מדעי הרוח: חשמל נקי פוגע בציפורים?
אין ויכוח על התרומה הסביבתית של טורבינות הרוח. השאלה, איך ניתן למנוע את הפגיעה בבעלי הכנף ובשטחים הפתוחים? שתי דעות
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
לקראת כנס ירושלים לסביבה וטבע של החברה להגנת הטבע לפניכם שתי דעות בעניין, האחת תומכת, השנייה תומכת אבל מסתייגת:
אנרגיית הרוח היא מקור האנרגיה המתחדש והנקי הפופולארי ביותר בעולם ב-30 השנה האחרונות. היו שנים במהלך תקופה בו בה קצב הגידול שלו היה מהיר יותר מטכנולוגיות ייצור קונבנציונאליות כמו פחם וגז. הסיבה נעוצה בין היתר בבגרות של הטכנולוגיה הזו.
כיום לא ברור עד לאן הטרנד ימשיך, אך ככל הנראה הטורבינות ימשיכו לגדול אף יותר. טורבינות רוח גדולות יותר הינן כלכליות יותר,
מירב אנרגיית הרוח נמצאת באזורים פתוחים. עם זאת, ניתן לנצל את אנרגיית הרוח על גורדי שחקים גם באזור העירוני, וכיום נעשים מאמצים לפתח טורבינות שעושות כך, אך עדיין מדובר בפיילוטים בלבד וברור שהפוטנציאל מוגבל מטבעו לעומת האזורים הפתוחים בהם הרוח נושבת בעוז.
ב-2003 מוסד שמואל נאמן פרסם מחקר שסיכם שהמקום לאנרגיית הרוח בישראל הוא על הקרקע, באזורים המתאימים לכך – רמת הגולן, גלבוע, גליל, דרום הר חברון ודרום הערבה. עם זאת, ישנם חסמים בשוק המעכבים את קידום אנרגיית הרוח, בהם: חסר תעריף עבור טורבינות רוח גדולות (פרסום התעריף צפוי בקרוב); עדיין לא פורסמו נהלים סטטוטוריים מסודרים למסלול הקמת טורבינות רוח על ידי משרד הפנים – עבור טורבינות רוח בכל הגדלים. מה שמקשה את כל תהליך ההקמה – מהקמת תורן למדידת רוח, עד להקמת הטורבינה/חווה.
בנוסף, נושא לא פתור הינו תקינת טורבינות הרוח, אשר מפרידה בין טורבינות קטנות לגדולות ללא התייחסות לטורבינות בינוניות, באופן שפוגע בכלכליות של הקמת פרויקטי רוח בינוניים (50 קילוואט בארץ) אשר מחויבים בתקנות המחמירות של טורבינות רוח גדולות ללא הצדקה. התוצאה היא שיזמים בתחום אנרגיית הרוח נתקלים במחסומים בירוקרטים רבים, מה שמאט את קצב הקמת הפרויקטים באופן משמעותי. בתחום טורבינות הרוח הקטנות-בינוניות, היכן שכבר יש תעריף מספטמבר 2009, הוקמו כ-3 טורבינות רוח לערך בהספק כולל של 8 קילוואט, מתוך מכסה של 30 מגאוואט. הסיבה העיקרית היא חוסר שיתוף פעולה של מועצות אזוריות שמצידן מחכות להנחיות ממשרד הפנים.
לסיכום, אין מקור אנרגיה ללא השלכות סביבתיות, ואנרגיה מתחדשת כמו הרוח והשמש מגיעה בשטף שאינו מרוכז ולכן צריך מבנים גדולים על מנת לתפוס כמויות משמעותיות שלה. כשמשווים את טורבינות הרוח לטכנולוגיות האחרות לייצור חשמל, אנו רואים שזוהי אחת הטכנולוגיות הנקיות ביותר שאנו מכירים.
בנוסף, מדובר במקור אנרגיה מתחדש ולכן פתרון בר קיימא לעתידנו. בהקשר הזה, חשוב לציין את המודל הקהילתי של הקמת פרויקטי רוח – מטורבינות בינוניות ועד חוות רוח – שהיה הבסיס לניצול אנרגיית הרוח בדנמרק ובגרמניה, וכיום פורח באנגליה, קנדה אוסטרליה וארה"ב. הקמה בשיתוף ומימון של הקהילה המקומית מאפשר קבלה של הטכנולוגיה ופיתוח תוך שמירה על אינטרסים מקומיים ועזר לקידום ניצול הרוח לייצור חשמל נקי במדינות בהם יושם.
הכותב: חנן עינב-לוי, הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות
החברה להגנת הטבע תומכת באנרגיות מתחדשות, לרבות אנרגיית רוח, כחלק מהמאבק לצמצום פליטות מזהמים וגזי החממה. אנרגיית הרוח, בשונה מאנרגיה המתבססת על שריפת פחמנים שונים, היא מקור אנרגיה נקי ואינה פולטת בתהליך יצור החשמל מזהמים שונים או גזי חממה. בעשרות השנים האחרונות טכנולוגיית הרוח נהייתה בין הטכנולוגיות המובילות בעולם, בין היתר לאור העובדה כי מדובר בטכנולוגיה מוכחת, יעילה באופן יחסי, ובעלת עלויות יצור יחסית נמוכות.
עם זאת, החברה להגנת הטבע סבורה כי בתהליך קבלת ההחלטות בנושא של אנרגיית רוח יש לשקול שיקול סביבתי עיקרי נוסף והוא הפגיעה הפוטנציאלית של חוות רוח גדולות בבעלי כנף. שיקול זה מקבל משנה חשיבות לאור מרכזיותה של ישראל למינים שונים של ציפורים.
במהלך השנים התפתחה טכנולוגיית הרוח והיום, חוות הרוח הדומיננטיות מבחינת יכולת יצור החשמל מורכבות מטורבינות גדולות, בגבהים של מעל 100 מטר ועם מוטת כנפיים שיכולה להגיע לכדי 50 מטרים ויותר. בנוסף, החלק הארי של כושר יצור החשמל על ידי הרוח נמצא בעיקר בשטחים הפתוחים בשל העובדה כי מהירות הרוח היא מרכיב דומיננטי ביכולת יצור החשמל. שני גורמים אלו, ממדי הטורבינות ומיקומם בשטחים הפתוחים, מעלים את פוטנציאל הפגיעה בבעלי כנף.
ההשפעות של חוות רוח גדולות על בעלי כנף שונים, לרבות ציפורים ועטלפים, כוללות הפרעה הגורמת להדרה מבית גידול, לתמותה ולאובדן או לנזק לבתי גידול. ישראל הינה מוקד עולמי מרכזי למינים רבים של ציפורים. כ-500 מיליון ציפורים נודדות חולפות בישראל פעמיים בשנה, וזאת בנוסף לעושר רב של ציפורים מקומיות, מקייצות וחורפות. ישראל היא אחת המדינות העשירות בציפורים לכל קילומטר רבוע.
לכן, נשאלת השאלה כיצד ממתנים את הקונפליקט הפוטנציאלי עם בעלי הכנף? כיצד ניתן, באמצעות כלים כאלו ואחרים, להסיט את המיקום של הטורבינות לאזורים שאינם מהווים סיכון ממשי לבעלי כנף.
אחד הכלים שיכולים להביא למיתון הקונפליקט הוא כלכלי. הפוטנציאל המסחרי כלכלי של הפקת רוח בישראל תלוי במשטר הרוחות, כאשר שינוי במהירות הרוח משפיע על תפוקת החשמל. רשות החשמל קבעה תעריף אחיד ומתמרץ, ללא תלות במשטר הרוחות, ושיטה זו של קביעת תעריף אחיד מתמרץ את היזמים להקים את החוות במקומות המתאימים ביותר ליצור חשמל, בהם משטר הרוחות מאפשר תפוקת חשמל מקסימלית.
על מנת למתן את הקונפליקט הפוטנציאלי עם בעלי כנף, במיוחד לאורך נתיבי נדידה, נשאלת השאלה האם לא ניתן להגדיל את טווח אזור החיפוש לטורבינות רוח באמצעות סבסוד גדול יותר של התעריף, כלומר תשלום גבוה יותר ליזם עבור כל קוט"ש שמיוצר על ידי רוח. סבסוד נוסף זה יביא לכך כי פוטנציאל אזורי החיפוש לטורבינות רוח יתרחב לאזורים רגישים פחות מבחינת בעלי כנף ויעזור במיתון הקונפליקט.
גם תעריף גבוה במקצת, סביר להניח יהיה זול מהתעריפים המוצעים בהסדרות השונות לטכנולוגיית השמש. יתכן ומדובר בהצעה שאינה אופטימאלית מבחינה כלכלית טהורה, אך אין ספק שמדובר ברעיון שמגלם בתוכו משמעויות רחבות יותר מבחינת קיימות ולוקח בחשבון בצורה טובה יותר את העלויות וההשלכות הסביבתיות של טכנולוגיה זו בישראל.
רותי שורץ, רכזת אנרגיה ותשתיות בחברה להגנת הטבע
נושא זה יהיה אחד הנושאים שיידונו בכנס ירושלים לסביבה וטבע מספר 4 של החברה להגנת הטבע, שיתקיים ביום שני, 7 בנובמבר, בבנייני האומה בירושלים, בשיתוף משרד התשתיות והמשרד להגנת הסביבה, ויוקדש השנה לנושא משק האנרגיה בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם