מלח על הפצעים

הוצאת ים המלח מהרשימה הפורמלית של שבעת פלאי עולם אינה מפתיעה. למעשה, היא עדות נוספת לבידודה הבינלאומי של מדינת ישראל

שי גולדן | 13/11/2011 5:03

תגיות: ים המלח,שבעת פלאי תבל,בידוד,ישראל

ההפתעה בקולו של שר התיירות, סטס מסז'ניקוב, מ"ישראל ביתנו", היא שמפתיעה. ההפתעה על כך שים המלח - אחד הפלאים הגדולים והמופלאים על כדור הארץ - לא זכה להיכלל ברשימת שבעה פלאי עולם. ההפתעה שבקולו, היא המפתיעה. אחרי הכל, אין שום דבר מפתיע בכך שישראל, מדינה שעושה הכל, כולל הכל, כדי לנתק עצמה ממשפחת העמים, אינה מתקבלת לחיקה של אותה משפחה, בהינתן יום פקודה תיירותי.

יפנה נא שר התיירות, מר מסז'ניקוב, אל ראש סיעתו - שר החוץ, אביגדור ליברמן - ויבקש ממנו למתן את התבטאויותיו, להרגיע בקטנה את עמדותיו ולנסות להתחבב על עמי העולם בטרם יבקש ממיליוני מצביעים ברחבי הגלובוס לתת את קולם לישראל ולים המלח בתחרות בינלאומית. תרצו: הוצאתו של ים המלח - ללא כל ספק חבר של כבוד בכל רשימת פלאי בריאה - מהרשימה הפורמלית של פלאי העולם היא עדות נוספת לבידודה הבינלאומי של ישראל, לניכורה ולהרחקתה מקבוצת העמים.

אחרי הכל, כל איש שעיניו בראשו יודע לומר שים המלח הוא הוכחה לגאונותו של הבורא ולפלאיות הטבע. ועדיין: הוא מחוץ לרשימה. ומדוע? מהטעם הפשוט - שישראל תופסת את עצמה באופן שונה לחלוטין מזה שמדינות העולם תופסות אותה; שלא תעמוד לה זכות אבות גיאוגרפית ולא יעמוד לה גם הקסם שהוא ים המלח בבואה להתייצב למבחן הבוחר הבינלאומי.

ישראל הפכה למדינה מצורעת, שנואה, מתועבת על רבים מעמי ואנשי העולם בשל התנהלותה. יאמר מי שיאמר: "אז מה?" ובאמת : אז מה? ועדיין, ההפתעה בקולו של שר התיירות כשהודיע בקול רפה על ההפסד.

כאילו אפשר להמשיך ולנהל מדיניות חוץ שערורייתית שכזאת ולהתמודד על אהבת העולם כאילו כלום; כאילו אפשר להמשיך ולבנות בהתנחלויות, ולהמשיך ב"כיבוש" (סליחה על השימוש במילה הגסה) ולצפות לנייטראליות ברגע ההקלקה באתר האינטרנט של ועדת הפרס.

האם התנהלותנו לאורך השנים אינה הרת אסון?

הגיע הזמן שהישראלים יכירו בכך שתוצאות העמדה המדינית האגרופנית של ישראל הן ריחוק ממשפחת העמים, ניכור בינלאומי והתעלמות אפילו מעובדה כה מוחצת כמו השתייכותו של ים המלח לרשימת פלאי העולם. במקום בו הפוליטי פוגש את שיקול הדעת, העוינות שהצטברה כלפי ישראל ומדיניותה; השנאה היוקדת שחשים חלק גדול מחברינו למשפחת העולם כלפינו; השנאה הזאת אינה מאפשרת שיקול דעת.

ואפשר להאשים את הגויים כמה שנרצה. אפשר להתלונן ואפשר לבכות את מר גורלנו. אפשר להצטופף בגטאות התסכול והטחת ההאשמות בזרים ש"אינם מבינים שום דבר". אבל אפשר גם לשאול את עצמנו האם התנהלותנו לאורך השנים האחרונות

אינה הרת אסון. האם הפוזיציה הנצחית של הקוזאק הגוזל עושה רושם עוד על מישהו זולת הגולשים הנאמנים של אתר האינטרנט "רוטר".

והאם העובדה שים המלח, אחד הנסים הגדולים על פני כדור הארץ, לא נכלל ברשימת שבעת פלאי תבל, שהרכיב הציבור בעולם, צריכה ללמד אותנו משהו על מעמדנו בעולם?

רוצה ישראל להיות מגונה ומצורעת כמו דרום אפריקה בשנות השמונים וסרביה בראשית שנות האלפיים? אדרבה, היא בדרך הנכונה. רוצה להשתתף בתחרויות בינלאומיות ולקוות ליחס הוגן? מוטב שתבין שכל עוד היא נוהגת כפי שהיא נוהגת, יוקיעו אותה הכל. וזאת האמת החדה והחותכת. ואין לנו לאן ללכת.