לאתנול - דלק ביולוגי המופק מתירס ומהווה תחליף מפוקפק לנפט. הנושא היה כה מרכזי, עד שבשנת 2000 שיחק תפקיד קריטי בסיכול מועמדותו של ג'ון מקיין לנשיאות.
מקיין התנגד לסובסידיות, נאלץ לדלג למעשה על ההתמודדות הפותחת של המרוץ, ובכך סייע להביא לעולם את נשיאותו הסוערת של ג'ורג' וו. בוש, שאייווה הייתה המדינה הראשונה שכבש. אולם השנה, בעכבות המשבר הכלכלי, פחתה התלהבותם של השמרנים מהסובסידיות, והמועמדים חזרו להצטלם כשהם מחבקים תינוקות במקום קלחי תירס.
בהתאם למסורת ארוכה, במקום לשלשל פתק לקלפי ולסגור עניין, את המועמדים בוחרים תושבי אייווה בהליך טקסי של אסיפות בוחרים (Caucuses), אשר נמשכות שעות ארוכות ונערכות בכל אחד מ-99 המחוזות במדינה. האסיפות הללו כוללות נאומים מייגעים מפי תומכיו המקומיים של כל מתמודד, וסיבובי הצבעה אינסופיים, שלאחריהם עוד נאומים, וחוזר חלילה, עד שמוכרז המנצח בכל מחוז.
חשיבותה של שיטה ארכאית זו חורגת מערכה האנקדוטי. היא מקשה על חיזוי תוצאות הבחירות, ומעניקה יתרון למועמדים מסוימים על פני אחרים. יש הבדל עצום בין הכרזה על תמיכה במועמד בסקר טלפוני, לבין הנכונות להפסיד יום עבודה ולכלות שעות ארוכות ומשמימות רק על מנת לממש את זכותך הדמוקרטית.
לכן, המועמדים שמצליחים באיווה הם בדרך כלל אלה שהקימו תשתית ארגונית חזקה, או שדעותיהם קיצוניות מספיק על מנת שתומכיהם יתאפיינו במידת הפנאטיות הנדרשת כדי לצלוח את הליך הבחירה המתיש. המועמדים הללו, שהשנה אפשר למנות מתוכם את רון פול, ריק סנטורם ומישל בקמן, עשויים בהחלט לקבל יותר קולות משחוזים להם הסקרים.
ביום שלישי בערב תהיה אייווה מרכז תשומת הלב העולמית; ברביעי בבוקר היא כבר תחזור לתרדמת החורף הארוכה שלה, ממנה היא מתעוררת רק אחת לארבע שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם