עיתונות, בכיינות וצביעות
בפרשת ערוץ 10, אדלסון וההתנצלות יש הכל - רק לא פגיעה בחופש הביטוי. להלן ארבע סיבות להפסקת מסיבת הצביעות, שאחת מהן היא עמוס שוקן
בעלי הערוץ רצו לחסוך מעצמם את ההליך המשפטי, שהוא גם מייגע וגם יקר, ולכן החליטו שהם מעדיפים פשרה שכוללת התנצלות. בעיני העיתונאים זה לא מצא חן. הם טוענים שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי. האמנם? ובכן, להלן ארבע סיבות להפסקת מסיבת הבכיינות והצביעות.
ראשית, אם בעלי ערוץ 10 היו מונעים את שידור הכתבה, על תקן של קומיסרים, היה בכך טעם לפגם, אבל הם לא עשו שום דבר, בין אם ידעו ובין אם לא ידעו משהו מראש. הכתבה שודרה בלי שום צנזורה ובלי שום פגיעה. כך היה צריך להיות וזה גם מה שהיה.
שנית, הנוהג המקובל הוא שכל עיתונאי עושה כאוות נפשו. כאשר מגיעה תביעת דיבה, בעל העיתון הוא שמשלם גם את ההוצאות וגם את הקנס. זו הוצאה שיכולה להגיע לעשרות ולמאות אלפי שקלים. כך שאם העיתונאים מסרבים לפרסם התנצלות - אין שום בעיה, ובתנאי אחד: שהם יהיו אלה שישלמו את ההוצאות והקנס בהמשך.
מה שבלתי אפשרי הוא שהם גם יזכו לחופש מוחלט, ובכלל זה להוציא לשון הרע, גם לדרוש חסינות מאחריות, וגם לכפות על הבעלים את ההוצאות. כמה נפלא להיות גיבורים על חשבון הגבירים.
שלישית, עם פרוץ הפרשה התחדשו הדיבורים על "צנזורה עצמית". ובכן , הזהות הפוליטית של חלק מבעלי ערוץ 10 ידועה ברבים. אלא שהקו הפוליטי שלהם אף פעם לא השפיע על הערוץ.
כשבודקים את הקו השמאלני, אולי שמאלני מדי, שמאפיין את הערוץ, הסיפור על "צנזורה עצמית" נשמע יותר כמו אגדה. בעלי הערוץ לא כפו ולא הכתיבו. גם התלהבות היתר של הערוץ מהמחאה החברתית מעידה על חופש מוחלט, לא על "צנזורה עצמית". לא כך נוהגים מי שרועדים מאימתו של הטייקון שמרחף מעליהם.
רביעית, לבעלי ערוץ 10 יש קו פוליטי. הם אף פעם לא כפו אותו. אבל עם פרוץ הפרשה טרחו כמה עיתונאים להפוך דווקא את עמוס שוקן לגיבור גלובלי של חופש הביטוי. שוקן? הרי ספק אם יש הבדל של מילימטר בין הקו הפוליטי של שוקן לבין העיתון שבבעלותו.
סימביוזה. אם מישהו מבעלי ערוץ 10 היה יוצר סימביוזה דומה, היינו זוכים לרעידת אדמה. אבל הנה, בעידן האורווליאני שלנו, שוקן מוצג כאביר חופש הביטוי, ובעלי ערוץ 10 כאויבי חופש הביטוי. אין גבול לאבסורד.
כך שיש צורך בקצת יותר צניעות לפני שמנהלים קמפיין על "פגיעה בחופש הביטוי". הרי לעיתונאים מותר הכל. הרי בעלי הערוץ צריכים לשלם על טעויות העיתונאים. הרי המעורבות של בעלי הערוץ, גם ככה, שואפת לאפס. לא צנזורה גלויה ולא צנזורה סמויה. ואם נותר להם משהו לעשות, זה בעיקר להציל במשהו את כבודם, ואפילו את כספם, על ידי החלטה על התנצלות. וגם את הזעיר מזעיר הזה יש מי שרוצה לקחת מהם.
אם בעלי ערוץ 10 היו רוצים, הם היו יכולים להקים כאן ערוץ בנוסח פוקס. ערוץ ימני. בלי שום התנצלויות. אבל הם לא עושים את זה. ולא ברור מדוע לא. במקום פוקס, יש להם ערוץ שהקו שלו קרוב יותר למרצ. אפשר לקרוא לאבסורד הזה הכל. זו בוודאי לא פגיעה בחופש הביטוי. זו הוכחה לכך שיש כאן מקהלה צבועה של עיתונאים שהשתן עלה להם לראש. חופש הביטוי רשום על שמם בטאבו. רק שצריך לדייק, לא מדובר בחופש הביטוי. מדובר בכוח הביטוי. כוח דורסני וצבוע. והם רוצים עוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם