לחזור לחיים שלנו
עם ישראל ירצה להשתתף בקבלת הפנים של גלעד. אבל בשלב מוקדם העם יצטרך לסגת אחורה ולתת אוויר לגלעד ולמשפחתו
בתי בת החמש, ליהיא, נולדה בימים שבהם נחטף. כשעמדה על דעתה, החלה ללוות את גלעד. שאלה, חקרה, דאגה לו בלילות לפני שנרדמה. שאלה אותנו אם מישהו מכסה אותו כשהוא ישן, ואם הוא טועם אוכל טעים. בערב החג היא הייתה הראשונה לאסוף את העיתון מהמדרכה ולהביא אותו לשולחן.
היא הסתכלה על התמונה המוכרת, המתיישנת, של גלעד מלפני שנתיים, כשהוא מוחזק בשבי, מחזיק בעיתון עדכני שיוכיח את חייו. אבל הפעם, בעיתון של החג, עמדה לפניי התמונה של אמו של גלעד, אביבה, כשהיא מחייכת חיוך גדול, כמעט לא מוכר, שהרי כל השנים הללו נאלצה לחלוק איתנו את מראה פניה הכואב והמיוסר.
סיפרנו לליהיא שנחתמה עסקה וגלעד חוזר הביתה, והיא קפצה באוויר, קראה קריאת שמחה ושאלה אם תוכל לחבק אותו כשיחזור.
המחשבה אינה מסוגלת להכיל את חמש השנים וחצי האלו שעברו על גלעד שליט. עבור בחור בוגר בן 20, בשנת שירותו השלישית, זו התקופה החשובה בחייו, שבה הוא מגבש את עתידו, מתפתח בלימודיו, מתמקצע בעבודתו ומבשיל באהבתו.
כל אחד נאחז בשבוי שלו
כנראה לעולם לא נדע באמת מה עבר ואיך צלח את זמן הנצח הזה עם האנשים האלה, אמנם שכנים, אך כאלה שבאים מציוויליזציה אחרת, אכזרית וצמאת דם, כזאת שגם בימים של מלחמה במקום הבלתי אפשרי הזה, עזה, שמרו עליו מכל משמר כאילו היה יהלום שבלתי אפשרי לאמוד את ערכו.
ובעולם הנגיש הזה, שתוכניות הטלוויזיה שלו הפכו את האדם למסחטת רגשות וליציר כפיו של במאי משוכלל, ההפקה של תחילת השבוע הבא תהיה פרימיטיבית להחריד, אבל הכי טהורה שיש - בן חוזר להוריו ולמשפחתו.
עם ישראל שליווה את השנים הללו בדאגה כנה שלא תמצאו בשום מדינה אחרת בעולם, גם לא באמריקה שקיבלה החלטה והשלימה עם אובדנם של חלק מחייליה השבויים, ירצה להשתתף בקבלת הפנים הזאת.
בהחלט
מגיע לו, אבל בשלב מוקדם יחסית העם הזה יצטרך לסגת אחורה, לתת אוויר לגלעד ולמשפחתו ולאפשר להם לשוב ולהתכנס אל השבט הפרטי שלהם. את התנהלותם של זוג ההורים הנדיר הזה עוד ילמדו בפקולטות הגבוהות למדעי ההתנהגות, אות ומופת בתוך ג'ונגל ים-תיכוני שבו כל דאלים גבר, וכל אחד נאחז בשבוי שלו.
בכל מקרה זה כבר לא יהיה אותו הדבר, אבל בכל זאת נסו לעזור להם לחזור ולהיות משפחה. וכמו ששמוליק קראוס שר, תנו לו, לגלעד, דקה להתרגל אלינו שוב. למים הטובים מהברז, למרק העוף עם שקדי המרק, לחלה הטרייה של שבת, לשניצל, לקוטג', כן כן, לקוטג', שהוזל אפילו עבורו. תנו לו לחזור אט-אט לעצמו, ואולי גם אנחנו, כמו שראינו פתאום השבוע, נוכל לחזור קצת לעצמנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם