הדור שלא מכיר את רבין
כמה מהר התרחקנו ממה שהיינו פעם, מכל מה שרבין היה. זוכרים את הג'ינגל של הבחירות ההן, לפני הרצח, "ישראל מחכה לרבין"? ישראל עדיין מחכה
אני מספרת לו. הבן שלי נולד שמונה שנים אחרי הרצח. את רבין הוא מכיר מהטקסים. יש גם פרק שלם בחוברת "מעגל החגים" (חלק א'), בין שמחת תורה לחנוכה, על יצחק רבין. הוא מבקש שאקצר, בגלל ש"אחר כך אני צריך לכתוב את זה במחברת".
מבחינתו זה אותו דבר, שיעורים ב"רבין" (ככה הוא קורא לזה), או בתורה. כשהוא מסתכל עליי כמו שאני הסתכלתי על אבא שלי כשהייתי בגילו, בזמן שהיה מספר לי סיפורים על השואה, אני מבינה שהזמן עף פה בספיד.
אנחנו היינו נראים אחרת
כמה מהר התרחקנו ממה שהיינו פעם, מכל מה שרבין היה. זוכרים את הג'ינגל של הבחירות ההן, לפני הרצח, "ישראל מחכה לרבין" ? נדמה לי שאני אפילו זוכרת את התמונות. אז ישראל עדיין מחכה. זה לא קשור לדעה או עמדה פוליטית. זה אפילו לא לגמרי קשור לרבין. זה כן קשור אולי לעובדה שרבין, שהיה ראש ממשלה בישראל, נרצח.
רבין קבור כבר שש עשרה שנה. הרוצח חי ועכשיו גם מותר לו ללמוד תורה בחברותא. במדינת ישראל הדמוקרטית עדיין עושים "תג מחיר". בבית הספר תלו תמונה של רבין. "פה שוכנים ביחד עצב ותפארת" (חיים חפר). נשבעת לכם שאני עוצרת להסתכל.
מה היה קורה
אילו רבין היה חי היום? שלום עם סוריה? אולי. עסקת שליט? לא יודעת. אני חושבת על "מורשת רבין". מה זה? המילה מורשת (ממלכתית מדי) לא אומרת לי כלום. מה הבן שלי ידע על הבריטון, על החיוך, על האיש שהסמיק כל פעם שהובך, על שיר הרעות? הרי בסוף, כל אחד יש לו את הרבין שלו ואת ה"איפה היית בלילה שקרה הרצח".
יצחק רבין אמור היה להיות היום בן שמונים ותשע. בחורף הקרוב היו חוגגים לו תשעים. אולי הוא כבר היה מת מוות טבעי, אולי הוא היה חי. לא ברור אם בכלל היו בוחרים בו לקדנציה נוספת. לא בטוח שהוא היה עושה שלום. בטוח שאנחנו היינו נראים שונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם