בשבחי המטאפורה
עונג שבת אמיתי, שמתחיל בחצי חושך ומסתיים בגאווה לאומית (למרות ההפסד של ריאל מדריד)
מטאפורה מס' 1: ירח מודר
במוצאי השבת האחרונה, עם יחסי ציבור צנועים, כי כמה כבר אפשר למנף ירח, כל מי שחיכה בסבלנות אחרי הצהריים והביט לשמים, זכה לראות את ליקוי הירח המלא. הירח נתן הופעה של חצי שעה, קיבל ביקורות צוננות, והבטיח לא לעשות זאת שוב עד 2015, אם כי לך תאמין להבטחות של ירחים.
לאלה שהעדיפו באותו ערב לראות את המשחק של ריאל מדריד נגד ברצלונה בשטח מוגן, נבהיר שליקוי ירח זה משהו שמתרחש כאשר הירח, כדור הארץ והשמש מיישרים קו, וכדור הארץ שלנו, שנתקע ביניהם, יוצר מין קונוס מעניין של צל שנופל על הירח. ואכן, מי שיצא לו לראות את זה, עבר איזו חצי שעה שמיימית איכותית והכי רחוקה מפוליטיקה, מתוכניות מציאות שטותיות ומהמציאות העגומה עצמה.
רק כותב הטור נכנס לעולם המטאפורות, למרות האובך והקור, וחשב שהחצי האפל של הירח הוא אולי דרכו הנסתרת של האל להראות לנו את החושך שנופל גם עלינו, מכסה על חופש הדיבור של המעטים שמעיזים להגיד משהו, ומראה לנו לחצי שעה שחשכת ימי הביניים עדיין עובדת שעות נוספות.
שהרי אם אפשר להדיר את הירח, כמה קל להדיר גם את המהפכה שהייתה פה בקיץ, את הצעת חוק הנאמנות הגזענית של דני דנון, את גזל האדמות הגדול, הקנאות הדתית החשוכה, והדרת קול האישה שאם
הירח החצי כבוי הזה, פלא טבע איכותי, יכול גם להפחיד את כל מי שמתכוון למילים של ההמנון כשהוא קם, למרות הכאבים בגב, שר "להיות עם חופשי". חופשי בעיקר לסתום את הפה, אלא אם כן הוא נבחר להשתתף בתוכניות תחרותיות של זמרים שנולדים ומודחים רק אחרי שהם התעללו והשפילו עד עפר את מיטב הזמר העברי.
ואל תשכחו, הם מנקדים גם ילדים.
מטאפורה מס' 2:גמד זקוף
בבדיקות האחרונות בקופת חולים התברר לי שמצבי הגופני מצוין, לידיעת הימין הקיצוני, ועכשיו, כשסוף סוף האריזה בריאה אני רק צריך לשווק את זה, שלא לדבר על למנף את זה. אבל למי? ההפתעה העיקרית שחיכתה לי זה שהתכווצתי.
תשאל כל גמד והוא יגיד לך שאצלנו כל סנטימטר זה הישג, ולכן, לשמוע פתאום מרופא שאיבדת שני סנטימטרים מה-1.71 מטר שלך, זה לא מעודד במיוחד. "אני מצטער שדווקא אני מביא לך את החדשות הבלתי נעימות האלה", אמר רופא המשפחה שלנו בענווה המצויה רק אצל מדענים דגולים, "אבל אנשים מבוגרים מאבדים גובה".
במדינה שבה גם אם אתה לא גמד אתה מושפל, אין שמחה גדולה יותר מהזדקפות לאומית פתאומית שלא נגרמת בגלל איזה מבצע צבאי מרהיב או צדק חברתי נקודתי שנראה כמו נשיא לשעבר שישיבתו בכלא, לפי כל כך הרבה דעות ומאמרים, היא ניצחון לדמוקרטיה ולנשים, ואם ירצה השם, הוא יסרב ללבוש כתום שבע שנים.
כאיש קטן, אודה ולא אכחיש: זכייתו של פרופ' דן שכטמן בפרס נובל לכימיה גרמה גם לי להזדקפות ולגובה זמני שאותה יעריכו נכונה רק גמדים.
האביר הכימי הזה, עם הטוקסידו וכל הטרראם הטקסי של בית המלוכה השוודי, הכניס אל ליבת נאום התודה האמיץ שלו לא רק את תבונת המדע אלא גם את הקול האנושי לטובת האנושות.
אני מניח שאחוז המבינים כמה חשוב קיומם של גבישים קוואזי מחזוריים קטן אפילו יותר מאלה שיודעים מה זו מטאפורה, אבל כמעט כולם יודעים משהו על אמת ועל פוליטיקה.
לא קל לקבל פרס על שמו של ממציא הדינמיט (מול המלך השוודי קרל גוסטב, שזה גם שם של רובה) שהודות להמצאה המפוצצת שלו נהרגה עד כה כמעט חצי מהאנושות, ולהגיד "חוקי הטבע אינם טובים או רעים, מה שחשוב הוא האופן שבו אנחנו רותמים אותם לצרכינו. בעולם האמיתי הפוליטיקאים מחליטים בשבילנו, אבל עלינו להשגיח עליהם כל העת".
אפשר להכין רשימת מבוקשים נכבדה של הפוליטיקאים שהשתמשו בהמצאות גאוני המדע למטרות חיסול והרג המוני, וגם בימינו אלו אסור לנו לשכוח שעד כה אלה שלחצו על כפתור הנשק האטומי הם לא שליטים מטורפים של משטרים חשוכים אלא אבירי החופש ומצילי העולם המערבי השפוי, שעד כה היו היחידים שהשתמשו בנשק הנורא הזה. פעמיים.
הפרופסור המבריק והמיוחד במינו שלנו, לא רק זכה בפרס החשוב ביוצר בעולם אלא גם בהתנצלות גורפת מכל אלה באקדמיה ומחוצה לה, שלגלגו במשך שנים וטענו שהוא שוטה רק משום שאמר שהם טועים, ויחד עם הצ'ק הנכבד ומדליית הזהב היקרה, הקידה שלו הייתה גם קידת כל האמיצים בכל התחומים שמתעקשים על האמת שלהם מול כל המתנשאים וכנגד כל הסיכויים.
אבל זה כבר כמובן נושא למטאפורה אחרת, בסוף שבוע אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם