מומחי המחאה: הרס וחורבן של המדיניות החברתית
חברי ועדות המומחים המייעצות לראשי המחאה החברתית הציגו מסקנות ביניים המתארות "חורבן, הרס ועזובה בחברה הישראלית כתוצאה ממדיניות ממשלות ישראל בשנים האחרונות". פרופ' יונה: "הדוח הצפוי של טרכטנברג נכתב עבור נתניהו, ושטייניץ". דפני ליף: "לא נוותר עד שנשיג שינוי עמוק במדיניות הכלכלית-חברתית"
הדוחות הוצגו היום במסגרת אירוע שקיימה המכללה החברתית-כלכלית ביפו, לאחר שבשבועות האחרונים עסקו עשרות מומחים בתחומי הרווחה, הבריאות, התעסוקה והחינוך בניסוח עקרונות והמלצות לשינוי הסדר היום החברתי הכלכלי בישראל, במטרה להציע עמדות ברורות מול המסקנות הצפויות להתקבל על ידי ועדת טרכטנברג.
"דוחות הביניים של הוועדות נכתבו מתוך תחושה של אחריות ציבורית ותוך קיום דיאלוג עם הציבור, כדי לשקף את רצון הציבור להביא לשינוי מבני במדיניות החברתית-כלכלית של ישראל, ובכך שונים מאד מהדו"ח הצפוי של ועדת טרכטנברג, שהדוח שלהם נכתב עבור נתניהו, שטייניץ ועבור גופי האשראי בעולם, על משקל 'הניתוח הצליח, אבל החולים אם לא מתים - לפחות גוססים'", הסביר יונה.
"מי שיקרא את הדו"חות יצטמרר מהעזובה וההרס, ועלות התיקון שנדרש כעת נאמדת במאות מיליארדים של שקלים", הוסיף יונה. לדבריו, אחד המאפיינים הבולטים שהוועדות נתקלו בו היא ההוצאה ההולכת ויורדת לשירותים חברתיים: "אנחנו משתרכים ומפגרים גם בהשוואה למדיניות בישראל בעבר וגם בהשוואה למדינות ה-OECD. ראשי השלטון מתהדרים בהכללת ישראל ב-OECD, אז אנא, שיפעלו כדי שאכן נהיה שם ובמקום מכובד".

יו"ר הוועדה שבחנה את נושא החינוך, פרופ' יצחק קשתי, אמר כי "במשך 30 שנה כמעט לא השתנו דברים. ההשקעה בחינוך לא הניבה מה שכבר לפני עשורים נתבע ונדרש, החוסר בתחום החינוך רב ועצום. הבעיה העיקרית עימה התמודדה הוועדה היא הפגיעה הקשה במעמד החינוך בעשורים האחרונים, שמשמעה הפרת זכותם היסודית של ילדות וילדים בישראל לחינוך שוויוני, משמעותי ואיכותי".
לדברי פרופסור קשתי, בין הגורמים לפגיעה המתמשכת בחינוך היו שינויים תכופים בהנהגת משרד החינוך והיעדר חשיבה לטווח ארוך, שחיקה נמשכת בתקציב החינוך, תהליכי שוק והפרטה אגרסיביים, תכניות לימוד ודרכי הוראה המצייתות להיגיון השוק, אמון הולך ופוחת בקרב ציבורים רבים שפרשו מהחינוך הציבורי וכן הפלייתן לרעה של פריפריות חברתיות.
בין הפתרונות המוצעים
דפני ליף, שנכחה באירוע, אמרה כי "לא נוותר עד שנשיג שינוי עמוק במדיניות הכלכלית-חברתית בישראל. החברה הישראלית לא זקוקה לאקמול, אלא לשינוי אמיתי של תכנית עבודה, ובשלב ראשון בניית תקציב חברתי חדש לישראל כבר ב-2012. ברגעים אלו ממש ממשיכה מדינת ישראל לפנות אנשים לא מאוהלים אלא מבתיהם, כמו למשל ברחוב שטרן בירושלים או עם התכנית החדשה בנגב".







נא להמתין לטעינת התגובות






