עובדי הקבלן למדו לחיות עם הפחד
עובדי הקבלן צריכים להיות דרוכים בכל רגע, להסתכל כל הזמן מעבר לכתפם. אסור להם לטעות. אף פעם
להיות עובד קבלן פירושו להיות עובד סוג ב'. זה מתחיל בדברים הקטנים: מתנה לראש השנה או לפסח, השתתפות בפעילות העשרה שמקום העבודה מעניק. סתם עניין פעוט של הרגשה, ההרגשה שזה שלצדך עובד בדיוק כמוך אבל מקבל הרבה יותר. היחס אליו הוא שונה; אתה כמוהו, אבל אחר. זה לא נורא, אבל זה מכוער ולא הוגן. זה ממשיך לביטחון תעסוקתי ולרמת שכר ולהפרשה לפנסיה ולעוד אלף ואחת נקודות שיחד מרכיבות את המושג עתיד. אם אתה עובד קבלן, עתידך מעורפל. וזה לא נקודתי או זמני. אתה הזמני - לא המצב.
כן, אנשים מביאים פרנסה הביתה. כן, הם עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר. אבל לרגע אחד הם לא חשים ביטחון, לרגע אחד הם לא יכולים לעצום את העיניים. הם צריכים להיות דרוכים בכל רגע, ערניים ומוכנים. הם חייבים להסתכל כל הזמן מעבר לכתפם. אסור להם לטעות. אף פעם. זאת אולי הבעיה הגדולה ביותר בבואנו לדבר על מושג הביטחון התעסוקתי. כי עבודה קבלנית מדכאת יצירתיות, גורמת לעובד להיות חשדן ומבוהל. יש לה את היכולת להפוך אנשים שיכולים לתרום למערכת, לחדש ולהביא הרבה יותר תועלת - לאנשים שמטרתם העיקרית היא לשרוד את חידוש החוזה.
למעסיקים זה זול. הרבה יותר זול וגם הרבה יותר נוח. לא צריך להתעסק, למשל, עם עובד שחס ושלום אחד מילדיו חלה במחלה קשה והוא זקוק לימי חופשה ולגיבוי ממקום העבודה. לא צריך לשבור את הראש מה לעשות עם עובדת שמוזעקת יותר מדי פעמים לגן הילדים כי לילד יש חום. פשוט מפטרים ומביאים מישהו אחר.
> מה דעתכם על השביתה? תעזור? מיותרת? הכרחית? שתפו אותנו בדף הפייסבוק שלנו
מי שחולה או מי שמסייע לחולה, שיישב בבית. עם העובד לא צריך בכלל לדבר, אין צורך לברר, ובכלל - למי יש כוח לצרות של אחרים? מודיעים לקבלן שהעובד לא מתאים, והקבלן כבר ידאג למישהו אחר. העובד הוא עובד, לא אדם בעל משפחה ובעיות ולבטים ופחדים וחיים שמזמנים את הבלתי צפוי ברגע הכי לא מתאים.
אנחנו, ראשי הוועדים הגדולים, מכירים היטב את התופעה. בבנק שלי מועסקים עובדי קבלן, והם יעידו טוב ממני על המאמץ היומיומי להפיכתם לעובדי בנק. זה לא מפני שאני רוצה להטיל על הבנק הוצאות גדולות יותר על משכורות. הרי עובדי הבנק נהנים גם הם מהצלחתו הפיננסית ומרווחיו. זה מפני שאני מאמינה שאדם שנקשר למקום העבודה
אנשים רוצים להרגיש שייכים. הם רוצים לדעת שברגע של חולשה, יהיה מי שיתייצב לצדם. העולם המודרני מספק מעט מדי ביטחון ותמיכה, מעט מדי צדק ושוויון והגינות ומוסר. כשמקום העבודה שלך מעניק לך את כל הדברים הללו, אתה תעניק לו הרבה יותר. יהיה אכפת לך ממנו. אז אפשר להגיד עוד הרבה דברים בגנות השביתה הזאת. אפשר להתעצבן על הרכבת שלא תגיע, על המטוס שלא ימריא ועל הכספומט שלא יאפשר למשוך מזומנים. אבל אפשר וצריך גם להסתכל על העולם ולהבין שבני אדם זקוקים לקרקע יציבה כדי לעמוד עליה. ולפעמים, בשביל שהקרקע תתייצב, היא חייבת קודם לרעוד.
הכותבת היא יו"ר ועד עובדי בנק לאומי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם