על הפרדה ורגישות
סיסמאות נדושות נגד הדרת נשים גורמות עוול לציבור חרדי גדול הלכוד בין הפטיש לסדן, ובעיקר מנציחות את התופעה עצמה
על פי ח"כ אבסדזה, "זה מתחיל עם חצי שעה ביום ובסוף עוד יבקשו מאיתנו להגיע לכנסת עם רעלה - יש לבטל מיד את הניסיון להפריד בין גברים לנשים במשכן הדמוקרטיה של מדינת ישראל".
שימו לב, אנחנו מדברים על שלוש שעות שבועיות של הפרדה מתוך 60 השעות שבהן חדר הכושר פועל, חמישה אחוזים בסך הכל, שמהם מסיקה אבסדזה איום על הדמוקרטיה הישראלית. אם נמשיך בקו ההיגיון הנ"ל ונסתמך על דבריה הנוקבים של חברת הכנסת, נשאלת השאלה המתבקשת: הרי גם בתי השימוש בכנסת מופרדים. האם יעלה על הדעת ניסיון להפריד בין גברים ונשים במשכן הדמוקרטיה של מדינת ישראל?
למעשה, ברוב הציוויליזציות נשים וגברים עושים את צורכיהם בצנעה ובנפרד. אישה לא תיכנס לשירותי גברים לא רק בשל מחדלם הסדרתי להרים את הקרש, אלא משום שיש בכך חדירה למרחב אינטימי מוצנע. הערכים, הנורמות, התפיסה המוסרית וכו', שבבסיס ההיגיון של הפרדת שירותים, מתקיימים - גם אם במידה שונה - בחדר הכושר.
ברוב התרבויות מתקיים יחס כזה או אחר של הצנעה בנושאים אינטימיים. מכיוון שגם בטכניון השעות המופרדות בחדר הכושר גרמו למהומה תקשורתית ובסופו של יום להחלטה פופוליסטית שפגעה בסטודנטים דתיים, ראוי להתעכב על הרציונל שבבסיס ההפרדה.
יש הרואים בחדר הכושר מקום תמים שבו אנשים מן היישוב באים להתאמן, ולכן לא שייך המתח המיני בין גברים לנשים, אם קיים. באופן אישי, אני נוטה לתמוך בעמדה זו. בתום הקרטוע שלי על מכשיר הריצה, קיים ברדיוס של שני מטרים ענן רעיל. לא אגזים אם אומר שנודף ממני ניחוח שאופף חופים מסתוריים שלווייתנים באים למות בהם.
אני
אין לטעות במהות ההפרדה. אין פה עניין של נחיתות האישה כאישה, אלא הפרדה שמקורה נעוץ בביולוגיה האנושית. הגבר הוא המין החלש. חלש האופי. בהשאלה, נרקומן לשעבר - וכל גבר בעניין היצר הוא נרקומן לשעבר - ישתדל להימנע מסביבה שיש בה אבקות לבנות. אפילו אם זה סתם טלק.
אדם שאינו מאמין יזהה את גדרי הצניעות כהפרעה כפייתית מטופשת, וזכותו לסבור כך, אבל מחובתו לכבד ערכים תרבותיים של זולתו כל עוד אינם פוגעים בזולת. פגיעה מזערית ביחס שבין שעות משותפות למופרדות אינה אפליית נשים, אלא פשרה לגיטימית בתוך חברה רב-תרבותית.
מתלוננים, שחלקם לאו דווקא משתמשים אותנטיים, אינם מחפשים צדק אלא התנכלות קטנונית, טרמפ נבזי על גל אנטי-דתי. האוטובוסים הנפרדים הם סיפור אחר. על פניו מדובר בעיוות מוסרי וערכי. זה בלתי נסבל שאישה תידחק לירכתי האוטובוס רק משום שהגבר רואה בה חפץ מיני לגירויו. אולם כיצד על המדינה לנהוג כאשר המגזר עצמו מבקש הפרדה על פי ערכיו התרבותיים? האם זכותנו לכפות עליו את תפיסתנו הנאורה? מסופקני.
לצערי, הקריאות נגד הדרת נשים גורמות בעיקר עוול לציבור חרדי גדול הלכוד בין הפטיש לסדן, בין הדיפוזיה לישראליות לבין אימת הקנאים. בכל פעם שמתעורר גל אנטי-חרדי מכליל ופשטני, החרדים נדחקים לקיר.
מי שמתעלם מהעובדה שבדנ"א החרדי עדיין מבעבעת טראומה בת 200 שנה, המאבק הקשה בתנועת ההשכלה, מתעלם ממציאות חיה ונושמת שבה הקנאים המחמירים נותנים את הטון וההתקדמות היא עקב בצד אגודל. על פי רוב המחקרים, החברה החרדית נמצאת במהלך דינמי של שילוב בישראליות מתוך ניסיון לשמור על הנורמות התרבותיות שלה. קמפיין היסטרי וגס של סיסמאות נדושות ונטולות ניואנסים גורם נזק, מנציח את העבר ואת הדרת הנשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם