סאלאם נולדה בכ"ט בנובמבר
64 שנה אחרי, עדיין יש בהחלטת החלוקה של האו"ם סעיפים נשכחים שיכולים להיות מפתח מתוחכם לשלום אמיתי בינינו לבין הפלסטינים
אני הוזמנתי כעיתונאי, והיא הגיעה כמשתתפת במשלחת הפלסטינית. היא עובדת היום בבנק ברמאללה, ואנחנו מדברים מפעם לפעם בטלפון. בשבוע שעבר בירכתי אותה, כפי שאני עושה בכל שנה, ליום הולדתה ב-29 בנובמבר.
מפליא שבחורה פלסטינית תיקרא על ידי הוריה "סאלאם" (שלום)דווקא בזיקה לתאריך הולדתה בכ"ט בנובמבר, אף על פי שהערבים דחו כזכור את ההחלטה ופתחו במלחמה נגדה. אבל זו עובדה. תאריך הולדתה של סאלאם ושמה הם מחוות זיכרון מתמדת לאפשרות השלום בינינו לבין הפלסטינים, או ליתר דיוק - בינינו לבין כל ערביי ארץ ישראל (שהרי אז לא הבחינו בין ערביי 48? לערביי 67').
למרבה הפלא, כל מי שיקרא היום את החלטת כ"ט בנובמבר הארוכה והמפורטת (כ-20 עמודים) במלואה, יגלה כי 64 שנה אחרי שנוסחה ואושרה במועצת הביטחון של האו"ם, היא נותנת גם עכשיו, בכמה סעיפים נשכחים, מענה יצירתי ומפתיע לחלוקת הארץ בין כל היהודים לבין כל הערבים בנוסחאות שלום מקוריות, שהמרכזית בהן בעיניי נוגעת לזכויות ההצבעה לכנסת הישראלית ולפרלמנט הפלסטיני.
כי מתברר שעל פי כ"ט בנובמבר, יהודים שנשארו בתחומי המדינה הערבית המיועדת (ובתרגום למונחי ימינו: המתנחלים במדינה הפלסטינית העתידית) יוכלו להצביע לכנסת
ובאותה מידה: ערבים שנותרו בתחומי המדינה היהודית (ובמונחי ימינו: ערביי ישראל) יוכלו להצביע לפרלמנט הפלסטיני (אבל במקרה זה, לא לכנסת הישראלית).
הנה כך מנוסח הסעיף הזה בהחלטת כ"ט בנובמבר: "ערבים המתגוררים באזור המדינה היהודית המוצעת ויהודים המתגוררים באזור המדינה הערבית המוצעת, שחתמו על הודעה בדבר רצונם לבחור את אזרחות המדינה השנייה, יהיו זכאים לבחור בבחירות למועצה הנבחרת של אותה המדינה, אבל לא בבחירות למועצה הנבחרת של המדינה שבה הם מתגוררים".
לסעיף מסוג זה, אם ינוסח באופן גורף ומחייב יותר, המפריד בין האזרחות שאליה משויך אדם לבין המדינה שבה הוא מתגורר, יש משמעות מכרעת בשני מישורים: ראשית, הוא מבטל את הפחד משינוי דמוגרפי שיאיים על הרוב הישראלי במדינה הישראלית או על הרוב הפלסטיני במדינה הפלסטינית; כלומר גם אם יתרבו מאוד הערבים במדינת ישראל, הם יוכלו להיות אזרחי המדינה הפלסטינית העתידית ולהצביע לפרלמנט הפלסטיני.
לכן לא תהיה משמעות דמוגרפית להכללתם בגבולות מדינת ישראל. הם לא יהיו אזרחיה, אלא אזרחי מדינה אחרת. הם לא יורשו להצביע לכנסת, אלא רק לפרלמנט הפלסטיני. ובא שלום על ישראל (ונפטרנו בין השאר מהח"כים הערבים הממררים את חיינו בכנסת).
באותה מידה, תושבי כל ההתנחלויות הכלולות בגבולות המדינה הפלסטינית יהיו, כעכשיו, אזרחים ישראלים לכל דבר ולא אזרחים פלסטינים. ממילא הריבונות האזרחית הישראלית תוכל לחול על כל ההתנחלויות בלי יוצא מן הכלל, בלי להרוס ובלי לפנות שום התנחלות.
הכל בערבותו של צבא בינלאומי שיוצב בשטח, בלי שאפשר יהיה לפנותו ללא הסכמה (כי הרי שום אדם שפוי לא יסכים להשאיר ללא הגנה מובלעות ישראליות במדינה הפלסטינית העתידית), ממש כפי שהריבונות האזרחית הפלסטינית - בתחומי החינוך, המשפט ואישורי הבנייה למשל - תוכל לחול על כל היישובים הפלסטיניים (כולל היישובים הערביים בגבולות מדינת ישראל).
ההסדר המורכב שהציע האו"ם בכ"ט בנובמבר מאיר באור פשטני, מגוחך ומסוכן את תביעת הקוורטט מישראל לסמן גבולות כבר עכשיו, כאילו אפשר באמת לסמן גבולות בלי לדעת מה טיב הגבולות בין שתי המדינות ובין שתי האוכלוסיות.
האם אלה גבולות בנוסח ישראל-עזה, למשל (ואז אסור לוותר על מטר), או גבולות פתוחים בנוסח אירופה בערבות צבא בינלאומי (שזה דבר אחר לגמרי)? בלי לדעת מה טיב ההסדר הסופי המוצע, ולאיזו כנסת או לאיזה פרלמנט מצביע כל אחד מבני הלאום, אי אפשר לסמן שום גבולות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם