
כל הסיבות למה בקיבוץ לא יצביעו לעמיר פרץ
ניסיון החיים של ההורים, בית הספר בשער הנגב, ונטישת המפלגה אחרי מלחמת לבנון השנייה. ההיסטוריה הארוכה של פרץ והקיבוצים
מתוך 4,972 מצביעים קיבל פרץ רק 338 קולות. שלי יחימוביץ', לשם השוואה, קיבלה בקיבוצים 2,443 קולות , פי שמונה (!) מפרץ.
"אני רץ עם אמא שלי, ולידנו רצות עוד נשים עם סלים מפלסטיק, מכוערים כאלה", מספר פרץ לסובול על אחד מזיכרונות הילדות החזקים שלו. "אנחנו מתקרבים להר של תפוחים, ואז רואים את הקרב בין המרססת של הקיבוץ שבאה להשמיד את התפוחים, ובין הנשים שרצות לערמה, ככה מי יגיע ראשון. בכנסת אני חוזר לפעמים לתמונה הזו, איך אני ואמא שלי מנסים למלא כמה שיותר מהר, כמה שיותר תפוחים".
את תחושת האדונים והמשרתים טיפח פרץ כלפי הקיבוצים בנגב המערבי גם בהמשך הדרך. שוב בגלל ניסיון החיים של הוריו. אביו של פרץ, דוד פרץ, היה ראש הקהילה היהודית בבוז'אד, שבה נולד פרץ עצמו. הוא היה הבעלים של תחנת דלק, והצליח להביא עמו קצת רכוש כאשר עלה ארצה. האב הלך לעבוד במפעל "המברשת" בקיבוץ רוחמה. אחרי ההלם הראשוני שספג, אהב את העבודה לצד חברי הקיבוץ, ולא החסיר יום עבודה במשך 30 שנה.
אמו של פרץ, רחמה, שנאה את העבודה בשדות הקיבוצים ובמכבסה האזורית, לצדן של עובדות שכולן מרוקאיות. היא ראתה בכך השפלה מתמשכת. לפעמים פרצה התנגשות תרבותית בין העולמות. באחד הימים, סיפר פרץ למחזאי סובול, עמדה המשפחה לצאת לקיבוץ רביבים, שבו חגג האח יחיא, שהפך לחבר הקיבוץ, את חגיגת הברית של בנו.'אמא שלי אמרה לנו שהיא חייבת לעשות 'זרארק', צהלולים. אמרנו לה: 'אמא, מה השתגעת?'. היא אמרה 'אתם לא רוצים, אני לא באה'".

בסוף התפשרו בני המשפחה על חמישה צהלולים של האם. ברית המילה החלה, ועמה קריאות השמחה. "אני זוכר שפתאום תפסתי את כל הגיחוך והעקמומיות שבעניין", סיפר פרץ. "מה קרה? שתעשה מאה צהלולים. אם הקיבוצניקים רוצים לשיר את 'אנו באנו ארצה', אז שישירו כמה שהם רוצים. ואם היא רוצה לבטא את השמחה שלה בדרך אחרת, אז שייתנו לה".
אבל החשבון עם הקיבוצים לא נגמר ולא ייגמר. בשנת 1991, שלוש שנים אחרי שנכנס לכנסת, שמע פרץ את הרב יצחק פרץ שהיה יושב ראש ש"ס טוען כי הקיבוצניקים הוציאו לשמד את העולים החדשים בני עדות המזרח, אחרי
פרץ לא אהב את הדברים. "כל החיים כעסתי על הקיבוצניקים, לא מפני שהם הוציאו אותי לשמד, אלא כי הם הקימו גדרות סביב המדשאות שלהם, כדי שאני לא אוכל להגיע. הקיבוצניקים בכלל לא הסכימו שנלמד איתם, שנתחנך איתם".
"קיבוץ רביבים", מסכם פרץ, "עם מאה המשפחות שלו לא חיזק את המפעל הציוני, כפי שחיזקה אותו שדרות עם אלפי המשפחות הגרות בה. הפקירו את התושבים בעיירות הפיתוח להיאבק במדבר, ובסוף עוד אומרים לך 'שמע, אתה לא ציוני מגשים. אתה ציוני בעל כורחך'".
עמיר פרץ התחנך דווקא בבית הספר האזורי בשער הנגב. הוא היה אחד משניים או שלושה תלמידים שנכללו במכסה של בני שדרות בבית הספר. בכל הזדמנות הוא מזכיר את המשפחה הגדולה שיש לו בקיבוץ רביבים. גם בתו הצעירה שני נשואה לג'ו קריב, בן קיבוץ ברור חיל. אבל הפצע לא הגליד, ובכל פעם נפתח מחדש.
השבוע מצאתי קטע ארכיון מנובמבר 1983, אז ניצח פרץ את יריבו מהמפד"ל, וזכה לראשונה בראשות העיר שדרות. פרץ ואנשיו התלוננו אז נגד מפלגת העבודה שחיממה את הקיבוצניקים באזור נגדו, "והם אפילו לא באו לעזור".
עשרות מערכות בחירות פנימיות וחיצוניות עבר פרץ מאז אותם ימים רחוקים, ודפוסי ההצבעה לא השתנו במאום. מי שמנתח את תוצאות הפריימריז במפלגת העבודה שהתקיימו השבוע, מבחין בדרך כלל בחלוקה עדתית מפחידה, כאילו חזרנו לשנות החמישים. עיירות הפיתוח והשכונות עם פרץ, ערי היוקרה והקיבוצים עם יריביו האשכנזים. ראש העין נגד גבעתיים, שדרות נגד חיפה. בני עי"ש נגד מבשרת, כפר תבור נגד אופקים וכן הלאה.
החלוקה בולטת בעיקר בקרב ראש-בראש שניהלו פרץ ושלי יחימוביץ' על הזכות לעלות לסיבוב השני. בקיבוצים זכתה יחי מוביץ' במחצית מהקולות. פרץ לא קיבל כמעט קולות. בקרב הערבים זכה פרץ באחוזים גבוהים במיוחד, ויחימוביץ' קיבלה קולות בודדים. צריך לומר, הערבים נרתעים ממועמדת אישה, וההצבעה שם חמולתית בדרך כלל. אין לנו רצון לשנות מנהגים של עם אחר. ההצבעה בקיבוצים לעומת זאת היא תמרור אזהרה פנימי.

מאיר זרעיה, 51, הוא ראש המטה של יחי מוביץ' בקיבוץ צובה. במהלך הפריימריז הוא הזמין אותה להופיע בפני חברי הקיבוץ, ומאז הוא לא מפסיק להתפעל. "היא הוכיחה שהיא מנהיגה שיודעת לעבוד כמו בצבא. כמו מכונה משומנת".
פרץ הוזמן, וסירב להופיע. התוצאות בקיבוץ מדהימות, או מטרידות. 72 מבין המצביעים בחרו ביחימוביץ'. רק שניים בעמיר פרץ. זרעיה משוכנע כי גם השניים הללו אינם חברי קיבוץ צובה. "אולי הם באו מגבעת יערים או מאיזה מקום אחר".
במילים אחרות, חברי צובה לא יצביעו לפרץ.
"תשמע, אני במפלגת העבודה בגלל עמיר פרץ. הייתי איש מרצ, ובאתי לעזור לו בפריימריז בנובמבר 2005. אחרי שנבחר הוא אכזב בגדול".
זה לא צורם? אפס קולות למועמד?
"רציתי להביא אותו לקיבוץ. עשיתי סבב של מועמדים. הזמנתי אותו, ישבתי עם האנשים שלו. הוא לא רצה לבוא".
לפי התוצאות בסיבוב הראשון הוא צדק.
"לא נכון. אולי הוא היה יכול להתחבר. הוא עשה שטויות מול הקיבוצים. אני מודה שגם יש ריח עדתי, ריח לא נעים כלפיו. לא בצובה, אבל יש. עדיין יש גזענות, אנשים מבחינים בין אשכנזים ובין מזרחים. זה לא נמחק, בעיקר בהצבעות פוליטיות. שמעתי את הסוציולוג אלמוג עוז מדבר על השבט הלבן שמצביע לאשכנזים, והפריפריה והערבים למועמד מזרחי. זה נכון. עצוב שזה ככה".
אבל אצלכם זה הכי בוטה.
"טוב, זו העבודה הרבה שהשקעתי בשביל יחימוביץ'".
יש סיכוי שמישהו אצלכם יצביע לפרץ בסיבוב השני?
"אף אחד לא יצביע לו. יש אצלנו 125 חברים, יחימוביץ' תיקח מאה אחוז. יש לי אתגר, לעבור את קיבוץ יטבתה".
איך הצביעו שם?
"82 ליחימוביץ'. ארבעה לעמיר פרץ".
זרעיה צודק. בהתמודדות הראשונה של פרץ על ראשות העבודה מול שמעון פרס, הוא זכה ב-26 אחוז מקולות הקיבוצניקים. פרץ לא העריך את התמיכה הזו, אולי בגלל השנאות הישנות שטיפח. במאי 2006, אחרי הבחירות, כאשר בחר בשרים שיכהנו בממשלה מטעם העבודה, הוא לא מינה שר או אפילו סגן שר ממחוז הקיבוצים.
התגובה הייתה קשה. ראשי התנועה הקיבוצית שכעסו גם על ההחלטה של פרץ לכהן כשר ביטחון, איימו לעשות מפקד של עשרות אלפים ואפילו להקים תנועה חדשה. ביוני 2007 הודח פרץ ממשרד הביטחון בעקבות מלחמת לבנון השנייה שבה כשל. בפריימריז הבאים על ראשות העבודה נטשו אותו הקיבוצים לחלוטין, והצביעו ליריביו אהוד ברק, עמי אילון ואופיר פינס. פרץ לא שכח ולא סלח.
במהלך השנים הוא נלחם בקיבוצים, וניסה לשנות את אופן ההתפקדות שלהם. מי שהואשם במפקד ארגזים, ניסה למנוע בכל הדרכים התפקדות המונית בקיבוצים באמצעות תשלום מרוכז, ותבע המחאות אישיות.
"המחוז הקיבוצי נכשל בכל הפרמטרים", אמר פרץ. "הוא החזיר לחיים הפוליטיים את ברק הכושל. מרבית החברים תמכו במועמדות שלו לראשות הממשלה. הקיבוצים לא עמדו בשום מבחן ערכי. עשיתי הרבה לקיבוצים ולחבריהם כראש מועצה וכשר ביטחון. קשה לחשוד בי שאני לא אוהב קיבוצים, אבל הם כשלו". ההתכתשות נמשכה במהלך הפריימריז. בעיתון הקיבוצי "הדף הירוק" הופיעו מאמרים תחת הכותרת "קיבוצניקים - כן. עמיר פרץ - לא".
שלשום, אחרי הסיבוב השני, כתב הקיבוצניק אשר הילמן את השורות הבאות: "פרץ היה בעבר ראש המפלגה, אדם שהפך לגדול משמיציה ומתנגדיה. אדם אשר חזר למפלגה כאשר ראה כי דרכו אינה צולחת. בכל התנהלותו היה חבר על תנאי, חבט במפלגה ללא הרף, סימן לו את התנועה הקיבוצית כאויב, ולאורך הקמפיין תקף אותנו בחריפות ובעוינות".

איתן רוזנבלט, 57, הוא מזכיר קיבוץ משמר הנגב, עוד מקום שרשם תוצאה בעייתית בסיבוב הראשון בפריימריז. 45 מהמצביעים בקיבוץ בחרו ביחימוביץ'. רק אחד בחר בפרץ. "עמיר פרץ נפגע מהתנועה הקיבוצית. הוא יצא נגדנו, ולא נתן מוטיבציה לאנשים לבחור בו", מסביר רוזנבלט. "אני לא כועס עליו. מבחינתי הוא הוביל את כיפת ברזל. אבל אף אחד לא אוהב את ההתרסה שלו נגד הקיבוצים. סבלנו מספיק את מנחם בגין, שאמר לנו שאנחנו יושבים כל היום על בריכות השחייה".
רוזנבלט הוא חתנו של אורי אגמי, שהיה אחד האנשים החזקים במפלגת העבודה. בפריימריז ב-2005 הצביע רוזנבלט לעמיר פרץ, כאשר התמודד עם פרס. הפעם הוא החליט לבחור במצנע. "פרץ קיבל את הצ'אנס שלו, ופספס את ההזדמנות. הוא הלך למשרד הביטחון. מי אומר שהוא לא יעשה שוב את אותו צעד? מי אומר שהוא יהיה מעכשיו איש חברתי?".
אתה לא מזהה גזענות בעצם הבחירה אצלכם, 45 קולות מול אחד?
"שטויות במיץ עגבניות. בכל פעם שאני רואה את אחלמה פרץ בסופרמרקט, אנחנו מתנשקים. יש להם משפחה בקיבוץ ברור חיל. הקיבוצים היו במשבר עמוק, שרק עכשיו אנחנו מתאוששים ממנו, ומנסים למלא את השורות. פרץ פגע בנו. זה הכל".
במי תבחר בסיבוב השני?
"לא יודע. לפרץ יש ניסיון ניהול, ליחימוביץ' אין. נראה".
מרים ברסלר, 68, רואה את הדברים קצת אחרת. ברסלר היא הרוח החיה של מפלגת העבודה במשמר הנגב ובסביבה. בכל מערכת בחירות היא מארגנת את האירועים, רצה אחרי המועמדים (והם אחריה), דואגת לקלפיות, ומדרבנת את האנשים לבוא ולהצביע. בפריימריז ביום שני היא הצביעה להרצוג.
"בוז'י הוא הכי בנאדם מכולם", היא אומרת. "יחימוביץ' בוטה מאוד, כל הזמן מלכלכת על האחרים. אין לי זיכרונות טובים גם מעמיר פרץ".
בקיבוצים הוא קיבל רק שישה אחוזים מהקולות.
"אין מה לעשות. זו דמוקרטיה. דמוקרטיה סקטוריאלית. אני מניחה שאילו קיבוצניק היה מועמד, הייתי בוחרת בו. היהודים הם הגזענים ביותר, לצערי הרב. יש אשכנזים, יש ספרדים. זו עובדה. אולי זו לא גזענות. גם הצרפתים מתחתנים רק עם צרפתים. אולי זה הטבע האנושי".
גזענות או לא, אתמול קראתי את קטעי החוויה הקשים של עמיר פרץ מספרו של סובול לזאב שור (וולוולה), מזכיר התנועה הקיבוצית ויו"ר מחוז הקיבוצים בעבודה. שאלתי את שור אם הקטעים נראים לו מוכרים, ואם יש בסיס לכעס של פרץ.
"כל מי שמכיר את ההיסטוריה לא מתפלא", הגיב שור. "היו מעברות ועיירות פיתוח שקמו ליד הקיבוצים. אנשי המעברות עבדו בקיבוצים. הייתי 18 שנה ראש המועצה של עמק הירדן. רוב תושבי טבריה הגיעו למפעלים שלנו בכל בוקר. זה יצר ניכור. זה יצר מתח. אבל הכל נגמר".
"פרץ התנהג כלפינו בשנים האחרונות בצורה מחפירה", טוען שור. "הוא רצה לחסל אותנו. דיברנו על לבו, לא עזר. כל מי שלא איתנו, אנחנו לא נהיה איתו. לא חשוב אם הוא ממרוקו, או פולין או קזחסטן".
ביום רביעי פרסם שור, חבר קיבוץ עין גב, הודעה שקוראת לבוז'י הרצוג ולעמרם מצנע לתמוך בסיבוב השני ביחימוביץ', ש "מביאה משב רוח רענן ואופטימי למפלגת העבודה", כלשון ההודעה.
פרץ טען השבוע כי שלי יחימוביץ' מכוונת את ההתמודדות למקומות הכי נמוכים בפוליטיקה הישראלית.
"פרץ מנסה להפוך את הכל להצבעה גזענית. מה הוא רוצה? במהלך הפריימריז הוא הוציא נגד מחוז הקיבוצים ארבע עתירות. כל העתירות נדחו. איך הוא רוצה שנגיב? מה זה קשור לעניין העדתי?".
אתה מבין מה יש לפרץ נגדכם?
"הוא חשב שאנחנו לא תומכים בו. הסברתי לו שכל אחד יושב עם עצמו, אבל הוא לא השתכנע. אני פונה אליו דרכך:'תגלה אחריות, אל תעורר את השד העדתי הזה. הוא לא קיים'".
למרות כל פערי ההצבעה בקיבוצים?
"שלמה בן עמי לא פולני, נכון? הוא זכה אצלנו בהמון קולות והיה שר בממשלה. מה קשור המוצא, תגיד לי אתה".
shabat@maariv.co.il