המלך עבדאללה בין הפטיש לסדן
שליט ירדן אינו יודע ממה לפחד יותר: מהקמת מדינה פלסטינית עצמאית ב"גדה המערבית", או מאי הקמת מדינה כזאת. ברור לו שאם תקום מדינה – ירדן תהיה הבאה בתור להיכנס לאביב הערבי
בין ההתחייבות בהצהרת בלפור ומה שקיבלו עליהם במנדט על ארץ ישראל, ובין מה שהבטיחו לערבים –בא וינסטון צ'רצ'יל והחליט לחלק את הארץ, ונתן שלושה רבעים לערבים. כך קמה אמירות עבר הירדן שהפכה ב-1946 לממלכת ירדן.
כיום מהווים הפלסטינים 70 עד 95 אחוז מתושבי הממלכה, תלוי מי סופר ואיך סופרים. ההאשמים למשל מעדיפים לא לספור בכלל. על כל פנים אין חולק על כך כי הרוב המכריע של אוכלוסי הממלכה הם פלסטינים ורבים מתושבי יהודה ושומרון נושאים דרכון פלסטיני. בראיון לעיתון ערבי בלונדון, בדצמבר 1982, אמר המלך חוסיין, אביו של עבדאללה: "ירדן היא פלסטין, ופלסטין היא ירדן, וכל מי שאומר אחרת - הוא בוגד".
אבל מי שבגד בו הייתה דווקא ישראל. מאז הפגישות החשאיות בין גולדה מאיר (בבגדי ערבי) עם המלך עבדאללה הראשון ב-1947, ערב מלחמת השחרור, ועד לאחרונה, הייתה הברית האסטרטגית מבוססת על אינטרס משותף אחד: מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית ביהודה ובשומרון, מדינה ששני הצדדים ראו בה סכנה קיומית.
אבל ההסכמה עם גולדה לא התקיימה. עבדאללה נרצח לפני שהעז להכיר בישראל. וברבות השנים נשכחו אצלנו תובנות היסוד, ולמרות מה שכתב יצחק רבין בספרו כי יש להאמין לאותם מנהיגים ערביים האומרים כי מדינה פלסטינית תקום על חורבותיה של מדינת ישראל – הכירה ישראל בתהליך אוסלו באש"פ (ולא בירדן) כנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני.
המלך עבדאללה בלחץ. לא רק שהוא מפחד – אין הוא יודע ממה לפחד יותר: מהקמת מדינה פלסטינית עצמאית ב"גדה המערבית", או מאי הקמת מדינה כזאת. ברור לו שאם תקום מדינה – ירדן תהיה הבאה בתור.
הוא יודע כי יש סכנה שישראל תהיה חלשה
הפחד ההיסטורי ממדינה פלסטינית לא נעלם, להפך: "האביב הערבי" מדיר שינה מעיניו. הוא מבין כי מה שקרה בקהיר בטריפולי בתוניס ובדמשק יקרה גם בירדן. ואז יורידו אותו ההמונים הפלסטינים מכיסאו. עבדאללה של ההכרזות הגלויות חייב לתמוך בהקמת מדינה כזאת אם אינו רוצה לשחזר את גורל אבי-סבו, עבדאללה הראשון.
בסתר (וראו מסמכי ויקיליקס שפורסמו לאחרונה) הוא פוחד מהפלסטינים, מנסה ליצור "זהות ירדנית" פיקטיבית חדשה, שאינה פלסטינית, ומקווה שאם ישראל תצליח להדוף את הניסיונות להקים מדינה פלסטינאית ממערב לירדן – שהוא לא יצטרך לשלם את מחיר ההצלחה, ומנסה להשכיח מהעולם מה שאמר אביו שוב ושוב: ירדן היא פלסטין ופלסטין היא ירדן.
הוא מנסה לשכוח את ספטמבר השחור: גם את מלחמת האזרחים שהצית יאסר ערפאת נגד אביו, המלך חוסיין, וגם את העובדה שהייתה זו ישראל שהתערבה והצילה את הממלכה מלהפוך למדינה פלסטינית.
בין כך ובין כך עבדאללה מחמיץ את האפשרות היחידה להישרדותו: ללכת בעקבות אביו, להכריז כי ירדן היא מדינת הלאום הפלסטינית, ולשוב ולשתף פעולה עם ישראל כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, נוספת, ממערב לירדן.
כל דרך אחרת אחרת תגרום במקרה הטוב לגירושו מירדן, ובמקרה הרע ימצא עצמו עבדאללה מקנא בנשיא מצרי לשעבר מובארק, או בקדאפי של לוב. גלות מכובדת היא לא האפשרות הגרועה ביותר הממתינה לשליטי המזרח התיכון הישן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם