פרץ, צא מהבונקר
עמיר פרץ הכריז שלא ייקח על עצמו את תיק הביטחון. אבל הבעיה היא לא תיק הביטחון, הבעיה היא פרץ -שמעולם לא לקח אחריות אמיתית על מחדל מלחמת לבנון השנייה
(ועדת וינוגרד, דוח ביניים, על שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ)
ביום שישי, 11 באוגוסט 2006, ערב המבצע הקרקעי החפוז שגבה את חייהם של 33 חיילי צה"ל, שר הביטחון עמיר פרץ היה בלחץ. מספר שעות קודם לכן, כך כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף בספרם "קורי עכביש", הודיע לו השר בנימין בן אליעזר, שאם המלחמה בלבנון תסתיים בלי מהלך קרקעי - "אתה מחוק".
פרץ הפעיל באותו יום מר ונמהר לחץ כבד וממושך על ראש הממשלה אהוד אולמרט, שנכנע לדרישתו לתקוף למרות הדיון במועצת הביטחון. ליועציו הבהיר שר הביטחון שמעניין אותו הוא לשרוד פוליטית. מה מצער שבדרך היו כמה עשרות חיילים שלא שרדו.
במלחמת לבנון השנייה נהרגו 164 ישראלים (119 חיילים ו-45 אזרחים), נפצעו למעלה מ-1,000 והרס עצום נגרם ליישובי הצפון. 5 שנים לאחר מכן, שר הביטחון שכשל, בדיוק כמו הרמטכ"ל שלו, דן חלוץ, מנסה לעשות קאמבק.
בראיון במעריב אמר פרץ: "אני מסתובב ברחובות, בקניונים, ואנשים נופלים על צווארי. אומרים לי 'טוב שחזרת'. ואני אומר להם, 'חזרתי מאיפה בדיוק? הרי לא הלכתי לשום מקום'".
בסוף השבוע הכריז פרץ שלא ייקח על עצמו את תיק הביטחון. אבל הבעיה היא לא תיק הביטחון, מר פרץ. הבעיה היא אתה. הבעיה היא שכמי שרואה את עצמו מנהיג לאומי, מעולם לא לקחת אחריות אמיתית, ערכית, אישית, על מחדל מלחמת לבנון השנייה.
למעשה, אתה כלל לא חושב שהיה מחדל. ואם היה כזה, הוא לא קשור אליך, מה פתאום. לפני 4 חודשים אמרת למעריב: "כל התיק נפל רק עליי, למרות שכיהנתי בתפקיד חודשיים בלבד... אבל כדי לנקות את עצמי במשרד הביטחון, הייתי צריך ללכלך את צה"ל ולפגוע במורל הלאומי. לכן החלטתי, שעם כל הכבוד לעתידי
כמה נאצל מצדך, מר פרץ. כמה מוסרי. רק חבל שאינך מבין כלל מה זו אחריות מיניסטריאלית. חמור מכך, התירוץ של "חודשיים בתפקיד" הוא הרי שורש הבעיה. אם טרם למדת את מורכבותו של הצבא, עוד לא זיהית את חולשותיו והפנמת את עומקן של הבעיות, כיצד אתה מסתער על עזה (מבצע "גשמי קיץ" בסוף יוני, בעקבות חטיפת גלעד שליט) ותוך פחות משבועיים דוחף גם למלחמה בלבנון (ראשית יולי, אחרי מתקפת חיזבאללה). מהיכן היוהרה הזו? מאיפה עזות המצח?
"נסראללה הולך לחטוף, כך שהוא לעולם לא ישכח את השם עמיר פרץ", זעק שר הביטחון ביולי 2006 מעל דוכן הכנסת. חושבים שזה עבר לו? תחשבו שנית. רק במאי האחרון שב והתרברב: "אני אחד האחראים לכך שהוא עדיין נמצא שם בבונקר".
אבל נדמה שמי שלא יצא מהבונקר הוא פרץ עצמו. הוא לא מבין את טעויותיו. הוא לא הפנים את כשליו. והוא מסרב בעקביות להודות בחלקו בפיאסקו. עד כדי כך שב-2007 שב והתמודד על ראשות מפלגת העבודה, רק כדי להפסיד ולעזוב בבושת פנים את משרד הביטחון, לאחר שאולץ לעשות כן על ידי אהוד ברק - עוד אחד שעשה קאמבק. פרץ סומך על הזיכרון הלאומי הקצר שלנו. אבל יש כאלה שגם אם יתאמצו, לא יוכלו לשכוח.
"אחד הדברים הקשים שחידדה המלחמה האחרונה הוא התחושה שבימים האלה אין מלך בישראל. שההנהגה שלנו חלולה, ההנהגה הצבאית והמדינית שלנו חלולה"
(דוד גרוסמן, אב שכול, 4 בנובמבר 2006, כיכר רבין)
הכותב ערך במשך 9 שנים את האירוע "חלל" בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם