הרצוג מחזיק בקלף המנצח של העבודה
עד שיכריז במי יתמוך, נהנה הרצוג להיות לשון מאזניים ולשמש כמבוגר האחראי. "התפקיד של מחנה הרצוג הוא להציל את הבית". ראיון
ניתוק הטלפונים הוא לא פחות מסנסציה. לא מעט בדיחות המציאו חבריו בפוליטיקה כדי לתאר את מחויבותו לנייד. בסמס, במענה קולי קצר, באוויר, בים וביבשה, לפעיל ולשר, בוז'י תמיד איתך.
עכשיו הרשה לעצמו לקחת כמה ימים להתאבל על ההפסד, לעבד את הבגידות ואת השקרים של החברים ("למדתי בקמפיין הזה הרבה חברות, בוגדנות ושפלות רוח"), ולעכל את מעמדו החדש כראש מחנה גדול במפלגה ("אני כאן להרבה זמן. לא ויתרתי על החלום להנהיג את המפלגה").
עד שיכריז, כנראה בתחילת השבוע, במי יתמוך או שאולי יעדיף להימנע, ייהנה מכל רגע שבו הוא מחזיק בקלף המנצח. זה שימליך את "שלי או עמיר", או את "עמיר או שלי", ליושב ראש המפלגה (הרצוג מקפיד עכשיו לתת בכירות בסדר השמות, פעם לה ופעם לו).
הרצוג , האיש שאהב להיות שר, בונה ברגעים אלה ממש את תדמית המבוגר האחראי, זה שיכול להשתלט על הכיתה הטיפולית, ובריאיון מקיף ראשון אחרי ההפסד הוא מזהיר מפני פילוג. זו אזהרה שנועדה כמובן לקבע את מעמדו החדש כמאחד, אך אינה נטולת היגיון פוליטי אחרי ששלי ועמיר, עמיר ושלי, הוכיחו מאז יום שלישי למה הם מסוגלים. מנגד, ישנם הסקרים, 22 מנדטים לעבודה עם יחימוביץ' בראש, 18 עם פרץ. ממש תחיית המתים.
"אני חייב לומר שתוצאת הפריימריז מפחידה אותי", אומר הרצוג, "יש פה שני אנשים שמערכת היחסים ביניהם היא בלתי נסבלת. האיבה עמוקה מתמיד, ואני חרד מאוד לאפשרות של פילוג יום לאחר הסיבוב השני, ולא משנה מי ייבחר. אני חוזר על מה שאמרתי במהלך הקמפיין, שיש סכנה אמיתית לפילוג".
והתפקיד שלך הוא להציל?
"בוודאי. להציל את הבית. הסקרים שמחייכים למפלגת העבודה, יהפכו בבת אחת לשחורים אם יתרחש פילוג או אם יימשכו המריבות הפנימיות. אף אחד לא יצביע למפלגה מסוכסכת. יש לנו מזל גדול שאהוד ברק לא עמד בראשנו כשהמחאה החברתית פרצה. הוא, שהיה כמעט הקברן של המפלגה, היה קובר אותנו סופית. לכן התפקיד של מחנה הרצוג, שהוא גדול וחזק, לשמור על המפלגה מפני פילוג".
את השיחות עם יחימוביץ' ועם פרץ, שהתקיימו לבקשתו באיפול מוחלט, הוא מגדיר כמעמיקות. מבחינתו הן נועדו לתת לו את התשתית לקבלת ההחלטה במי לתמוך. הרצוג, שוב בתפקיד המבוגר האחראי, הציע לשניהם לקיים מפגש משותף לפני הסיבוב השני, כדי להציג חזית אחידה של כל המחנות.
לדבריו, הרעיון נדחה על הסף על ידי שניהם. "ואני חושב", אומר הרצוג, "שעם כל האמוציות שכרוכות בדבר, כל אחד צריך לחשוב פחות על עצמו וטיפה יותר על הפעילים, שבסופו של דבר רוצים לראות מפלגה מאוחדת ומתפקדת. אני מקווה שבימים שנותרו הם יתעשתו. כל מי שחי חיים פוליטיים, מבין את היצרים".
גם הרצוג השקול והמאופק גילה במהלך המרוץ הזה שהוא יודע להיות יצרי. את החזית הוא פתח מול יחימוביץ', וביקש לקרוע את "המסכה" מעל פניה. האשים שהתקשורת מריצה אותה, שהצביעה בעבר לחד"ש ובכלל החברים שלה הם מהליכוד. בפגישה ביניהם השבוע הם דיברו גם על זה. "עם שלי היו לי יחסים טובים בשנים האחרונות, אבל נכנס בינינו דם רע, קשה וטעון", אומר הרצוג, "אני חשבתי שהיא עשתה כמה מהלכים בלתי מתקבלים על הדעת, וגם אמרתי לה את זה".
איזה מהלכים?
"בעיקר הספין בסוף ההתמודדות, כשאמרה שהבחירה היא בינה ובין עמיר. זה פגע בי מאוד. היא מצדה נפגעה מהעובדה שתקפתי אותה. ההתקפה שלי הייתה מהלך פוליטי לגיטימי, כי הצפתי על סדר היום שאלות שלא נשאלו חודשים, ונתקלתי הרבה זמן בחומה בצורה בתקשורת שסירבה לשאול. התקשורת אתרגה אותה, אבל אני מעריך את הכוח שבנתה ואת הרוח החדשה שהיא מביאה למפלגה, אי אפשר להתעלם מזה".
"עם עמיר", ממשיך הרצוג, "ההתחלה הייתה הרבה יותר טעונה בתחילת הקמפיין. הוא מתח עליי ביקורת שלא הצטרפתי למורדים, וישבתי בממשלה. לאחר מכן פרצה פרשת וויקיליקס, וזה היה לא פשוט. לאט לאט מצאתי שעמיר עבר תהליך משמעותי של בניית כוח, הוא עבר תהליך רהביליטציה ציבורית מרשים.
"כמעט לא היו עימותים בינינו במהלך הקמפיין, אם כי חלק מהאנשים שהיו קשורים גם לעמיר וגם לפואד אכזבו אותי מאוד ביומיים האחרונים לפני הפריימריז, היות שבניגוד להבטחות הם ערקו למחנה עמיר ביום הבחירות עצמו". האם אלה חדשות טובות ליחימוביץ'? מה פתאום. הרצוג אומר שהוא אינו מפזר רמזים. ההחלטה במי לתמוך קשה, ופעיליו מתחלקים "פיפטי פיפטי".
"מישהו אמר לי: 'היא הלכה לך על הראש, והוא ניסה לשבור לך את הרגליים'. נכון, באופן טבעי אף אחד לא נקי, אבל אני עובר עכשיו תהליך של הפחתת כעסים. אני אולי מציג פאסון, אבל יש לי כליות, לב ובטן. ברור לי שכל אחד מהם נשם לרווחה כשלא עליתי לסיבוב השני, כי הייתי מנצח בוודאות.
"אתמול פגשתי קבוצה של פעילים, והדעות היו חלוקות. ישנם אלה שתומכים בשלי כדבר החדש, ויש התומכים בעמיר בשל היותו מנוסה. יש גם כאלה שגורסים שאסור למחנה לנקוט עמדה, כי זה יפרק אותנו. אני מתייעץ גם עם חברי ושותפי אראל מרגלית".
זו בכלל אופציה מבחינתך לא לתמוך באף אחד?
"המבחן מבחינתי הוא לא מבחן אישי. אני אדם בכיר בכל מקרה. פעמיים קיבלתי את המקום הראשון בפריימריז, ועכשיו הייתי הפתעת הבחירות. שבועות שלמים פרשנים וכתבים קברו אותי, וניסו לטעון שאינני רלוונטי, דבר שהעליב אותי ואת תומכיי. לא משנה מה יגידו, אני מחויב לשני דברים: אחדות המפלגה ויכולתה להצליח בציבור, ואחדות ולכידות המחנה שלי".
מעבר לעלבון, הרצוג חש גם תסכול על מה שהוא מכנה "הערכת חסר" כלפיו. "הציבור לא יודע לתגמל את אלה שעושים את העבודה הכי קשה שיש - כמוני. בכל תפקיד שעשיתי הצלחתי, וברווחה חוללתי פלאים. הערכת החסר באה בעיקר מהתקשורת ומהפרשנים שלא חיים בשטח שאני חי.
"הם לא מבינים עד כמה אני נטוע בכל שבטי ישראל, ועד כמה אלפי אזרחים מוכנים להתאבד בשבילי, וזה לא פשוט בעידן שהכל נורא שטחי. אני יכול להראות ברמה הלאומית על כך שצפיתי והתרעתי על אירועים קשים שמשפיעים על חיינו, ועדיין יקראו לי ממסדי, ונדבק לכיסא, וממלכתי, כאילו זה רע.
"אנשים לא מבינים שמה שמניע אותי קיבלתי מהחינוך של אבי וינקתי מחלב אמי. מניעה אותי תחושת אחריות עמוקה, לכן אני לא פועל בשלוף אף פעם, לא נגרר לספינים ולתרגילים, וגם את ההחלטה המכריעה עכשיו אקבל לאחר שיקול דעת מקיף.
"האופי שלי הוא לא חיסרון. בסוף אני מגיע ליעדים שהצבתי לאט לאט ובנחישות. לא ויתרתי על רצוני להיות יושב ראש המפלגה, אבל זה ייאלץ לחכות. אני לא מתכוון לחתור תחת מנהיגותו של היו"ר שייבחר או לערער עליה, כל עוד הוא לא יאחז בקרנות המזבח, ויעשה טעויות קולוסאליות שיהרסו את המפלגה הזו.
"ידעתי עליות ומורדות בפריימריז האלה. היו שלבים שקברו אותי, החל בפרשת וויקיליקס וכלה בסקרים ובמחאה שלכאורה היו אמורים להסיט אותי לשולי הכביש. הוכחתי לכולם שבהתמדה ובלי לוותר ובמנהיגות שאני מקרין אני מצליח. זו לא מנהיגות של רוע, אלא של אמירת אמת מצד אחד ואיחוד שורות מן הצד האחר".
הרצוג בטוח כי אם עמרם מצנע היה חובר אליו, הוא - הרצוג, היה נבחר ליושב ראש העבודה כבר בסיבוב הבחירות הראשון. יכול להיות. מה שכנראה בטוח הוא שאילו היה עולה לסיבוב שני, סיכוייו לנצח שם היו לא פשוטים.
היחסים בין הרצוג למצנע כרגע בהולד. שניהם פגועים. מצנע בטוח שהרצוג פעל מאחורי גבו, ובעודו מקיים עמו שיחות חשאיות, פיזר מידע שקרי בשטח שמצנע בדרך לחבור אליו כדי לחסל את סיכוייו. כשאני מזכירה להרצוג שלמצנע, הגיבור הטרגי של הפריימריז, יש בטן מלאה עליו, האיפוק ההרצוגי משתחרר.
"ולי אין בטן מלאה עליו? הבעיה הגדולה שלו היא שהוא לא קרא נכון מפה. אמרתי בסך הכל שהוא נחלש. זו הייתה עובדה. הייתה בינינו סדרת פגישות, אחת מהן בבית אחותו בתל אביב. אמרתי לו שמוכרחים לחבור. זה היה חודש וחצי לפני הסוף. הוא הסכים, אבל אמר שאין לו כוונה לרדת. אני אמרתי שהבסיס לדיון צריך להיות למי יש סיכוי טוב יותר.
"אמרתי לו: 'השטח שלך חלש יותר ממה שאתה יודע'. הוא טען שהוא מזנב בי במגזר הערבי, ואמרתי לו שהוא טועה. זה הסתיים בכך שהוא גמר בשבעה אחוזים וחצי בערבים, ואני ב-35 אחוז. בקיבוצים הוא היה בטוח שהוא גובר עליי, והוציא חצי ממני.
"אני לא חשפתי את השיחות בינינו. חשבתי, בלי לגרוע מכבודו, שזה לא רלוונטי אם הוא מתאים להיות ראש ממשלה. מצאתי כמו גם עשרות האנשים ששוחחו עם מצנע, קיר אטום. אני מניח שהיום הוא מבין שזו הייתה טעות. אילו מצנע היה מצטרף אליי ולאראל מרגלית, היינו היום שולטים במפלגה, וזה לקח ובית ספר לכל מי שמתכנן מהלכים פוליטיים, ומנסה לשים את האגו לפני השיקול המעשי והפרקטי.
"מצנע פגע בי כשאמר שהוא לא מקבל את מנהיגותי כמה ימים לפני הפריימריז, כי אני לא מנהיג. השורה התחתונה היא שאני היום המבוגר האחראי, וזו עובדה שכל השחקנים צריכים להפנים".
כפי שזה נראה כרגע, הסיפור החם של הסיבוב השני יהיה הקיבוצים, הם עשויים להכריע. על פי כל הערכה הם ייתנו את מירב קולותיהם ליחימוביץ'. פרץ ינסה לקזז עם הערבים, עם הדרוזים ועם הפריפריה, מה שכמובן יעלה שוב את השאלה אם מדובר בהצבעה עדתית, או כפי ששחל מכנה זאת "צפון מול דרום".
הרצוג, נפגע פרשת וויקילקס שכמעט הרסה לו את הקמפיין, לאחר שצוטט ב"הארץ" כמי שהגדיר באוזני דיפלומט אמריקאי את פרץ ערב בחירות 2006 כמרוקאי, אגרסיבי ולא מיומן, עבר ימים קשים כדי להוכיח שאינו גזען.
"זה מסוכן נורא להגיד שההצבעה בקיבוצים עדתית", אומר הרצוג עכשיו, "גם לי ניסו להדביק את הסיפור הזה עם פרשת וויקיליקס, שהוכח כלא נכון. אני מפחד נורא מהמסר הסמוי שאלה בחירות עדתיות, וחושב שזה עלול להיות כלי שרת בידי גורמים שונים".
הרצוג צודק, זה מסוכן. אבל אי אפשר להאשים את פרץ שהוא חש שמשהו מוזר בסידור הזה. הוא, שהחשיב עצמו חלק מהתנועה הקיבוצית והעריץ את ערכיה, חוטף ממנה תבוסות פעם אחר פעם. במילים אחרות, 50 שנה אחרי המפגש הראשון פרץ עדיין לא התקבל למועדון. בפריימריז הפעם השיג 330 מהקולות, קצת יותר משישה אחוזים. יחימוביץ', הרצוג ומצנע הובילו בסדר הזה.
כשהתקבלו במטה פרץ המספרים הסופיים, הייתה שם הרבה ציניות. במשמר הנגב, למשל, הקיבוץ שבו התחנך הנער פרץ משדרות, הוא זכה לקול אחד בלבד. "אני הולך לחפש את המצביע היחיד, הוא בטח איזה מרוקאי", נשמע פרץ אומר.
כשהסתכלו במטה פרץ על התוצאות בקיבוץ בארי, כמקרה מבחן, הבינו שוב שאין להם כנראה מה לחפש בקיבוצים. הקיבוץ בעוטף עזה צעיר יחסית. פרץ ביקר שם לאחרונה, זכה לשבחים על כיפת ברזל, ויצא בהרגשה שיש לו שם לפחות 40 תומכים. בסוף גמר עם תשעה. ברביבים שבר שיא אישי עם 35 תומכים כי משפחת אחיו מתגוררת במקום.
"ברור לנו שבסיבוב השני יהיו לשלי 95 אחוז. כמה שלא אוהבים אותה שם ושהיא תמכה בהתנחלויות, הם לא מסוגלים לשים עמיר. זו תהיה תוצאה ברורה מאוד במשמעות הסוציו-אקונומית שלה", אומר אחד מאנשיו הבכירים של פרץ.
פרץ עצמו בורח מהתיאורים הללו. אתמול היה מוכן להגיד שזה "כואב לי מאוד. אני הייתי צריך להיות המועמד האולטימטיבי. חייתי איתם, עברתי איתם את כל התקופות הקשות. אני מרגיש שהם היו אמורים להצביע לי, ומוצא את עצמי לא רק נדחק למקום הרביעי, אלא במצב שבו ההכרעה של הקיבוצים יכולה להשפיע על התוצאה הסופית. זה לא הגיוני שהתנועה הקיבוצית תכריע מי ינהיג את מפלגת העבודה".
" שטויות", אומר זאב שור, מזכיר התנועה הקיבוצית, שהכריז שלשום על תמיכה ביחימוביץ' וקרא להרצוג ולמצנע להצטרף אליו. "שלי היא משב רוח רענן".
יש לך הסבר מדוע פרץ מוקצה כמעט בקיבוצים?
שור, חבר קיבוץ עין גב, אינו מתבלבל. "כי הוא תקף אותנו לפני חודש בעתירות שהוציא נגד הקיבוצים. הוא רצה לפגוע בנו. מי שלא איתי, אז אני לא איתו".
mazalm3@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם