דין רמת גלעד כדין תל אביב
קשה למצוא בכל הארץ מקום לגיטימי וחוקי למגורים יותר מרמת גלעד. חריגות הבנייה הערביות משני עברי הקו הירוק אינן מעניינות איש
משה זר, שאיבד בקו הדם את עינו האחת, הסביר לאורחים בדיוק מה הם רואים מחלון ביתו. בסמוך לבית שבפסגת ההר שוכנת פסגה נוספת – מעין דבשת כפולה. לכן נקרא היישוב הצמוד למקום, קרני שומרון.
את חלקת האדמה הזו הסמוכה לביתו רכש משה זר לפני 30 שנה מתושב הכפר הסמוך – ג'נספוט. כשגילו שכניו את דבר המכירה, היכו את המוכר עד שכמעט יצאה נשמתו. החוק הירדני, הנהוג גם כיום – פוסק דין מוות למי שמוכר קרקע ליהודי.
מובן שהוא לא שונה מעולם גם לאחר חתימת הסכם השלום. כך שמי שהסיפור המצרי פקח מעט את עיניו מבין שגם מכיוונה של ירדן כל ההסכמים הללו בנויים על שקר - על הקרח. הם מעולם לא שינו את מצב המלחמה האמיתי בין העמים.
אבל נחזור לסיפור שלנו. המוכר התחנן למשה שלא ירשום בטאבו את החלקה, פשוט על מנת שישאירוהו בחיים. "אתה תעבד את האדמה, אני לא אתלונן וכך היא תהיה שלך בכל מקרה", ביקש המוכר. הרי על פי סעיף 78 בחוק העותומאני התופס ביש"ע, אם עיבד אדם חלקת אדמה במשך 10 שנים ללא עוררין, הוא יכול לרשום בטאבו.
על פי אותו חוק, כל האדמות ביש"ע הן אדמות מדינה, למעט חלקה שאדם פרטי תופס, מחזיק ומעבד. הרי 80% מהקרקעות ביו"ש, הוסיף המוכר, מעולם לא נרשמו בטאבו, ותופסי הקרקע אינם רשומים כבעלים, אלא מוזכרים רק בספרי מס רכוש שנכתבו על ידי הבריטים והירדנים.
משה חס על חיי הערבי והסכים. לא במשך 10 שנים עיבד את הקרקע, אלא במשך 30, ללא שום עוררין! המדהים הוא שגם כיום איש אינו מערער. "שלום עכשיו", שהגישה את העתירה, חיפשה בנרות ערבי שיואיל לבוא לבית המשפט ולטעון שהקרקע שלו – ולא מצאה.
כאן נכנסת מערכת המשפט והתביעה הישראלית לתמונה. לפני כשנתיים החליטה הפרקליטות לייצר חוק שונה ליהודים ולערבים. החוק המונהג ביש"ע תופס לגבי הערבים, אך לא תופס לגבי היהודים. "אנחנו לא פוליטיים" – טוענים אנשי ה'חוק' נוכח הצעות החוק האחרונות – "אנחנו מקצועיים".
אבל בהחלטה שערורייתית, החליטה פרקליטות המדינה – שאינה אלא ידו הארוכה של הבג"ץ ורוחו השמאלנית – כי החוק ביש"ע נוגע לערבים בלבד – לא ליהודים. כשמדובר ביהודים, יכולים הם לעמוד בכל הקריטריונים. די שיבוא איש שמאל שממומן על ידי ממשלה זרה ויטען סתם כך שהקרקע היא פרטית. אפילו אם אין כל תובע לקרקע הזו, ואפילו אם היא עובדה הרבה למעלה מעשר שנים – די בכך בכדי שהדחפורים יעלו על הבתים והרכוש ויהרסו חיים פורחים.
בנו של משה זר, גלעד הי"ד, נרצח בשנת 2001 והשאיר אלמנה ושמונה יתומים. באישור ראש הממשלה דאז – אריאל שרון – הוקמה על השטח המעובד שכונת מגורים קטנה על שמו של גלעד. 'רמת גלעד' נקרא
עשר משפחות הקימו במקום את ביתם ובית כנסת, וניהלו במשך עשר שנים חיים צנועים ושלווים. בשנת 2003 אושרה תוכנית מתאר של 185 יחידות דיור במדרונות רמת גלעד על ידי שר הבינוי והשיכון. 30 ילדים שנולדו ברמת גלעד – אינם מכירים כלל מציאות אחרת.
קשה למצוא בכל הארץ מקום לגיטימי וחוקי למגורים יותר מן המקום הזה. עבירות וחריגות הבנייה הערביות משני עברי הקו הירוק אינן מעניינות איש. פרקליטות המדינה אינה מנסה כלל להסתיר שמדובר בדין שונה ליהודים. הווה אומר, בהשקפת עולם המתייחסת אל לב ליבה של ארץ ישראל כאל ארץ זרה, שאין ליהודים זכות להתיישב בה ומרשה לעצמה לתחבל כל תחבולה בכדי לעוקרם ממנה.
עד סוף החודש אמורה המדינה, בהתאם להתחייבותה לבית המשפט, להרוס את רמת גלעד להשמיד את הבתים ולפזר את המשפחות והילדים לכל רוח. הפשע הזה ישאיר אות קלון על כולנו וידרדר את הלגיטימיות הקיומית של תל אביב לשפל נוסף.
כי בעיני האנגלי והצרפתי – הלגיטימיות של תל אביב אינה שונה מזו של רמת גלעד ואם הבנת את זה פה, פתחת את הפתח להצדיק את זה גם שם. קבוצת ח"כים מגישים היום הצעת חוק להסדרת נושא המאחזים. כדאי לעקוב היטב מי תומך בחוק ומי עושה כל שביכולתו בכדי שהפשע הזה – אכן יתחולל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם