ומה עם שימוע לחברי הכנסת?
על אותו משקל של שימוע לשופטים, אפשר לחייב את הח"כים האלמוניים לפרוס בפנינו את חייהם והשקפותיהם
אין צורך לרוץ לגוגל, עשיתי את זה עבורכם - חנא סוויד, דורון אביטל ואברהם מיכאלי. מוכרים לכם? האם אתם מכירים את קורות חייהם? טוב, הבנתי, שאלות קשות. וסליחה, האם אתם יודעים איך הם נראים?
הכנסת, הציבור לא מזהה את הפרצופים צילום: פלאש 90
בתקופה האחרונה התלהט הדיון הציבורי סביב בית המשפט העליון וזהות שופטיו. בצעד נדיר יצאה נשיאת בית המשפט העליון למתקפה נגד נבחרי ציבור, ומנגד - הכנסת והממשלה דנו בכמה הצעות חוק שנויות במחלוקת הנוגעות לבית המשפט והרכבו; כך למשל הצעת החוק "לשקיפות בהליכי מינוי שופטים" של חברי הכנסת יריב לוין וזאב אלקין. מטרת הצעה זו לקבוע הליך שימוע פומבי בפני ועדת החוקה של הכנסת למועמדים לבית המשפט העליון. לפי הצעת החוק, מטרת השימוע להבטיח כי מלוא השקפת העולם וקורות חייהם של המועמדים לעליון ייחשפו בפני הציבור.
השאלה בנושא היחסים הראויים בין הרשות המחוקקת לשופטת היא אולי מורכבת וסבוכה, אבל מחווירה אל מול השאלה הבאה החשובה לאין ערוך: עד כמה שקופה במדינת ישראל דרך הבחירה של חברי הכנסת? עד כמה אנחנו יודעים מה קורות חייהם והשקפת עולמם לפני הבחירות? אני שוב מוכן להסתכן ולהמר כי מרבית הקוראים לא הצליחו לענות על השאלות שהופנו אליהם בפתיח למאמר.
למרבה הצער, מרבית הציבור אינו מזהה את פרצופם של רוב חברי הכנסת ובוודאי אינו מכיר את קורות חייהם. כמה אירוני שחברי הכנסת, מי שמתהדרים בנוצות "ייצוג" העם ותובעים מכוחן את הזכות "לחשוף" את המועמדים לעליון, מוכרים עוד פחות מהם. מובן הוא שלא הציבור ולא נבחריו אשמים בכך. השיטה היא האשמה.
כיום, מי שבאמת משפיעים על זהותם של נבחרי הציבור הם מתפקדי המפלגות "הדמוקרטיות" (דוגמת הליכוד, קדימה והעבודה) או מנהיגי המפלגות "הלא דמוקרטיות", דוגמת השר ליברמן (ישראל ביתנו) או הרב עובדיה (ש"ס). לכלל בעלי זכות הבחירה, העם, אין כל אפשרות אמיתית להשפיע על זהות נציגיו, מלבד לשלשל פתק עם סמל המפלגה לקלפי ולקבוע בדרך זו את כמות נציגי המפלגה בכנסת - אך בשום אופן לא את זהות נציגיה.
אז מה הפתרון האמיתי לבעיה זו? התפקדות למפלגות "הדמוקרטיות" היא התחלה טובה, אך זהו פתרון חלקי וראשוני. במדינות רבות בעולם, דוגמת הולנד ושוודיה, עם שיטת בחירות דומה לשלנו, נמצא פתרון יסודי יותר בדמות "רשימה פתוחה" של מועמדי המפלגה; כלומר בניגוד ל"רשימה
הסגורה" הבלתי ניתנת לשינוי על ידי הבוחר בישראל, באותן מדינות כל מפלגה מציגה רשימה כללית של מועמדים מטעמה לפרלמנט, ומי שמצביע בעד המפלגה זוכה גם לדרג את מועמדיה ביום הבחירות ולקבוע את זהות נציגי המפלגה בפרלמנט.
בשיטה זו כלל בעלי זכות הבחירה הופכים בפועל ל"מתפקדי המפלגות" שהם מצביעים להן, וחברי הכנסת הפוטנציאליים יצטרכו להציג את הרזומה שלהם ואת השקפת עולמם בפני כלל ציבור הבוחרים, ולא רק בפני מנהיג המפלגה או מתפקדיה. פריימריז ובחירות בנשימה אחת.
לפיכך, האם כדאי לקדם "שימוע ציבורי" לחברי הכנסת לפני בחירתם ולפתוח סוגיה זו גם לדיון ציבורי? או שברגע שזה נוגע לכיסא שלהם, חברי הכנסת המכהנים הופכים לפחות פעלתנים?
הכותב הוא עורך דין וסטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטת הרווארד בארה"ב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם