גל כחול-לבן: צונאמי בישראל? שלא תופתעו
ד"ר בברלי גודמן, גיאו-ארכיאולוגית, מציעה שכולנו נהיה מוכנים לאפשרות שגלי ענק מהים התיכון ישטפו את ערי החוף. מצד שני, אסונות כמו בתאילנד או ביפן לא צפויים כאן
חדירת הפחד מצונאמי החלה במיוחד בשנות האלפיים. ב-26 בדצמבר 2004 הכו הגלים העצומים בחופי תאילנד, הודו, סרי לנקה ואינדונזיה, וגבו את חייהם של 280 אלף איש, ביניהם גם כמה תיירים ישראלים. ב-11 בדצמבר 2010 הייתה זו יפן שספגה את המהלומה הכבדה עם עשרת אלפים הרוגים וסכנה ממשית לשואה גרעינית.
"לפעמים הגלים הם לא כאלה גבוהים", מספרת בברלי. "מה שנמדד בצונאמי הוא אורך הגל. כמות המים שהוא סוחב אחריו. הרי בסערה הגדולה שהייתה אצלנו, בדצמבר, דיברו על גלים בגובה של 14 מטר ונזק שהסתובב במרחק של כ-50 מטר מהחוף. בצונאמי אנחנו מדברים על גובה של חמישה מטרים, אבל בווליום מים אדיר, שנכנס עוד ועוד לתוך היבשה".
בברלי היא לא טיפוס מורבידי שהולך בשחורים, עומד על ארגז במרכז השוק ונושא דרשה מאיימת. להפך, היא מאוד חייכנית ונעימה. נולדה לפני 37 שנה למשפחה יהודית במילווקי שבמדינת ויסקונסין בארצות הברית, ודווקא שם התאהבה במים.
"אנשים שואלים אותי איך הגעתי לים", היא צוחקת. "גדלתי על קו המים באגמים הגדולים של מישיגן, שהם ממש כמו ים. הספנות היא חלק מהתרבות וסירות תמיד היו במשפחה שלי כתחביב, לכן אני לא רואה את עצמי חיה בלי חוף, למרות שהפעם ראשונה שראיתי ים הייתה אי שם בחופשה בפלורידה, כשהייתי בת חמש".
גודמן גדלה בפרברים של העיר במשפחה ציונית שמעולם לא ביקרה בארץ, אבל תמיד ידעה לספר לילדים כמה נפלא כאן. בגיל 15, בשיא גיל ההתבגרות, כשביקשה למרוד, מצאה דרך. סיפרה להוריה שאיתרה תוכנית של חצי שנת לימודים בישראל וביקשה להצטרף, ידעה שלא יסרבו לה בגלל אהבתם הגדולה לארץ הקודש.
בברלי נסעה לבדה לירושלים והתאהבה במקום. "הכל נראה לי הרבה יותר רומנטי", היא מספרת. "גרתי בארצות הברית ולכל מקום היה צריך להגיע עם רכב. מאוד מסודר. ירושלים הייתה בעיני בלגניסטית, מאוד שונה ממה שהכרתי. הייתה שם הרגשה של עצמאות".
בשנים הבאות, בכל הזדמנות שהייתה לה, חזרה
בברלי הכירה כאן את הארכיאולוג הימי אבנר רבן ז"ל, שדחף אותה להצטרף למעמקי הים, אז היא למדה לצלול, אבל את התואר השלישי עשתה דווקא בגיאולוגיה. "הבנתי שהשאלות שהכי מעניינות אותי נמצאות בקשר בין האדם והים ואיך ההיסטוריה מסתדרת עם הטבע. שאלות שארכיאולוגיה לבדה לא יכולה לענות עליהן. היום אני גיאו-ארכיאולוגית תת ימית. בודקת מה קרה לסביבה אחרי אירועים דרמטיים כמו הצונאמי בקיסריה, למשל".
על פי הרישומים, ב-2,500 השנים האחרונות פקדו את חופי ישראל 13 גלי צונאמי שונים. פגעו ביפו וביבנה-ים, שנחשבה בזמנו לאחת מערי הנמל החשובות. בעכו מדווחים על גלי צונאמי ב-1759 ובקיסריה מספרים שהאסון הכה ארבע פעמים. בברלי, למרבה האירוניה, גרה היום בקיסריה. "אני לא אשקר, כשנכנסנו לבית בדקתי את היסודות", היא מודה. "יהיה מצחיק שאני, החוקרת, אופתע מהתופעה. אבל השאלה היא אם יגיע הצונאמי, עד כמה הגלים יחדרו לתוך היישוב. לפי מחקרים שעשינו, מדובר במרחק של כ-300 מטר מהחוף, ככה שאני ממש גבולית".
נראה שהים התיכון בכלל לא מאיים.
"אם יש לך ים ויש רעידת אדמה, אז יהיה לך צונאמי. תבין, זה לא חייב להיות מגה-אסון כמו בתאילנד או ביפן, ולפי הערכתנו הוא גם לא יהיה כזה. ב-1995 היה צונאמי בחופי נואיבה. גלים בגובה מטר וחצי שהרסו חוף, הרוג אחד, אבל בכל זאת צונאמי. בקיסריה הם הופיעו בתדירות של כל 600 שנה ואתה לא רוצה לדעת מתי הייתה האחרונה".
נו, מתי?
"במאה ה-12. אז אתה מבין היכן אנחנו נמצאים".
בשם של בברלי נתקלתי הקיץ כשפגשתי את קובי שרביט, הארכיאולוג הימי. בזמן שהוא חיפש ממצאים בנמל קיסריה, היא צללה לידו וניסתה לאתר חומר לימודי על גלי הצונאמי שפגעו בעיר. "צונאמי לוקח דברים מהחוף אל הים וגם משליך דברים מהים אל החוף. הכוח של הצונאמי נמדד בכמה כבד הגוף שנסחב פנימה, והמרחק. יש רשימה של 20 אינדיקטורים שמאשרים אם זה אכן צונאמי, אבל לא כל אחד מביא איתו את כל הסממנים. היום, כשמדברים על התופעה, מספרים על המקרים בתאילנד ויפן, אבל אני כתבתי עוד לפני שהם קרו, ב-2001. המחקרים שיוצאים היום על אותם אסונות מאשרים חלק מהדברים שמצאנו אז".
יש לא מעט גיאולוגים שמסכימים עם הממצאים של ד"ר גודמן, אבל גם חלק מאנשי האקדמיה שמסתייגים מהם. "עד שהתחלנו לחקור באזור, ב-2001, ומצאנו ממצאים שמאשרים את התאוריה, אף אחד לא הסכים לכתוב על נייר שהיה פה צונאמי. היו דיונים, הערכות, אמרו'יכול להיות'. מדהים לקרוא את הדוחות מאותם ימים".
מה גרם לך לחשוב שזה אכן קרה?
"מצאנו צדפים במרחק של 150 מטר מהחוף, ועוד דברים שמוצאם מהים, אז תמיד אפשר להגיד שבן אדם עשה את זה, אבל זה גם רחוק, גם בגובה של שישה מטרים מעל פני הים - וגם לא הסימן היחיד. יש אחרים. במיוחד אלה הארכיאולוגים שמסרבים להכיר בכך, אולי כי זה נראה קיצוני מדי לטעמם. אותי כבר מתייקים כחוקרת צונאמי. אומרים עליי 'חושבת שהכל זה צונאמי'. הייתי שמחה לשלול את האפשרות ואני לא רוצה שהכל ייראה כצונאמי, אבל אם אני אגיד שזה סתם זבל ואבדוק ביסודיות אני אחזור לאותה מסקנה. זה כל כך ישראלי להגיד 'לא נכון' ואפילו לא לקרוא את הדוח. אני בעד ביקורת, שמחה לשמוע אותה, כי היא מניעה את המשך המחקר".
בברלי מספרת שיש אזכורים לצונאמי בכתובים ישנים, אפילו בתלמוד. אלוהים לא היה מרוצה, אז הוא שלח את הים שיוציא עלינו את העצבים. שאלתי אותה אם יצא לה לבקר באזורי האסון האחרונים, אבל היא אמרה שלא. יותר מעניין אותה ללמוד איך מקומות שנפגעו בעבר התגברו על המכה אחרי שנים ארוכות.
"זה מרתק כיצד אנשים התמודדו עם זה", היא אומרת. "מדהים לראות עיר כמו קיסריה, שהייתה מתקדמת ונבנתה בתכנון, ולפתע בא הטבע והרס והיה צריך להתחיל לבנות אותה מחדש ולהסיק מסקנות. ובאמת, במאה השנייה רואים בנייה הרחק מקו החוף, דבר שיהיה חכם לעשות גם היום".
בחלק מהמחקר של בברלי מעורב גם משרד התשתיות, שמבין שכדי להיות מוכן ליום סגריר, צריך לדעת את האויב. חייבת להיות תוכנית ב' למקרה של קטסטרופה, כי בנוסף להרס ולהרג שעלולים להגיע, הגל הזה יכול לשבש את חיינו לזמן ארוך.
"עוצמת הפגיעה קשורה גם לסביבה", מבקשת בברלי להדגיש. "אם יש דיונות שמגינות על היישוב, זה יעזור לעצור את הגלים, אבל אזורים נמוכים כמו תל אביב נמצאים בסיכון. או יישובים ליד נהר, נחל, היכן שיכולה להיווצר אנרגיה והמים עשויים לתפוס תאוצה".
ד "ר גודמן, המשתייכת לסגל בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, מבוקשת בכל העולם. יש לה כעת פרויקט בכרתים, שגם סבלה בעבר מגלי הצונאמי, ובמקסיקו, שם היא עוזרת למשלחת ארכיאולוגים מארצות הברית לחפש בחצי האי יוקטאן נמלים ישנים שבהם השתמשו בני המאיה. מתברר שהם שטו בעבר בסירות קאנו ענקיות, שהיו יכולות לשאת עד 25 איש, סירות שמעולם לא נמצאו. היא הייתה שם במשך חודש.
שאלתי את בברלי איך אחרי כל כך הרבה חדשות מאיימות היא עדיין מסוגלת לחייך ולצאת אל הים בדילוגים. בברלי אפילו לא ביקשה זמן למחשבה. "אני לא מפחדת מהים", אמרה . "אני מכבדת אותו. אני יודעת שהוא גדול ממני ובעיקר מעריצה אותו. אבל אם תהיה בחוף ותראה שהים מתרחק, זאת אומרת כמו שפל, ואתה יכול ללכת בערך חצי קילומטר לתוכו, אז אל תתפתה. רוץ מהר, תברח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם