בשירות טהרן: סיפור המדען שסייע לאיראן
ויאצ'סלב דנילנקו הגיע לאיראן תחת כיסוי של "מחקר לפיצוץ יהלומים", אבל על פי סבא"א הוא העניק לטהרן את הידע לבנייה של ראש נפץ גרעיני
דנילנקו ניסה את מזלו בעסקים. הוא הסתובב תחילה ברחבי אירופה ובהמשך הגיע לארצות הברית, שם ניסה לקדם פיתוח שלו ליצירת יהלומים סינתטיים. ל בסוף הוא פנה לאיראן, מדינה שתהיה מסוגלת להעריך את ניסיונו ואת כישוריו המיוחדים בייצור פצצות.
כעבור 15 שנה המדען הסובייטי לשעבר נהיה שחקן מרכזי בתוכנית הגרעין האיראנית. בדוח שפרסמה בשבוע שעבר הסוכנות לאנרגיה אטומית (סבא"א) נכתב ש"מומחה זר", שזוהה כדנילנקו, סייע לאיראנים במשך יותר מחמש שנים להשיג את המומחיות הנדרשת ליצירת ראש נפץ גרעיני - סיוע שחסך להם שנים של מחקר.
דנילנקו הכחיש שידע כי הוא מסייע לאיראנים. "אני לא אבי תוכנית הגרעין האיראנית", אמר לאחרונה בראיון ל"קומרסנט" הרוסי.
אלא שחוקרי סבא"א זיהו טביעות אצבע רוסיות בנפצים שהאיראנים בנו לפני שמונה שנים, זמן קצר לאחר שדנילנקו עזב את המדינה. לנפצים הללו, אומרים מומחי נשק, מטרה אחת: לגרום לדחיסת אורניום מועשר ברמה גבוהה כדי לייצר תגובת שרשרת גרעינית.
"דנילנקו צריך להבהיר איזו עזרה בדיוק הושיט לאיראן", אומר דיוויד אולברייט, פקח סבא"א לשעבר שעקב אחרי פעילות המדען הרוסי במשך כמה שנים. "לכל הפחות הו א היה צריך לדעת מדוע האיראנים כל כך מעוניינים במחקר שלו, והחקירה של סבא"א מעלה חשד שהוא סייע להם יותר מכפי שהודה".
דנילנקו פיתח את המומחיות המיוחדת שלו במכון מחקר למרגלות הרי אוראל, במקום כה סודי עד שלא הופיע כלל במפות הרשמיות של ברית המועצות. צ'ליאבינסק-70 נמנתה עם הערים הסודיות של ברית המועצות והייתה משכנו של אחד המתקנים הגרעיניים הרגישים ביותר במדינה - NII-1011, הידוע כיום כמכון המחקר המדעי לפיזיקה טכנית ברוסיה.
המטרה העיקרית של המכון הייתה תכנון הנשק הגרעיני של ברית המועצות. בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, כשדנילנקו החל לעבוד במקום, עסקו המדענים במזעור הנשק הגרעיני כך שיוכל להתאים להרכבה על טילים, בפצצות קונבנציונליות, ואפילו על פגזי תותחים. לשם כך הם היו צריכים ליצור נפץ קטן אך מדויק מספיק שישחרר אנרגיה גדולה דיה כדי לעורר תגובת שרשרת גרעינית. הפקח לשעבר אולברייט, שחיבר דוח על דנילנקו במכון למדע וביטחון בינלאומי בוושינגטון (ISIS), אומר שכאן בדיוק נכנסה לפעולה
במשך קרוב ל-30 שנה, קובע דוח ISIS, תרם המדען לפיתוח נפצים קטנים שמסוגלים ליצור הדף סימטרי מושלם הדרוש ליצירת תגובת שרשרת גרעינית. אך המחקר שערך דנילנקו ועמיתיו הוביל לתגלית מקרית שהשפיעה אחר כך על הקריירה שלו בעידן הפוסט-סובייטי. המדענים גילו שהם יכולים ליצור יהלומים סינתטיים באמצעות שיגור גלי הלם מדויקים על פחמן גבישי רגיל. היהלומים האלה היו זעירים ולא סימטריים, אך מושלמים לצרכים שונים בתעשייה, כגון השחזה וליטוש.
כשהמלחמה הקרה הסתיימה עמדה בפני אלפי מדעני נשק סובייטיים דילמה קשה: להישאר במכונים שבהם עבדו תמורת שכר מופחת, או להמציא את עצמם מחדש בעבור הכלכלה הקפיטליסטית. ההתלבטות של דנילנקו הייתה קשה פחות. הוא ידע שהמומחיות שלו בפיצוצים שיוצרים יהלומים, או נאנו-יהלומים, תבטיח לו את עתידו מחוץ לצ'ליאבינסק-70.
דנילנקו עבר לאוקראינה, הקים חברה וחיפש משקיעים ושותפים במערב, ובכלל זה בארצות הברית. אבל הוא לא הצליח בעסקיו, לא הצליח לגייס די כסף, והיה בסכנת קריסה. ב-1995 הוא החליט לעשות מה שמספר מדעני נשק רוסים עשו לפניו: הוא פנה לשגרירות האיראנית כדי להתעניין באפשרות לשיתופי פעולה.
כעבור כמה שבועות, לפי דוח ISIS, התקשר אליו מדען איראני שהיה מודע היטב לתרומה העצומה שהמדען הרוסי יכול להביא עמו. היה זה סעיד עבאס שאמוראדי, שעמד בראש מכון לחקר הפיזיקה - מרכז העצבים של תוכנית הגרעין האיראנית.
דנילנקו התמקד בראשית הדרך בהעברת הידע להפקת יהלומים, אך חוקרי סבא"א הסיקו שלאורך שש שנות פעילותו באיראן הוא העניק לאיראנים ידע שסייע להם בפיתוח חשוב בהרבה. בדוח שפורסם בשבוע שעבר כתבו חוקרי סבא"א שדנילנקו "העביר להם שיעורים בפיצוצים פיזיקליים וביישומיהם".
החוקרים אף השוו בין המחקרים שפרסם דנילנקו לנפצים שהאיראנים ייצרו, וגילו התאמה מופלאה. כך למשל ב-1992 פרסם המדען מחקר שמתאר סיב אופטי שמודד מתי בדיוק עובר גל הדף על פני אלפי נקודות שונות בשטח מסוים.
איראן ערכה לפחות ניסוי אחד גדול על סיב כזה ב-2003, אחרי שדנילנקו עזב את המדינה. לסיבים כאלה אין כמעט שימוש, למעט בפיתוח ראש נפץ גרעיניים. ואכן, כשהפקחים התעמתו עם האיראנים ושאלו אותם לשם מה היו זקוקים לניסויים, האיראנים לא הצליחו לנפק הסברים כלשהם, אף שחזרו וטענו שאינם מפתחים נשק גרעיני.
"סוג כזה של מערכת מתאים לניסוי בחומר נפץ קונבנציונלי שאמור לדחוס את החומר הבקיע בראש קרב גרעיני", אומר ג'וש פולק, המייעץ לממשל האמריקאי וכותב בבלוג נגד הפצת נשק גרעיני "Arms Control Wonk".
חוקרי סבא"א ראיינו בסופו של דבר את דנילנקו לאחר ששב לרוסיה, וביקשו ממנו להסביר מה האיראנים ביקשו לעשות עם הטכנולוגיה שלימד אותם. תשובתו אז הייתה דומה לתשובתו בשבוע שעבר לעיתונאי הרוסי: הוא עסק אך ורק בטכנולוגיה להפקת נאנו-יהלומים, ולא היה לו מושג שהאיראנים מבקשים לפתח נשק גרעיני. "אני לא מדען גרעין", הדגיש בפני כתב "קומרסנט".
ואולם בשיחות פרטיות הודה דנילנקו שאינו יכול להוציא מכלל אפשרות שהאיראנים ערכו שימושים נוספים בידע שהעביר להם. בISIS טוענים שמבחינה זו דנילנקו אינו שונה מעשרות מדעני נשק אחרים מברית המועצות לשעבר, שנסעו למדינות בעלות שאיפות גרעיניות.
לדברי אנשי המכון, גם המדענים האחרים דיווחו שבסך הכל סייעו בפרויקטים תמימים, שהיו יכולים להיות סיפור כיסוי מצוין לסיוע הסודי שהעניקו בפועל. "לא סביר שהאיראנים היו מעוניינים ביצירת יהלומים סינתטיים", אומרים ב-ISIS, "אף שמן הסתם מדובר בסיפור כיסוי מצוין".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם