מי אתה ראש השב"כ יורם כהן? פרופיל מיוחד
יורם כהן הוא שהתחייב למנוע מהמשוחררים בעסקת שליט להצית את השטח. דרכו של רכז המודיעין מת"א, דרך הישיבה ועד לראשות הארגון
כמה דקות קודם לכן קם אותו מתפלל, יורם כהן שמו, יחד עם שני בניו, כדי לשאת את "ברכת הכוהנים". בסוף התפילה הסתובב כהן, ראש השב"כ, בין המתפללים האחרים ולחץ ידיים, איחל "שבת שלום וחג שמח" ולאחר מכן עמל על איסוף הסידורים והנחתם על השולחן המיועד לכך.
בתום התפילה יצא כהן מבית הכנסת ופגש בשיירת המאבטחים שהמתינה לו והחלה להיערך לתנועה. האיש שכל כובד משקלה של עסקת שחרורו של גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים רובץ על כתפיו נראה נינוח מאוד, שוחח עם בניו בתנועות גוף חמות, נשק לאשתו מחוץ לבית הכנסת והשניים החלו לצעוק שלובי זרועות לכיוון ביתם.
האידיליה הזו היא מנת חלקם של מתפללי בית הכנסת, שאותו פוקד בקביעות גם המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, כבר שנים ארוכות. כהן, חובש כיפה סרוגה, מתגורר בשכונה מאז 1983 וחבריו מספרים כי בחר בבית הכנסת הקטן, הכולל פחות מ-50 מקומות, כי רצה להשתייך לקהילה חמה וביתית.
כשיצאה השבת חזר כהן לעסוק בפרשה שמסעירה את מדינת ישראל מאז שעות הערב של יום שלישי, 11 באוקטובר, כשהפרטים הראשונים על העסקה לשחרור שליט דלפו לכלי התקשורת. "אין אדם שיודע יותר טוב ממנו כמה זיעה, דם ושיניים חורקות צריך היה כדי לאסוף מידע לגבי המחבלים שישוחררו במסגרת העסקה", אמר השבוע קובי, ששימש במחצית השנייה של שנות השמונים רכז של השב"כ בגזרת בנימין ורמאללה, שם הכיר את מקבילו ומפקדו לימים, יורם כהן.
"רק הוא יודע כמה סכנת חיים הייתה בפעולות האלה שנועדו לעצור אותם. אי אפשר לכמת את העבודה הסיזיפית והקשה הזאת, צריך לחוש בה כדי להבין. בגלל זה אין ראוי ממנו לקבל את ההחלטה על השחרור שלהם. אני מניח שהוא לא עצם עין לפני שקיבל את ההחלטה הקשה הזו", סיכם.
כשאישר כהן מול המתווכים המצרים את רשימת האסירים, הכיר רבים מהם היטב מתקופתו כראש מרחב ירושלים, יהודה ושומרון בשב"כ. אחד
"אני משוכנעת שלא היה לו קל ופשוט במעמד הזה, שזה היה אירוע מאוד מורכב וטעון עבורו, אבל אני מעריכה אותו על כך שידע לקבל את ההחלטה הקשה", אמרה השבוע יהודית, אמו של נועם ז"ל, שקיבלה את ההודעה על הצפוי לרוצחי בנה. "יורם דאג שהמסר יגיע אלינו, שנשמע אותו בצורה מסודרת ולא דרך התקשורת. זה היה ראוי מצדו".
השבוע, כשנשאל על תחושותיו, בחר כהן להשתמש במשפט מתוך הפיוט "עת שערי רצון" המתאר את עקידת יצחק: "עין במר בוכה ולב שמח". רוצה לומר, מרגיש כמו אברהם אבינו בעת שסבר שהוא עומד לאבד את בנו יצחק - כואב על אובדן בנו, ומאידך שמח על קיום דרישתו של אלוהים. ובמציאות שלנו, כואב על שחרור האסירים הפלסטינים, אך שמח בשחרורו של שליט.
ממש במהלך הימים האחרונים ומורטי העצבים של המו"מ לשחרור שליט ציין כהן, שנכנס לתפקיד ראש השב"כ לפני חמישה חודשים, את יום הולדתו ה-51 הוא גדל בבית צנוע בשכונת שפירא בתל אביב, בן זקונים למשה ז"ל ולאה, שעלו ארצה מאפגניסטן בשנות החמישים. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר הממלכתי דתי בילו בתל אביב, עבר לישיבה התיכונית "מדרשיית נועם" בפרדס חנה.
חברים אחרים מהמדרשייה מספרים על מנהיג שקט. "בכל שנה היו מריבות שהגיעו עד לפיצוץ מול ההנהלה בכל מה שקשור להצגה של ה'דלי"תים' בפורים," מספר אחד מבני מחזורו של כהן. "הרב יהושע יגל (ראש הישיבה המיתולוגי, ח"ג, ע"א) היה מנסה למנוע את ההצגה, כי חשש שנצחק שם על הרבנים או שיבואו בנות להצגה."
במחזור שלו, שלושה מתוך 120 התלמידים ניהלו את המשא ומתן מול הרב יגל על התנאים לקיום ההצגה. אחד מהם היה כהן. לאחר שהושגה הסכמה ההצגה עלתה, והתלמידים השובבים חרגו מההסכמות שהושגו. מי שגילם את דמותו של הרב יגל בהצגה היה, איך לא, יורם כהן בעצמו.
בכיתה י"ב היה כהן שותף, יחד עם עוד כמה מבני מחזורו, למעשה קונדס שהוגדר על ידי כמה בוגרים כ"חמור מאוד." חבריו של כהן שומרים על שתיקה ולא מפרטים במה מדובר, אולם לדבריהם מדובר היה בפגיעה קשה למדי באחד מבני מחזור ל"א, הצעיר מהם בשנה.
הרב יגל ראה את המעשה בחומרה רבה והחליט לגזור על החבורה "גלות:" מנהג מקובל בישיבות באותן שנים, שבו תלמיד שסרח מוגלה לישיבה אחרת לתקופה קצובה. הרבנים במוסד שאליו מוגלה התלמיד בוחנים את מעשיו בקפידה ובכך ניתנת לו האפשרות להוכיח כי הוא ראוי לחזור למוסד שממנו הוגלה. כהן וחבריו הוגלו לישיבת ימית ששכנה בסיני.
חבר של כהן למחזור סיפר השבוע כי בשעה ששאר המוגלים בילו בשוק של רפיח ובחוף הים, כהן תפס את עצמו בידיים, סיגל לעצמו סדר יום קפדני ועמד בכל המטלות המקובלות בישיבת ימית. לאחר גלות ארוכה יחסית של כשלושה חודשים, חזר כהן למדרשיית נועם, וסיים שם את כיתה י"ב.
בצעירותו נחשב ראש השב"כ כהן לתלמיד טוב יחסית. "בצד הדתי הוא תמיד היה בסדר גמור," מספר אחד מחבריו, "אבל הוא אף פעם לא היה דוס במיוחד." עם זאת, כהן הקפיד לאורך כל השנים על שמירת מצוות. "בזמן מלחמת לבנון הראשונה, כמה וכמה שנים אחרי שסיימנו את המדרשייה, פגשתי את יורם במקרה בצור," מספר משה גלבר, חברו למחזור.
"חזרנו ממבצע למעצר מחבלים בלילה וירדתי מותש מהמרצדס לפנות בוקר, בחניית הבניין שלימים התפוצץ ממכונית התופת. פתאום, בדמדומי הבוקר, אני רואה מולי דמות עטופה בטלית ותפילין מול השמש. זה היה מרהיב. אני מתקרב ורואה שזה יורם. הוא היה שם, פרח רכזים שהתלווה לרכז שב"כ ותיק יותר. בשיא העייפות של העבודה ובשעה כזו, כל אחד היה רוצה ללכת לישון, אבל יורם עזב הכל והלך להתפלל. התמונה שלו מתפלל בצור מול השמש זו התמונה של המלחמה, מבחינתי."
כהן נחשב לספורטאי לא רע, חזק בעיקר בריצות ספרינט. באותן שנים כמעט כל חברי צוות ההוראה במדרשייה היו חרדים, בוגרי ישיבות שחורות, שניסו לשכנע את בוגרי המוסד הציוני-דתי ללכת ללימודי המשך בישיבות חרדיות. במקרים רבים הרבנים החרדים אכן הצליחו, אך כהן סימן לעצמו עוד במהלך לימודי התיכון מטרה אחרת: גיוס ליחידה מובחרת.
כהן הגיע לגולני, שירת בסיירת ולאחר מכן התגייס לשב"כ ומילא שורה של תפקידי שטח. ב-1983, כאשר מונה לרכז בנפת בנימין, עבר להתגורר בירושלים. "יורם גדל על הביטוי'תורה ועבודה', אדם מאוד שורשי, ערכי, שבנה את עתידו במו ידיו", נזכר עמירם קצמן, ששירת לצד מי שהפך לראש השב"כ וחלק איתו דירה. קצמן מעיד כי כהן היה מכור לעבודה, "פשוט מורעל, זה העסיק אותו ברוב שעות היממה, הוא איש בלי דאווינים או רצון להתפרסם, רק להצליח".
"הוא היה שם דבר, משהו שלא שוכחים. אדם שמכיר את שפתם ותרבותם, יודע כיצד להשיג בשיחה את המיטב מבלי להרים את הקול, עם הרבה סבלנות ורוגע, אדם בעל זיכרון פנומנלי לפרטים ועם הצלחות גדולות. היו פעילויות שהלכנו שבעה או שמונה קילומטרים, ניווט לילי עם חיילים, לא פשוט. הוא היה מוביל, מכיר היטב את הדרך. הרצון שלו להצליח היה מאוד בולט".
לפי קובי, כהן היה "התגלמות הציונות, אדם שמחובר לתפקיד שלו בנשמתו, זאת עבורו תמצית האידיאולוגיה. יחד עם החינוך שקיבל וכמי שצמח בשטח, הוא היה מקצוען אמיתי". קובי מספר כי הכיפה על ראשו של כהן מעולם לא הייתה עניין גדול. "זה חלק ממנו ומהאופי שלו. הוא אדם שלא מתהולל, לא יוצא למסיבות. הכיפה עבורו היא ערכים, לא הטפה. כשהיו פעולות בשבת, הוא ביצע אותן היטב. לא שמעתי מעולם תלונה בעניין". חבריו לשירות מספרים כי כהן מעולם לא דיבר על פוליטיקה, ואין להם מושג לאיזו מפלגה הוא מצביע ביום הבחירות.
החברים טוענים כי כהן איננו "מרובע", כהגדרתם. הוא חובב כתיבה ובעל חוש הומור ייחודי. "הוא לא אחד שיספר בדיחות וישתלט על האווירה, אבל הוא יודע לזרוק הערה מבודחת בהקשר של השיחה. יש לו הומור מתוחכם ונעים", מספר קצמן. קובי מספר על מתיחה שבה היה מעורב כהן. "מתחנו את אחד החברים בכך שהוצאנו את כל הציוד מהרכב שלו והעמדנו במקומו רכב אחר, זהה לחלוטין אבל בלי ציוד. החבר נכנס לרכב ולא הבין מה התרחש. צילמנו את זה במצלמה נסתרת וזה הפך לקטע של הווי בין החברים".
ב-1999 מונה כהן לראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני בשירות, וכעבור ארבע שנים מונה לראש המרחב הגדול ביותר בשב"כ: ירושלים, יהודה ושומרון. מדובר בתפקיד שסולל את הדרך לראשות הארגון. מ-2005 שימש כסגנו של ראש השב"כ הקודם, יובל דיסקין, ונשא בתפקיד זה גם כאשר נחטף גלעד שליט. ב-2008, כחלק מההמתנה לקראת ההכרעה על זהות ראש הארגון הבא, נסע למכון מחקר בוושינגטון.
במסגרת לימודיו חיבר מאמרים המנסים לתאר את פעילות חמאס וארגוני הטרור הנוספים ברצועת עזה. כהן הזהיר מפני המתרחש ברצועה וטען שהאיום העולה הוא של ארגונים איסלאמיים קיצוניים שאינם סרים למרותו של חמאס ומונחים על ידי קווי האידאולוגיה של הג'יהאד העולמי ושיטותיו.
למעשה, לפי כהן, מדובר באיום שמתחיל בתוך הרצועה ומופנה לחמאס, ממשיך בישראל ויוצא מגבולותיה: "מטרתם העיקרית של ארגוני הג'יהאד בעזה היא להחיות את תור הזהב של האיסלאם העתיק ולכונן ישות איסלאמית כלל עולמית שתיישם את החוק הדתי האיסלאמי", כתב כהן והבהיר שלצורך הגשמת חזונם לא יהססו הארגונים הללו לעשות שימוש באלימות, קרי בטרור.
לפני ההתמודדות על תפקיד ראש השירות הספיק עוד לשמש כפרויקטור והתעסק בגיבוש תפיסת הניהול של השב"כ לקראת העשור הבא. למעשה, הוא היה האיש שהתווה עקרונית את דמותו של השב"כ בשנת 2020.
לישורת האחרונה לפני המינוי לתפקיד הנכסף של ראש השב"כ הגיע כהן יחד עם י' וד', שני הסגנים הנוספים של דיסקין. י', יליד גאורגיה, זכה ליחסי ציבור טובים יותר בדרך אל קצה הפירמידה. "היה ברור שדיסקין רוצה אותו כיורשו, ויתרונותיו לא הוצנעו", מספרים יודעי דבר. לעומת זאת, לגבי כהן נטען כי מי שתומך בו עושה זאת משיקולים פוליטיים ולאור לחצים מגורמי הימין, שהעדיפו אותו על פני י', המזוהה עם קו נוקשה נגד הימין הקיצוני.
כהן, בדרכו השקטה, לא התייחס לרינונים, אך ענה למבקריו במרומז בדברים שנשא בטקס חילופי ראש השב"כ בלשכת ראש הממשלה: "השב"כ הוא ארגון ממלכתי, המשרת את כלל אזרחי המדינה ללא פניות בין שמאל לימין, דתיים וחילונים, ערבים ויהודים. השירות אינו מפקח על אוכלוסיות ומגזרים אלא פועל מתוקף אחריותו כמוגדר בחוק שב"כ".
גורם ביטחוני המכיר את עבודת השב"כ הזכיר השבוע כי מי שחשש שכהן לא יפעל בקרב הימין הקיצוני טעה. "ההישגים שלו בתחום הזה לא נופלים מקודמיו ואולי אף עולים עליהם. בתקופה הקצרה שלו בתפקיד כבר הוצאו 12 צווי הרחקה של פעילי ימין מחשש לפעילות טרור", אמר. עם כניסתו של כהן לתפקיד, הונח לפתחו תפוח האדמה הלוהט של החלפת כמחצית מסגל הבכירים במטה. כהן ידע שאסור לעכב את ההחלטה, שנושאת עמה מתח גדול בצמרת הארגון, וסגר בתוך חודש את הרשימה.
הוא מינה את נ', לשעבר ראש מחלקת ביטחון בחו"ל, לסגנו. י', שלא נבחר ליורש, יצא לשנת לימודים.
בשב"כ, כידוע, לא ששים לדבר על המתרחש בארגון. גם לא כשמדובר בראש הארגון, ואפילו לא כשהדובר הוא איש שב"כ לשעבר.
ח"כ ישראל חסון (קדימה), סגן ראש השירות לשעבר ומי שמכיר את כהן כבר 30 שנה, שומר אמונים למסורת ומקמץ במילים. חסון מוכן לתאר את כהן כ"נבון מאוד, ישר מאוד וצנוע מאוד", ומנפץ את תדמית החזות האפרורית שדבקה בכהן: "הוא מאוד חד ומהיר, קשה להמחיש עד כמה".
כהן הוא מאבות ההצלחה בהורדת רף הטרור ביהודה ושומרון בשנים שלאחר אינתיפאדת אל אקצה. אדם ששימש בשורה של תפקידי מפתח במערכת הביטחון ומחזיק כיום בעמדה בכירה אחרת, מציין כי חריפותו של כהן, יצירתיותו ותחכומו, תרמו רבות לתפיסת מחבלים ולסיכול הטרור, ומסכם: "התוצאות מדברות בעד עצמן. יורם, הרחק מאור הזרקורים, הוא חלק מכך".
האלוף במיל' עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, חושב שהביישנות של כהן נעלמת כשהוא צריך להשמיע את דעתו.
"הוא לא חושש כשהוא רוצה לומר מה הוא חושב. לא מבכירים ולא מראש הממשלה". גם ח"כ חסון וגם מרואיינים נוספים מציינים שכהן לא מהסס לומר את דעתו, גם כשאינה נעימה. כך, למשל, בתקופתו של עמי איילון כראש השירות, לכהן היו השגות בדבר סוגיות שונות הקשורות לאופי הטיפול בגורמי טרור בשטח. "הוא אמר את מה שחשב, עמד על דעותיו, לא התכופף והתווכח כשהיה צריך", סיפר גורם ביטחוני שמכיר את הנושא.
ח"כ אבי דיכטר (קדימה), ראש השב"כ לשעבר ומי שמכיר את כהן מקרוב, סבור שמדובר באדם ישיר: "לא פעם התכונה הזו הפריעה לו, כי לא קל לצד השני לשמוע מה בדיוק חושבים עליו. התכונה הזו, יחד עם הערכיות הגדולה שלו, הצמיחה מתחתית רצפת הייצור של השב"כ, הרצינות והסבלנות שלו עשו אותו למה שהוא, וזה טוב לשירות".
גלעד , שבילה שעות רבות עם ראש השב"כ, מתאר את סיפורו של כהן כ"מופלא. מצמיחתו בדרום תל אביב, דרך מעבר בסולם התפקידים בשב"כ ועד הרחבת הידע והאופקים בתקופת שהותו בארצות הברית. יש לנו מנהיגות שלא מסתכמת בלשבת ולחלק פקודות. הוא נבון ומכיר לעומק את הסוגיות שבהן הוא עוסק, אבל מוכן להקשיב ולהבדיל מרבים שננעלים על תפיסת עולמם, הוא מוכן גם לשנות את דעתו אם הוא משתכנע שיש דרך אחרת".
בחודשים האחרונים העסיקה הסוגיה המצרית את מערכת הביטחון, הן סביב השינויים בקהיר והן על רקע הפיגוע בכביש 12. " יורם רואה את התמונה הרחבה וזה לא מובן מאליו", מתאר גלעד. "הכי קל לתפוס את הצד שמתאים לארגון שלך, אבל הוא כבר הוכיח שהוא מוכן להעדיף שיקולים לאומיים רחבים על פני אינטרסים צרים שלו".
באחרונה התגלעו חיכוכים בין כהן ובין ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף אביב כוכבי, סביב סוגיית הטיפול בגורמי טרור בגזרת עזה וסיני, בעיקר לאחר הפיגוע בגבול מצרים. גורמים ביטחוניים הסבירו זאת כרצון של כל אחד מהאישים (יחד עם ראש המוסד, תמיר פרדו) המרכיבים את ועדת ראשי השירותים (ור"ש), למקם עצמו בחוד השלישייה, אבל במקרה של כהן זו עוד הוכחה לכך שאינו יס-מן.
אופיו של כהן, האידיאולוגיה שלו והרקע שלו הם הנעלם הגדול סביב עסקת שליט. מקצוענותו של ראש השב"כ לא מוטלת בספק, אבל ללא תעודת הכשרות שהעניק למהלך והתמיכה הגורפת שסיפק לראש הממשלה, העסקה לא הייתה יוצאת לפועל.
כהן זכה לתואר "שושבין העסקה". השב "כ הוא הגוף האחראי לסיכול טרור במדינת ישראל. כהן, כמי שעומד בראש הארגון, אפשר לנתניהו ללכת עם העסקה עד הסוף, והתחייב בכך למנוע את פריצתה של אינתיפאדה שלישית. אל מול גל המבקרים שטען כי שחרור המוני של מחבלים לעזה ובעיקר ליו"ש עלול להתניע מחדש את מנועי הטרור שדממו כמעט לחלוטין בשנים האחרונות, ניצב איתן יורם כהן.
האיש שמכיר כל מטר בשטחים, שלכד בעצמו חלק מהמרצחים שעלו ביום שלישי האחרון על האוטובוס בדרך אל החופש, הבטיח למעשה לראש הממשלה שארגונו, יחד עם מערכת הביטחון כולה, יוכל לתת מענה ראוי לכל ניסיון לחדש את הפיגועים ולהצית את השטח. "חמאס מתחזק והפת"ח נחלש. זה בטח לא מועיל למצב הביטחון", אמר בגילוי לב לאחר חתימת העסקה, אבל הצהיר: "נוכל להתמודד עם זה".
אל מול תמיכתו של כהן ניצבת התנגדותו הנחרצת של קודמו בתפקיד, יובל דיסקין, לאותה עסקה. דיסקין סבר שהמחיר גבוה מדי, ועמדתו השפיעה רבות על ראש הממשלה הנוכחי וקודמו בתפקיד, אהוד אולמרט, בחמש השנים האחרונות. באחרונה נשמעו הערכות כי החלטתו של ראש הממשלה להחליף את דיסקין בכהן נובעת, בין השאר, מרצונם של נתניהו וברק לקבל את האור הירוק לעסקה.
חשוב להבהיר כי לדיסקין חלק נכבד בגיבוש העסקה. יחד עם המתווכים הקודמים, עופר דקל וחגי הדס, צמצם דיסקין את דרישות חמאס באופן משמעותי, בכמות ובאיכות. "התרומה של יובל לעסקה מאוד גדולה. הוא עשה את המהפך הגדול שסלל בסופו של דבר את הדרך לחתימה", אומר דיכטר. אז עמד מספר המחבלים שישתחררו מהכלא הישראלי על 325 בחלק הראשון של העסקה, כשליש מהם יגיעו ליהודה ושומרון, היתר לעזה או יגורשו.
בתדריך לכתבים לאחר חתימת העסקה הסביר כהן כי מבחינת השב"כ, העיקרון המנחה היה בחינת רמת הסיכון הביטחונית. בתקופת דיסקין התעקשו בחמאס כי בכירי ארגוני הטרור ייכללו ברשימות, ישראל סירבה. "הייתה כאן אמירה ברורה שאנחנו לא משחררים כאלה שהם סמלי טרור, מחבלים עם יכולות נרחבות יותר ממעשיהם", מסביר גלעד. למעשה, ישראל סירבה לתת לחמאס לא רק מחבלים שהנחשבים לאוטוריטה בתחומם, אלא כאלה ששחרורם יהפוך אוטומטית לתמונת ניצחון, מרוואן ברגותי למשל.
ההתעקשות הזו של החמאס הייתה המניע להתנגדותו של דיסקין, והקיפאון נמשך חודשים ארוכים. דיכטר טוען שחמאס עיכב לשווא את ביצוע העיסקה, וניתן היה להגיע לעמק השווה כבר לפני שנתיים וחצי. בקיץ האחרון נרשמה פריצת הדרך, כשהחמאס הסכים לרדת מדרישתו לשחרור ארבעה אסירים בולטים: מרוואן ברגותי, עבדאללה ברגותי, אחמד סעדאת ואיברהים חאמד. כהן והמתווך דוד מידן הבינו כי הם עומדים בפני פריצת דרך. כהן סבר בין היתר כי החמאס הבין שיש קווים אדומים שישראל לא תחצה, וכדי לממש את הנכס שברשותם, גלעד שליט, אין ברירה אלא להתפשר.
מכאן הדרך לחתימת העסקה הייתה קצרה. כל צד ויתר קצת (ישראל התרככה בנוגע לאסירים ממזרח ירושלים וכללה גם שישה ערבים ישראלים, ואף בחרה 25 מחבלים שיגורשו אל מחוץ ליהודה ושומרון). את השמות בחרו בשב"כ לאחר הליך חשיבה ארוך, שבמהלכו בחנו את המעשים הקשים של כל אסיר לצד רמת הסיכון הנשקפת ממנו בעתיד. כהן אמר כי מדובר בעסקה הטובה ביותר שניתן היה לקבל. חבריו מספרים שהעסקה הייתה קשה לו מבחינה ערכית ומוסרית.
"הוא עשה צעד אמיץ", מסכם עמוס גלעד, "קשה להאמין שבלי חוות הדעת שלו ראש הממשלה היה מקבל את העסקה. צריך לזכור את התקופה שבה אנו נמצאים מבחינה ביטחונית, את כמות האסירים שהולכים הלכה למעשה ליהודה ושומרון. כהן ידע מה הוא עושה. אין לי ספק שהוא לא מאושר מזה, אף אחד לא מאושר, ולכן נדרשה כאן עמידה לא קלה".
במערכת הביטחון ניתן היה לשמוע הרבה יותר קולות של תמיכה בעסקה במישור הביטחוני מאשר התנגדות. גם בתוך צה"ל החלה עבודת מטה ראשונית שנועדה לבחון את המצב החדש ודרכי ההתמודדות איתו. קצין בכיר אמר השבוע בפורום סגור כי לא תהיה הרבה סבלנות כלפי האסירים השבים לגדה, אם אלה יחזרו לדרך הטרור. לדבריו, היכולת לבחון את מעשיהם ולהגיע אליהם במידת הצורך קיימת ואף התפתחה מאז שחלקם נמצאים מאחורי סורג ובריח.
חבריו של כהן, שמלווים אותו עוד משנותיו הראשונות בשב"כ, סיפרו השבוע כי כבר אז ידעו שיגיע רחוק. "יש מעט אנשים שעשויים מהחומר הזה, ויורם הוא אחד מהם", מספר קובי. "הוא לא סימן מטרה והתקדם לצורך ההתקדמות, העבודה וההצלחה קידמו אותו והובילו אותו למעלה". גם קצמן, השותף לדירה, זיהה את הפוטנציאל הגלום בכהן: "אתה לא יודע באמת מי יהיה ראש השירות בעוד 25 שנה, אבל יכול לזהות אצל החבר'ה הצעירים מי מאוד בולט, יורם היה כזה".
שניהם מודים כי שמחו מאוד מכך שכהן נבחר לעמוד בראש הגוף שבו עבדו. בימים האחרונים ניסה קובי לנחש מה עבר לכהן בראש כאשר חתם על העסקה. "אני לא מקנא בו", הודה, "יכול לתאר את הקושי שחש, את גודל האחריות. בסופו של דבר, הוא לא זורק את האחריות על אף אחד. הוא חתם על העסקה שכל הנושא הביטחוני שבה נמצא בידיים שלו. השב"כ, שבראשו הוא עומד, יהיה זה שיצטרך למנוע מהאנשים שיורם שחרר מהכלא לרצוח שוב. אי אפשר לומר שהוא חתם על הנייר וזרק את תפוח האדמה הלוהט הזה על מישהו אחר. עכשיו, חלק ניכר מהקדנציה שלו יושפע מהעניין הזה".
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם