כל הזמן אשתו: פדוואה ברגותי מדברת
לקראת השלב השני בעסקת שליט, ראיון עם רעייתו של מנהיג התנזים הכלוא בעשור האחרון. אבו מאזן הבטיח לה שבקרוב הוא ישתחרר
צעירות יפות, רעננות כמו המזרקה בטבורו של האתר, קשקשו בעליזות של כלום. חילקו עלוני הסברה ובקלאווה. הידסו על רצפת האבן בתיקי מותג, נעלי עקב ומטפחת ראש צנועה. ברמאללה התוססת, האירופית-שיק, קוד המטפחת אינו דתי אלא תרבותי. "נשים בגילוי שיער אצלנו? ", תמהים המקומיים, "זה פשוט לא מקובל".
פדוואה ברגותי מגלה את שערותיה. מציצה על הנשים מחלונות הזכוכית של משרדה המפואר הממוקם מול המוקטעה. והמשרד רחב ידיים. שתי מזכירות, לשכה וחדר ישיבות פרטי בקומה השישית של המגדל. אשת האסיר הפלסטיני המפורסם ביותר בגדה מרותקת אל ההמולה הססגונית למטה.
פניה נעדרות מבע. שפתיה חשוקות. ממול תמונה אדירת ממדים של הראיס, נינוח ומרוצה. "כשעסקת שליט הסתיימה ונודע שמרואן ברגותי לא כלול ברשימת האסירים, אבו מאזן הזמין אותי למשרד שלו", היא מספרת. "אמר לי,'פדוואה, אללה נדיב. לא ישאיר את בעלך עוד זמן רב בכלא. וגם אנחנו לא נעזוב אותו לגורלו'".
מה הרגשת כשראית את גלעד שליט מחבק את אמו?
"אני שמחה על כל אם בעולם שמחבקת את הבן שלה. אבל כשראיתי את נאום שליט, ראיתי את האמהות הפלסטיניות שחלק מהן נפטרו לפני שהספיקו לחבק את הבנים שיושבים בכלא. חשבתי על האחיות שלהם, על הנשים. גם הבן הבכור שלי, קסאם, היה בבית כלא ישראלי במשך ארבע שנים. נעצר עד תום ההליכים עד שזוכה ושוחרר.
"ידענו שהסיפור שלו נועד לייצר אמצעי לחץ על מרואן. כשראיתי את גלעד שליט, ראיתי את הבן שלי. אני מכירה את הרגעים האלה כשאמא מקבלת את הבן שלה בחזרה. רגש האמהות חזק יותר מהפוליטיקה, ולכן אני מבקשת מאמא של שליט שתרים את הקול שלה עכשיו, כשקיבלה את האסיר שלה בחזרה, ותגיד לכולם שגם האמהות הפלסטיניות צריכות לחבק את הבנים שלהן. גם להן מגיע".
האמהות הפלסטיניות מבקרות את בניהם. אמו של גלעד שליט לא ידעה מה עלה בגורלו.
"אם הייתה לנו מדינה פלסטינית וביטחון, ברור שלא היינו מקבלים מצב כזה. גם לנו יש רגשות. גם אנחנו מתגעגעים לאסירים שלנו. הייתי בקבלת הפנים שאבו מאזן הכין לאסירים המשוחררים בעסקת שליט. ראיתי את השמחה של בני המשפחה. את הדמעות, החיבוקים, הצעקות, התפרצות הרגשות".
האסירים שלכם הגיעו לרמאללה שבעים ומאוששים. גלעד שב רזה, חיוור ותשוש.
"האסירים המשוחררים בעסקת שליט יצאו הביתה עם אלף מחלות. הרשות הפלסטינית החליטה לפנות את כולם לבתי חולים ברמאללה. היו ביניהם הרבה אסירים חולים שלא קיבלו את הטיפול הראוי. בבתי הכלא שלכם מתו עשרות אסירים שלנו. ואלו שנשארו מרגישים יתומים, מפני שהם משלמים את המחיר גם בזמן שלום וגם בזמן מלחמה. אחרי ששליט נשבה, תנאי המעצר שלהם
"אפילו ראש הממשלה שלכם אמר אז,'די, החפלה נגמרה'. גלעד שליט נשבה בידי חמאס, אבל אתם הענשתם את אסירי הפת"ח, שהם הרוב בכלא הישראלי. גם הציבור וגם התקשורת כינו את האסירים הביטחוניים 'אסירי חמאס'. לפעמים אפילו אמרו על ברגותי, לצערי, שהוא מנהיג חמאס. התעלמו מהעובדה שאסירי הפת"ח היו תמיד יותר ממחצית האסירים".
החמאס הצהיר שהוא השקיע מאמצים כבירים לשחרר את מרואן ברגותי ולא הצליח.
"החמאס לא התאמץ מספיק לשחרר את בעלי", זועמת פדוואה. "החמאס הצהיר שניסה, אבל לא הייתי בישיבות שלו ולא ראיתי מה באמת עשה. אני לא מאשימה את חמאס. ישראל היא זו שסירבה לשחרר את ברגותי. ישראל אמרה לחמאס שבעלי הוא אסיר פוליטי ולכן ישתחרר רק בעסקה פוליטית.
"אני רואה את הרחוב הפלסטיני, שומעת את הקולות. אומרים אצלנו, חמאס הצליח לחטוף חייל אחד ולהחליף אותו באסירים שיושבים בכלא כל כך הרבה שנים, כאלה שהרשות הפלסטינית לא הצליחה לשחרר למרות ועידת מדריד, הסכמי אוסלו והתיאום הביטחוני.
"אבו מאזן דרש, למשל, לשחרר את אכרם מנצור, אסיר ביטחוני חולה בסרטן שהיה שפוט ל-35 שנים וריצה 34. ישראל סירבה. בסופו של דבר, חמאס שחרר אותו ואת האחרים תמורת שליט.
"הרחוב אצלנו אומר, ישראל מסרבת לשחרר את האסירים של הפת"ח במהלך של הסכמה כדי לקדם את השלום ולהציל בכך את חייהם של ישראלים ופלסטינים רבים בעתיד, ופתאום היא משחררת את האסירים של החמאס בשביל חייל אחד. הרחוב הפלסטיני אומר, חייל אחד חשוב לישראל יותר מכל השלום".
אישה זהירה, ברגותי, חמקמקה ומחושבת. נתונה בשליטה מתמדת. מרואן עצמו אמר פעם בראיון נדיר שפדוואה היא שמחזקת אותו במעצרו. היא מטופחת, אדיבה, אבל גם נעדרת רגש. רק כשהיא מדברת על ארבעת ילדיה, עיניה דומעות פתאום. חברת המועצה המהפכנית של הפת"ח, עורכת דין במקצועה, מתנהלת כאם חד הורית במשך עשר שנים.
במשרדה תמונה גדולה של ערפאת ולידו מרואן ברגותי. עוד תצלום של השניים על רקע ירושלים. בכניסה אל המתחם תמונת ענק של ברגותי סולו, מובל בידי שוטרים ישראלים כחולי מדים. בתמונה אחרת הוא כבר מחייך, מניף אל על ידיים משוחררות, מסמן תנועת ניצחון.
ברגותי מכהן מהכלא כחבר המועצה המחוקקת והוועד המרכזי של הפת"ח וחבר המועצה הלאומית הפלסטינית. לכן הפרלמנט אחראי למשכורתו וללשכה של רעייתו. המשרד לא עוסק רק במרואן, אומרת ברגותי, אלא בכל נושא האסירים. בשמם היא נפגשת עם אישים בכירים מרחבי העולם. בגינם ביקרה עד כה ביותר מ-50 מדינות.
התאכזבת מכך שבעלך לא השתחרר?
"אני עצובה מאוד על מרואן, עלי, על הילדים. אני עצובה כאישה ושמחה כפלסטינית על שחרור יתר האסירים".
איך הגיב הרחוב הפלסטיני?
"הרגשתי את חוסר שביעות הרצון ואת האכזבה מאז יום ההכרזה על סיום עסקת שליט. הנייד שלי לא הפסיק לצלצל. מנהיגים מהגולה התקשרו ואמרו שהם מאוד עצובים שמרואן לא ישוחרר אבל בטוחים שהיום הזה יגיע בקרוב. פלסטינים ממחנות הפליטים ניחמו אותי. החיבוק החם החזיר אותי עשר שנים אחורנית, לשבוע שבו נעצר.
"גם אז כולם תמכו וכולם חיבקו. השבוע הציגו באוניברסיטת אל-נג'אח את הספר'אלף ימים בהפרדה' שמרואן כתב בכלא. שלוש שנים הוא היה בחדר קטן, שתיים וחצי רוחב על מטר שמונים, יוצא לטיול רק לשעה אחת ביום, בלי לפגוש את אשתו וילדיו. יש עשרות אסירים פלסטינים שיושבים כך עד היום.
"אתמול באוניברסיטה הגיעו 400 איש להצגת הספר. הייתי שם על הבמה. הרבה אנשים לא מצאו מקום. הרבה סטודנטים נכנסו ויצאו. הם היו בני עשר כשמרואן נעצר, והיום, בגיל 20, עדיין רואים בו מנהיג וגיבור. הייתי בהרבה השקות של ספרים ואף פעם לא ראיתי כל כך הרבה קהל. זה רק מראה כמה מרואן חשוב לעם הפלסטיני.
"אבל אני לא הולכת עם האהבה הגדולה הביתה. אני חוזרת לטפל בילדים, בבעיות של הבית, ומרואן לא יכול לעזור לי. הבת שלי רובה, היום בת 25, מתלוננת שהחברות שלה נוסעות לטייל עם אבא שלהן, עושות איתו קניות, טסות איתו לחו"ל, ורק אבא שלה בכלא.
"אמא לא יכולה להשלים אבא. רובה אמרה לי שבשבוע שנחתמה עסקת שליט, כולם אמרו לה כמה שהם אוהבים את אבא שלה, וכמה שהוא סמל לחירות ומנהיג של עם שלם. והיא בכתה ואמרה,'אני לא צריכה אבא סמל. מצדי, שלא יהיה מפורסם'. עשר שנים אין לי אבא בבית. מה אני מרוויחה מזה שהוא מנהיג? ".
הנוכחות של מרואן ברגותי ברמאללה דומיננטית, כמעט משישה. כבר בפאתי העיר, על גדר ההפרדה במחסום קלנדיה, גרפיטי ענק של ברגותי באזיקים ולידו הכיתוב "ישוחרר מרואן ברגותי" בערבית, אנגלית ועברית. בעיר עצמה תמונה גדולה שלו, תלויה על אריות האבן בכיכר מנרה. עוד תצלום גדול בשוק ועל לוחות הקיר בפרברים היוקרתיים, המנומנמים.
"כל העולם מכנה אותו 'נלסון מנדלה של הפלסטינים'", מחדדת פדוואה. "20 ערים בצרפת העניקו לו אזרחות כבוד. תלו את התמונות שלו בבניין העירייה, הבטיחו לא להסיר אותן עד שחרורו ואמרו שמעולם לא קרה דבר כזה בהיסטוריה הצרפתית, אלא במקרה של נלסון מנדלה".
נלסון מנדלה לא היה אחראי ישיר למעשי רצח. מרואן ברגותי הורשע ברצח חמישה ישראלים.
"נלסון מנדלה הוא לוחם חירות. גם ברגותי איבד את חירותו לטובת העם הפלסטיני. מנדלה הוביל תנועת שחרור לארצו. הוא לא בחר את האמצעים ולא תמיד היה מעורב בדרך. אנחנו כפלסטינים צריכים לעשות הכל כדי לשחרר את בני עמנו בדיוק כמו שעשו בני עמו של מנדלה. חובתנו לא להשאיר סב ונכד לסבול מאותו עוול".
נלסון מנדלה זכה ליחס של כבוד מצד שלטונות הכלא ולבסוף שוחרר, אני אומרת לברגותי, ובעלך עדיין אסיר שהשלטון רואה בו טרוריסט. "ההנהגה הפלסטינית לא ניצלה את האהבה ברחוב כדי לשחרר את בעלי", היא משיבה במרירות. "ההנהגה לא מינפה את האהדה כלפיו".
כוונתך לאבו מאזן?
"אבו מאזן מאוד רצה לשחרר את ברגותי. הראיס קשוב לנושא האסירים. אני פוגשת אותו הרבה ורואה אמהות שבאות אליו ללשכה ומבקשות את עזרתו. אבל ישראל מסרבת".
ברגותי מאיים על אבו מאזן. אם היו מתקיימות היום בחירות לפת"ח, ברגותי היה המתמודד המשמעותי ביותר נגדו. "אבו מאזן ומרואן ברגותי לא מתחרים אלא משלימים האחד את השני ואבו מאזן זקוק לברגותי דווקא עכשיו כדי לאחד את השורות.
"ההנהגה הפלסטינית מורכבת משלושה ראשים, אבו מאזן, סאלם פיאד וברגותי. שלושתם הם כתובת נכונה לשלום. המשולש הזה לא יהיה שלם בלי הצלע השלישית, ולכן אם מדינת ישראל רוצה לחזק את אבו מאזן היא חייבת לשחרר את ברגותי".
ישראל לא ששה לחזק את אבו מאזן. עסקת שליט הציגה את הראיס ככלי ריק.
"אבו מאזן הוא הנשיא הפלסטיני אבל הוא גם מנהיג תנועת הפת"ח. בבתי הכלא בישראל יש כ-5,000 אסירים פלסטינים, מחציתם של הפת"ח. לכן אנחנו דורשים עכשיו שאבו מאזן יקבע את שמות האסירים שישתחררו בשלב השני של העסקה ולא ישראל.
"בוועידת המועצה המהפכנית שאני חברה בה, אבו מאזן התחייב שלא יחזור לשולחן המשא ומתן עם ישראל אלא בשלושה תנאים: הקפאת ההתנחלויות, הכרה בגבולות 1967 ועכשיו גם שחרור אסירים ובתוכם מרואן ברגותי. תהליך השלום לא יתקדם כל עוד מרואן יישב בכלא.
"אבו מאזן סיפר לי שבשלוש הפגישות האחרונות שקיים עם אהוד אולמרט בסוף הקדנציה שלו כראש ממשלה הוא ביקש במיוחד את מרואן ברגותי. בפסטיבל קבלת הפנים של האסירים המשוחררים במוקטעה הוא הבטיח שפה, בחצר הזו, נקבל את פניו של ברגותי".
ואת מאמינה לו?
"כן. הראיס מאוד אמין. אני רואה את זה בדברים גדולים וקטנים. אם לא היה רוצה לשחרר את ברגותי, לא היה אומר לי כלום".
" ברגותי ידע מלכתחילה שעניינו פוליטי ולכן שחרורו לא יהיה פשוט", אומר עורך דינו, אליאס סבאג. "ברגותי הוא לא רק המועמד המוביל בגדה אחרי אבו מאזן, אלא היחיד שמסוגל להביס את תנועת חמאס. גם לנו יש מינה צמח משלנו, המרכז לסקר דעת הקהל, ובסקרים מרואן מככב כבר שש ושבע שנים.
"אנחנו מדברים על מנהיג כריזמטי, פרגמטי ומשכיל שאם היה משתחרר, היה ניתן לקדם תהליכים שלא קודמו עד כה או שלא קודמו מספיק בחברה ובפוליטיקה הפלסטינית. עם שחרורו היינו עומדים בפני פוליטיקה פלסטינית מזרח תיכונית חדשה. ואני לא מגזים".
מרואן ברגותי (53), ראש התנזים, נידון לחמישה מאסרי עולם על אחריות למעשי טרור. בגיל 18 נעצר בפעם הראשונה וניצל את השהות בכלא הישראלי ללימוד עברית. לאחר שחרורו שב לגדה המערבית וסיים את התואר הראשון והשני בהיסטוריה, מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת ביר זית.
ב-1987 הפך ברגותי למנהיג האינתיפאדה הראשונה. במהלך ההתקוממות נעצר וגורש לירדן, שם שהה שבע שנים עד ששוחרר בהסכמי אוסלו. ב-1996 נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית ותמך בשלום עם ישראל. על רקע זה אף התעמת עם יאסר ערפאת. ב-2000 כיהן ברגותי כמזכיר הכללי של ארגון הפת"ח בגדה והאשים את ערפאת בשחיתות ובהפרת זכויות אדם. מאז הפך למנהיג פופולרי.
ברגותי פעל כראש התנזים, הזרוע הצבאית של הפת"ח, והיה אחראי לפיגועים רבים נגד ישראל. כירי הצבא והשב"כ ראו בו את הרוח החיה שחוללה את האינתיפאדה השנייה והפכו אותו לבכיר המבוקשים. ב-2001 ניצל ברגותי מסיכול ממוקד. ב-2002, במהלך מבצע "חומת מגן", נתפס בשכונת א-טירה ברמאללה.
ב-2004 הורשע בחמישה מעשי רצח של ישראלים ובמעורבות בארבע פעולות טרור. לאורך משפטו סירב ברגותי לשתף פעולה וטען שמדובר במשפט פוליטי. לצד ברגותי, נכנסו ויצאו יותר מ-60 אלף פלסטינים לבתי הכלא בישראל בעשור האחרון.
"כמעט כל פלסטיני מכיר את סוגיית האסירים", אומרת אשתו. "ולכן הנושא הזה אצלנו מאוד מאוד עמוק, כמעט סמלי. יש לנו אסירים שיושבים אצלכם 30 ו-40 שנה. לא שנה וחצי בניכוי שליש. אין ניכוי שליש לאסירים ביטחוניים. אנשים יושבים בכלא הישראלי יותר ממחצית חייהם. בחצי האחד של העולם נולדים ילדים ובחצי האחר של העולם אנשים מתים והם עדיין שם.
"מנהיגים התחלפו, ילדים שהיו בני שנה היום בני שלושים והם עדיין שם. לפני אוסלו, אחרי עסקת ג'יבריל וטננבאום ושליט. עורך דין של קרוב משפחה שלנו אמר לי פעם שאשתו מכירה את בתי הכלא בישראל יותר משהיא מכירה את הערים הפלסטיניות. כי מעולם לא טיילה בערים בלי בעלה, אבל את שקמה, שדמה ונפחה היא מכירה מצוין.
"הבן שלה נולד אחרי שבעלה נכלא והוא חיבק אותו שם בפעם הראשונה. זה הכאב שלנו. לכל משפחה כמעט יש אסיר בכלא. קרובי משפחה, שכנים, אחים, חברים. זו סוגיה מאוד קשה לעם הפלסטיני. הישראלים לא מבינים עד כמה הפצע הזה עמוק. מדינה שלמה עמדה על רגליה בגלל גלעד שליט. מדינה שלמה שולחת לו מכתבים ושוקולד ועושה לו ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה. לנו יש אלפים כמוהו והם לא חוזרים לנוף של הגליל אלא למחנה פליטים".
האסירים שלכם לא יושבים בכלא כי קטפו פרחים.
"גלעד שליט היה חייל בצבא. הצבא הישראלי מחלק פרחים בגדה? גם לנו יש קורבנות ויתומים. גם לנו יש פצועים והרוגים. זהו סכסוך אלים, ואנחנו רוצים להגיע לסיום הסכסוך הזה. כמו כל מדינה עם סכסוך, עוברים תקופות של אינתיפאדה ומאבק, נלחמים, הורגים ונהרגים משני הצדדים ומגיעים בסופו של דבר להסכמי שלום. גם אתם הרגתם על המדינה".
יש הבדל בין קורבנות מלחמה ובין רוצחת שמפתה נער תמים או מחבל שמחסל במודע בפיגוע משפחות שלמות.
"אחרי שיהיה הסכם שלום, את מתארת לעצמך שמישהו מהעם הפלסטיני יעשה דבר כזה? אני נגד הרג אזרחים משני הצדדים, אבל בהעדר שלום דברים קורים".
בעסקת שליט השתחררו רבי מרצחים שעלולים לשוב לפעולות טרור.
"זה לא נכון. אלו ששבו לטרור הם מיעוט שלא מייצג את הרוב. מתוך עסקת ג'יבריל, רק שניים חזרו לכלא הישראלי. להפך, תמצאי את משוחררי עסקת ג'יבריל באוניברסיטה, במוסדות הרשות. כל ראשי המנגנון הפלסטיני שעושים תיאום ביטחוני היו אסירים לשעבר. שר האסירים אצלנו היה בעצמו אסיר וגורמי הביטחון כולם ישבו בכלא. ההתנגדות לעסקה לא תמיד קשורה לנושא המאבק אלא לשיקולים פוליטיים בין המפלגות".
את באמת מאמינה שמשוחררי עסקת שליט יתחילו ללמוד באוניברסיטה?
"תחת הכיבוש והעוול שהעם הפלסטיני עובר, והסבל, והחיים הלא טבעיים, יכולים להתרחש גם מקרי הרג. גם העם שלכם חי חיים לא טבעיים. גם לצבא שלכם זה יכול לקרות".
אצלנו הצבא מתחקר, מעניש, מתנצל, לא שולח מתאבד לאוכלוסייה אזרחית כדי להרוג תינוקות וקשישים בכוונה תחילה.
"הצבא הפגיז את הבית של הרופא מתל השומר בלי כוונה? אם נספור את הקורבנות שלנו, אנחנו צריכים ראיון של שבוע. עובאי דראג', ילד קטן מאל-בירה, היה בן ארבע כששיחק בצעצוע בערב חג, קפץ על המיטה שבחדר שלו, נורה בראשו ונקבר ביום החג. לא זכותנו לשאול כל ישראלי, מה דעתך על הרג ילד ביום החג? ".
יש הבדל מהותי בין הרג איום ונורא בטעות ובין תכנון פיגוע בכוונה תחילה.
"מאז שאבו מאזן הוא המנהיג הפלסטיני, הוא עמד מול כל העולם וגם מול עמו שלו והכריז שהוא נגד פיגועים".
ואת?
"כל מקרה והסיפור שלו".
את מוכנה לגנות פיגועים ולכנות אותם מעשי טרור?
"אני נגד הרג אזרחים בשני הצדדים".
גם בעלך היה מעורב בפיגועי דמים.
"מרואן לא רצח ולא נתן הוראות להרג. אפילו בהרשעה שלכם לא כתוב ככה. מרואן הורשע כמנהיג כללי של האינתיפאדה. העבירות שמיוחסות לו בוצעו על ידי גדודי אל-אקצה".
גם כמנהיג יש לו אחריות. כשאמר "אם בטול כרם לא יהיה שקט, בתל אביב לא יהיה שקט" ונתן את האישור לפתוח באינתיפאדה השנייה, הוא נושא באחריות. אפילו נטל אותה על עצמו כשאמר "שערי הגיהנום נפתחו לאריאל שרון".
" אני לא חייבת להשתתף במשחק הגינויים הזה. נמאס מההתחשבנות שלכם על מי רצח, למי יש דם על הידיים ולמי אין. זה סכסוך מלא בדם, וגם לנו יש ילדים וזקנים וצעירים. די לדבר על העבר. זה לא תחביב אצלנו להרוג. מי שמדבר כל היום על כמה הרגו ולמה הרגו ומבזבז את זמנו בניסיון לגרור אותנו למשחק של אתם מגנים את הרצח או לא מגנים, לא רוצה באמת להתקדם לשלום אלא מתבוסס בעבר".
אלפים מציפים את רמאללה. ערבים ישראלים שעובדים במשרדי הרשות ומתגוררים בירושלים המזרחית. יהודים בעלי לוחית רישוי צהובה ומגן דוד כחול קטן בצד מתמקחים עם המוסכים, עורכים קניות בשוק, מצלמים את קברו של ערפאת. רמאללה מפתה ומפתיעה. יפהפייה וציורית. פורחת ומודרנית. כמו בירה אירופית קטנה. הכיכרות בה ירוקות, שטופות אור. המשעולים מטופחים.
המסעדות מפוארות, החנויות משגשגות. צעירות עם סיגריה בבתי הקפה. אמהות וילדים בחנויות מותגים יוקרתיות. עיר כרך הומה ושוקקת חיים. קבוצת חיילים-ילדים, בקושי חתימת זקן מבצבצת, שותה קוקה קולה ומתפקעת מצחוק. ילדים במעילים, סטודנטים במחברות. יש בה בתי מלון מרשתות עולמיות וסניפים של חמישה בנקים עולמיים. עיר צעירה, מסבירת פנים, מכותרת בשכונות יוקרה מדהימות ביופיין ובבתים בסגנון אדריכלי עוצר נשימה.
כיכר מנרה פתוחה וססגונית. חנות קעקועים לצד פרסומות ענק של בחורות בחלוקי רופאים. אין כאפיות, אין שבאב. יש הרבה חליפות מחויטות, מכוניות פאר וצעירים. "העם הפלסטיני צעיר", אומרת פדוואה ברגותי. "כמעט מחציתו מתחת לגיל 18".
גם ילדיה היו צעירים כשבעלה נאסר. בבית הספר המורים היו מזמינים את האב והאם לאסיפות הורים ורובה, הגדולה, הייתה מתפרצת לעברם ואומרת, "אתם יודעים שאבא שלי לא בבית, אז למה אתם סתם מציקים? ".
מה אמרת לה?
"הייתי אומרת לילדים, אל תעשו בעיות בבית הספר, אז לא יבקשו מכם לפגוש את ההורים. כי אם יקראו לאבא, אני לא אבוא במקומו. יום אחד הילד שלי בא ואמר שרוצים לפגוש את אבא בבית הספר. החלטתי לא ללכת. למחרת גיליתי שהוא הביא את הדוד שלו במקומו.
"אני עושה מאמצים לפצות את הילדים. עשר שנים זה לא פשוט. הם גדלים ומתפתחים ולומדים ומסיימים אוניברסיטה ועוד מעט מתחתנים, ואבא שלהם לא כאן. במיוחד הבנים צריכים ממנו עצות שאני לא יכולה לתת. מרואן הוא אבא מאוד מסור ורחב לב. כשנעצר, הקטן היה בן 11 והגדול בן 16. הם סיימו את התיכון בלעדיו, וסיימו את התואר הראשון באוניברסיטה בלעדיו, ועכשיו הם עושים את התואר השני והוא עדיין בכלא.
"קשה לתאר עד כמה מרואן אוהב את הילדים ומכבד את פדוואה", מעיד עורך הדין אליאס סבאג. "אני באופן אישי לא אוהב להסתכל בעיניים שלו כשהם מדברים על הילדים. לפעמים הוא שואל אותי גם על הילדים שלי, במיוחד על הבן שקראתי לו מרואן, לכבודו.
"היה לו קשה יותר בעבר, אבל גם עכשיו, כשהבנים עם זקן, עדיין אני מרגיש שלא קל לו עם הגעגועים. הגברת ברגותי מנחמת אותו שהם מחונכים, משכילים. מוצלחים כולם, ומרואן מחייך. הוא נותן לאשתו עצמאות ומדרבן אותה להיות פעילה ומשפיעה לא רק בגלל שהוא בכלא, אלא בגלל שזו האמונה שלו. גם לפני שנעצר פעל לקידום מעמד האישה בחקיקה. מרואן תמך באשתו שתעשה את המאסטר ועדיין מעודד אותה לסיים את הדוקטורט".
מכלאו בהדרים הפך מרואן ברגותי לאחד המנהיגים הפלסטינים החשובים ביותר. נלסון מנדלה אף הביע רצון להשתתף במשפטו כמשקיף. השפעתו של ברגותי רבה גם על האסירים הכלואים בישראל מארגוני חמאס ופת"ח. ב-2004, כאשר שבתו רעב, פרסם השב"ס את תמונתו של ברגותי אוכל בגניבה כדי לשבור את רוח האסירים.
ברגותי השתמש בסמכותו כדי לתמוך ב"הודנה" לאחר בחירתו של אבן מאזן לנשיאות. ב-2006, בעת שהחריף המתח בין חמאס לפת"ח, יזם ברגותי את מסמך האסירים שנועד לקדם הסכמה פנימית פלסטינית. ב-2005 התמודד ברגותי מכלאו ברשימת הפת"ח.
ב-2009 נבחר כחבר הוועד המרכזי של הארגון. בגדה רואים בו את יורשו הטבעי של אבו מאזן. ולא רק שם. אישים ישראלים רבים רואים בברגותי מנהיג פלסטיני מתון שמסוגל לאחד את הזרמים השונים בפתח ובחמאס ומצדדים בגלוי בשחרורו. כמה מהם, כמו יוסי ביילין, חיים אורון, בנימין בן-אליעזר ועמוס עוז, אף מבקרים אותו בכלא.
המשרד שלך משקיף על המוקטעה. אולי בעוד כמה שנים תעברי לשם כגברת הראשונה.
"זה לא משהו שמעניק לי כוח", היא משיבה בעייפות. "לא חשוב לי כסף או מעמד, רק שמרואן יחזור כבר הביתה. בעשר השנים שחלפו כולם חשבו שאני מחזיקה מעמד, שאני חזקה, קשוחה, שורדת. אבל אני ראיתי בזמן הזה דברים קשים מאוד ועברתי חוויות שבחיים לא שיערתי שאצטרך להתמודד איתן. סבלתי רק בגלל הילדים ובגלל מרואן.
"הבנתי שאין דבר חשוב יותר בעולם מבעל, אישה וילדים תחת קורת גג אחת. כל הזמן החזקתי את עצמי חזקה מול הילדים. ייתכן שהם אף פעם לא ראו את הדמעות שלי, אבל זה לא אומר שלא הייתי חלשה. וכשזה קרה, סגרתי את הדלת והתבודדתי. קשה לי שהילדים לא יכולים לבקר את אבא שלהם.
"הבן השלישי, שריף, נסע לבריטניה לעשות את המאסטר. החלום שלו היה לפגוש את אבא שלו לפני הנסיעה. ולא אישרו. החוק הישראלי אוסר על ילדים מגיל 16 ועד 40 לפגוש את הוריהם בכלא. או שהם מנועים ביטחונית או שהגיל לא מתאים".
ואת ?
"אני מבקרת אותו אחת לשבועיים באמצעות הצלב האדום. 45 דקות בכל פעם. מקבלת ממנו טעינה לשבועיים הבאים. אני לא רואה אצלו סימנים של חולשה. הוא מתגעגע למשפחה שלו אבל מתחזק כשאני מספרת לו עליה. הוא מנסה לחזק אותי ואני תומכת בו".
היא עדיין לא פגשה בו אחרי שחרור גלעד שליט. חמאס טען כי קיבל אישור בכתב ידו של ברגותי לביצוע העסקה בלעדיו. ברגותי הכחיש. תגובתו הראשונה לרשימה הסגורה הייתה "הופתעתי שאני לא ברשימה".
מה הוא יגיד לך בביקור הבא?
"אינשאללה שאשתחרר בקרוב".
מה את תגידי לו?
"אני אגיד לו, 'מרואן, אני עדיין חזקה, לא נשברתי. אני בטוחה שאראה אותך בקרוב בבית'. אני אגיד לו,' יש לי תמיכה מהעם הפלסטיני והיא מחזקת אותי. כל הרחוב הפלסטיני תומך בך ובשאר האסירים. כל אחד יודע מה עובר עליך, כי כמעט כל אחד אצלנו עבר חוויית מאסר כמוך'. אפילו מי שלא השתתף באינתיפאדה, תפרו לו תיק. כמעט כולם אצלנו חלק מהסכסוך. כמו שכמעט כל ישראלי היה פעם בצבא".
sari.makover@maariv.co.il
סייע בהכנת הכתבה: רימון מרג'ייה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם