משפחת חיל הים
הילדים יידחו לזמן אחר. בינתיים אימצתי דולפין מקסים ששוחה ליד חופי אשדוד ונקרא על שמי
כמה שעות אחר כך כבר הייתי עמוק באינטרנט בחיפוש חיה ראויה לצרף למשפחה. נפלתי על עמוד משונה שהציע לי 20 דולפינים שונים לאימוץ. בהתחלה זה נראה די ביזארי, אך ככל שהמשכתי לצלול תנאי העסקה נשמעו משתלמים יותר ויותר: אתה שולף את כרטיס האשראי, בוחר דולפין לאימוץ, הוא נשאר בים התיכון, אתה נשאר בביתך, ואחת לכמה זמן אתה מקבל עדכונים עליו למייל.
בנוסף, אתה מקבל תמונה של הדולפין המאומץ ותעודת אימוץ שתוכיח שהנה התווסף לתא המשפחתי שלכם חבר נוסף מסוג דולפינן מצוי. וכך, בכל פעם שיעלה נושא הילדים, תוכל להצביע על תעודת האימוץ, ולומר: "אבל, מאמי, רק לפני שנייה אימצנו דולפין".
החלטתי ללכת על זה. עברתי על רשימת הדולפינים המוצעים, וכשהגעתי לאחד בשם "מוני" כבר לא יכולתי להתעלם מכמויות הרגש שהשפריצו ממני למראה חיות הים המתוקות האלה. איזו מתיקות, כל דולפין יותר חמוד מהשני, לא רציתי לאמץ אחד - רציתי לאמץ את כולם.
בהמשך התברר לי שכל עניין האימוץ הוא בעצם מין גימיק שיווקי של עמותה בשם מחמ"לי (מרכז חקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל), שדואגת להגן על אוכלוסיית היונקים הימיים בישראל, לחקור על אודותם ולהציל את חייהם במקרה הצורך. וכשאתה "מאמץ" דולפין, אתה בעצם תורם לעמותה החשובה הזו - שהיא לא פחות מביטוח הבריאות וביטוח החיים של דולפיני ישראל.
מיד התקשרתי לדוברת העמותה, הסברתי שאני רוצה להצטרף לאחת הפעולות הקרובות שלהם בים התיכון, והיא קישרה אותי עם ד"ר אביעד שיינין שאמר לי להיות בעוד יומיים, בשבע וחצי בבוקר, במרינה באשדוד. "אנחנו הולכים לסקור דולפינים", הוא אמר. שאלתי מה זאת אומרת "לסקור דולפינים" והוא השיב שכשאגיע כבר אבין הכל.
אחת הסיבות שרציתי כל כך להצטרף לחברי העמותה בים הפתוח היא ההבנה שהדרך הכי טובה לבחור דולפין לאימוץ היא לתת לו לבחור אותך. אבל על פי מה שאמר לי לירון, המתנדב בעמותה שגם התייצב במרינה באותו בוקר, בכלל לא בטוח שנפגוש דולפינים. הסטטיסטיקה היא שרק באחת מתוך שלוש גיחות לים נתקלים בדולפינים.
כמה דקות לאחר מכן הגיע גם ד"ר שיינין למקום והסביר לי שלסקור דולפינים זה
אחר כך צעדנו יחד אל עבר היאכטה של אברהם שחיכתה לנו באחד הרציפים, ויצאנו אל הים. קצת לפני שהתחלתי לסבול ממחלת ים אגרסיבית במיוחד ששיתקה אותי לכמה שעות, הספקתי לשאול את הדוקטור למה בעצם כל כך חשוב לעשות את הסקרים האלו, והוא הספיק לענות לי ש"הידע הוא החשוב כאן, היום, לדוגמה, פתאום כולם נזכרו להתעניין בים התיכון, כי מצאו בו גז ופתאום יש לו ערך כלכלי.
"ומה זה אומר? זה אומר שצריך להתחיל להביא תשתיות, צינורות וכן הלאה. אם אין ידע, אז לאף אחד לא אכפת. אלה מחברות הקידוח (הגז - ל"ד) יעבירו צינורות גז איפה שהם רוצים ויעשו כמה רעש שהם רוצים, אבל אם יש ידע מוצק שאומר שיש פה אוכלוסייה של בעלי חיים ימיים שהרעש הזה יפריע לה, אז לידע הזה פתאום יש חשיבות. הים מבחינתנו הוא מין שמיכה כזאת, אבל מתחת לזה יש הרבה חיים. אנחנו לא רואים את החיים האלו, אז קל להתעלם מהם".
פתאום, אחרי שלוש שעות של חיפושים מתישים במרחק 11 קילומטר מחופי אשדוד, כמה רגעים לפני שהתייאשנו וחזרנו ליבשה, זה הגיע. ד"ר שיינין, שעמד על הסיפון ומשקפת בידו, צעק "דולפינים", ואני זינקתי אל הסיפון לחזות בפלא.
זה לא פשוט לזהות דולפין באמצע הים. מדי כמה דקות דולפין עולה לשאוף אוויר ואז הוא גם מוציא רבע גוף - אם יש לכם מזל, הוא מוציא יותר מזה - וברגע הזה אתה יכול לראות אותו.
העניין הוא שכשהדולפין שוחה במרחק של 200 מטר ממך זה טיפה בעייתי לזהות אותו. רק מי שראה דולפין בעבר יידע לזהות בוודאות דולפין במרחק כזה. למזלי, ד"ר שיינין ולירון כיוונו אותי בדיוק לנקודה, ופתאום הבחנתי גם אני בחיה הסופר מופלאה הזו.
התרגשתי כמו ילד קטן לראות את הדולפין מוציא את הסנפיר והראש מהמים. מעטים הדברים בעולם המסריח שלנו שמרגשים אותי כמו שהצליח דולפין אחד באמצע הים התיכון, במרחק 200 מטר ממני.
עשר דקות אחר כך הצטרף דולפין נוסף לחגיגה. אבל זה היה דולפין במצב רוח שונה ועם יכולת קשב פחותה. הוא רדף באמוק אחרי כל דג פנוי בסביבה וגם נתן לנו מופע קפיצות וזינוקים מרהיב שבדרך כלל לא רואים מחוץ לדולפינריום. דולפין היפראקטיבי עם שחצנות טבעית.
בהמשך הוא אפילו התקרב ליאכטה שלנו, שחה לידנו, הוציא את ראשו מהמים, פקח את עיניו והביט בנו בסקרנות - ממרחק של פחות ממטר. מיד ידעתי שזה הדולפין שאני צריך לאמץ.
שאלתי את ד"ר שיינין לשמו של הבחור. הוא אמר לי שרק כשיהיה בבית הוא יידע בוודאות את זהותו. השיטה לזיהוי דולפינים, הסביר לי, היא באמצעות סנפיר הגב שלהם שייחודי לכל אחד מהם, כמו טביעות אצבע אצל בני אדם. בבית יש לו צילומים של כל הדולפינים האחרים שהוא פגש, ובעזרת התמונות שצילם זה עתה בהפלגה, הוא יוכל להשוות סנפירים ולזהות אותו. "אם זה דולפין חדש שאנחנו לא מכירים נקרא לו 'ליאור' על שמך", הבטיח לי.
מאוחר יותר בערב הגיעה הודעת טקסט מהדוקטור עם המסר: "מזל טוב, יש דולפין חדש על שמך". הרגשתי כמו אב גאה שזה עתה יצא מחדר הלידה. הרמתי טלפון לכל מי שאני מכיר וסיפרתי בגאווה על הצאצא החדש שלי ששוחה בחופי אשדוד ברגע זה.
בהמשך אפילו שלחתי מייל בתפוצה רחבה עם לינק לאתר של מחמל"י, פלוס כמה מילים: "בתור ילד מאומץ שגם גדל בסוג של 'ים פתוח' ובתור מי שהשאיר את לבו 11 קילומטר מחוף אשדוד, אני רואה בזה הכרח, אפילו חובה, לאמץ דולפין מרשימת הדולפינים באתר. ואם כבר אתם מאמצים דולפין, אנא אמצו את 'ליאור' - כי הוא, איך אגיד את זה, הדולפין הכי יפה, הכי אצילי, הכי חכם, הכי אמיתי, הכי מתוק והכי כובש בים התיכון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם