תמרור אזהרה
ערוץ ייעודי חדש שמכוון למגזר הערבי יעלה בשבועות הקרובים. כבר עכשיו על זכייניו ללמוד ממקרה ערוץ 10
בעוד כשבועיים אמור להתחיל לפעול ערוץ טלוויזיה ייעודי חדש בערבית, שיהיה זמין בכבלים ובלוויין וכן ב"עידן פלוס". זו הפעם השלישית ב-16 שנים שמשרד התקשורת מפרסם מכרז לערוץ כזה, לאחר ששני המכרזים הראשונים נכשלו.
בקיץ האחרון נבחרה הקבוצה הזוכה במכרז - "הלא טי-וי", והוענק לה רישיון. לאמיתו של דבר, הקבוצה לא נבחרה ממש, משום שהייתה המתמודדת היחידה. שבע הקבוצות שקנו את ספר המכרז (חמש קבוצות ערביות ושתי יהודיות) התאגדו לקבוצה אחת. אפילו לקבוצה השמינית שפרשה מהתחרות נמצא ייצוג בהתאגדות החדשה: ג'וזף אטרש, שעמד בראשה, הפך למנכ"ל הקבוצה המאוחדת.
מבין בעלי המניות הערבים, רק לשניים ניסיון מעשי בניהול אמצעי תקשורת: קבוצת פאנוראמא, שבראשה עומד בסאם ג'אבר, ו"3 סקטורס ", שבראשה עומד מוסא חצדיה. כל אחד מהם מחזיק בכ-15 אחוז ממניות הערוץ החדש.
ג'אבר הוא בעליו של העיתון "פאנוראמא" והאתר Panet, וחצדיה הוא בעליו של "כל אל-ערב" והאתר Alarab. בנוסף לכך, מנהלים השניים את שתי חברות הפרסום הגדולות במגזר הערבי.
שילוב הידיים של שני הטייקונים המגזריים מהווה מקור לדאגה. ראשית, קיים חשש מפני יצירת שולחן משותף גם בשוק הפרסום וגם בשוק העיתונות הכתובה והמקוונת בערבית. ההשפעה על התחרות בשווקים המשלימים יכולה להיות גדולה, בגלוי ובנסתר מצב זה דורש בדיקה מצד רשות ההגבלים העסקיים.
שנית, הנפח
שלישית, אינטרסים חיצוניים עשויים להוביל לסכסוכים פנימיים בין השותפים בערוץ, ואלו בתורם עלולים להוביל לקריסתו המהירה.
קריסתו של ערוץ 10, שקיבלה חותם רשמי ומצער אתמול בוועדת הכלכלה, חייבת לשמש תמרור אזהרה לערוץ החדש בערבית. אתגרים רבים עומדים לפתחו של הערוץ, וראוי להעלותם לדיון ציבורי עוד בזמן הישיבה לשולחן השרטוטים ולא כחוכמה לאחר מעשה.
זהו הלקח המרכזי שיש ללמוד מפרשת ערוץ 10. האם הערוץ בערבית מסוגל לשאת את עצמו מבחינה כלכלית בעידן של אי-ודאות גדולה ביחס לכלל שוק הטלוויזיה? מהן הדרישות הרגולטוריות שאפשר לצפות כי יוכל לשאת על גבו באופן ריאלי? האם טייקוני הפרסום והתקשורת של החברה הערבית בישראל יוכלו לחיות זה לצד זה בשלום? האם השותפות ביניהם לא תפגע בשווקים משלימים? האם החיבור בין גורמים יהודים, שמעוניינים ברווחים כלכליים, לגורמים ערבים, ששואפים להציג חזון ערבי מקומי, יחזיק מעמד?
על אלה אפשר להוסיף גם את השאלה: האם בעידן של חוקי נאמנות מסוגל הרגולטור הישראלי להתמודד עם תחנה שלא תשדר את חידון התנ"ך ביום העצמאות, אלא דווקא את העצרת לציון יום הנכבה, שתיערך באותו היום ובאותה השעה?
שאלות אלה דורשות מענה מיידי. בהיעדר מענה כזה, היד שתגזור את הקופון על הקמת הערוץ היום תהיה בעתיד היד שבפניה ייפול על ברכיו להתחנן על גורלו. הקשר בין פוליטיקאים לעתידם של ערוצי טלוויזיה נשמע רע בעברית ובערבית כאחת.
הכותבת היא ראש פרויקט "רפורמות במדיה" במכון הישראלי לדמוקרטיה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם