אחרי 44 שנים: דמדומי השלום

החזרנו למצרים את כל השטח עד גרגיר החול האחרון, ויתרנו על בארות נפט בשווי מיליארדים ואנחנו עדיין משלמים את החשבון

גבי אביטל | 12/9/2011 12:00

תגיות: מצרים,סיני,הסכם שלום,שלום עכשיו

"יהיה טוב, יהיה טוב", כתב יהונתן גפן לפני שנות דור. "רק תצאו מהשטחים", הוסיף מפיו של סאדאת והתכוון לעצמו ממש. ויצאנו מהשטחים ומאחרון הגרגירים של חולות סיני, והפסדנו בארות נפט בשווי של 100 מיליארד דולר, וצמצמנו את הצבא, ושקענו באשליית שלום ממכרת. מצפון - סוריה מנווטת את מחבלי חיזבאללה, ומדרום - מצרים מנענעת את עריסת הטרור של אש"ף זה 30 שנה.

איך נספר לכותבי ההיסטוריה שבמשך 44 שנה מדינת ישראל כורה לעצמה בור ממולכד ומלא נחשים ועקרבים? איך נפלנו בפח האילוף של יצרני השלום המזויף שגרסו כי אם רק נצא מהשטחים הכבושים, יבוא המזור והמרפא לתחלואיה של המדינה הבוטחת במשענת קנה רצוץ כמו מצרים, ושאם רק נשב ונדבר עם הטרור ייפתרו בעיותיו מבלי שוב וחזון עלי הזית יחד עם היונה יזרח דווקא על היהודים מגבולות הקו הירוק?

חדי עין ואוזן שמו לב לנאומו של סאדאת בכנסת, וגם לצלבי הקרס שעיטרו את עניבתו המיוחדת. לא שחלילה אני רוצה לקלקל למישהו את "מסעי השלום" הערביים שאינם אלא חלופה ליכולת המלחמתית הדלה שלהם, אלא שמי שמעוניין להגיע לחקר האמת במתרחש בסביבה הים תיכונית, בעל כורחו לשאול מדוע בחר סאדאת בעניבה מסוג זה דווקא. מדוע התעקשה מצרים על גרגיר החול האחרון ההוא בטאבה, אך את עזה השאירה בתוך גרונה של ישראל.

עוד יש להקשות: מדינה החפצה בשלום אמת לא מחמשת ומאמנת את צבאה למה שמכונה "אוריינטציה מזרחית", קרי ישראל. וגם שלוש מנהרות ענק נבנו מתחת לתעלת סואץ כאלה אשר יעברו בהן שלוש דיביזיות. האם צה"ל בנה משהו מקביל?

רה"מ צריך לזרוק את אוחזי המטריות מ"שלום עכשיו"

ווינסטון צ'רצ'יל - מנהיגה המושמץ של בריטניה, עד אשר הוכחה דרכו האווילית של צ'מברליין - תקף בחריפות מנהיגים אשר בלהט מעשי השלום היו מוכנים לוותר על אדמות רוויות דם לוחמים, אשר חירפו נפשם להגנת כיסאותיהם של לוחמי "שלום עכשיו". איש כמובן לא שעה לעצתו.

ועכשיו, אחרי שנתנו כל פיסת אדמה למצרים, מה נשלם להם תמורת חידוש השלום? כמה עצמות עוד יצללו אל לוע הארי המצרי? ואני כבר שומע ברקע באופן צלול וברור: ישראל תצטרך לשלם לארה"ב על העזרה המיוחדת בהצלת אנשי האבטחה, מה שאמור להיות מובן מאליו. ומהו המחיר? התגמשות בנושא הפלסטיני.

במילים אחרות, ישראל מאוימת לשוב אל גבולות אשר יכילו כור טרור בלב הארץ, גבולות שהם בעצם חגורת נפץ על גופה הצר. חגורה עקומה מכל היגיון, אשר מרחקה מן הים, 15 ק"מ, קטן מכל רחוב בינוני בכרך מצוי. ומאחורי החגורה הנפיצה הזו ייעלמו אקוויפרי

המים, קווי הביוב יזרמו אל תושבי השפלה, מקלעים בינוניים ייחשבו תותחי-על, וטיסנים מתוצרת סין מצוידים בקילו חנ"מ יחליפו מטוסי קרב יקרים מפז.

ומה שחמור מכל הוא שדרישות הזדון הללו לא מסיימות את הסכסוך ולא פותרות את בעיית הפליטים, מדובר בחזרה לתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, אך בתנאים קשים פי כמה. אולי נקרתה בדרכה של הממשלה הנוכחית הזדמנות פז לתקן חלק מן המעוות. אם לא תעשה זאת, תגלה כי למרות הצהרות השלום למעלה ממחצית תושבי המדינה עלולים להימצא תחת אש, וכלכלת ישראל הנשענת על עורק ראשי ופועם בנתב"ג בסכנה.

האם ראש הממשלה יתעשת ויזרוק לכל הרוחות את אוחזי המטריות מ"שלום עכשיו"? היסטוריה הוא יודע, ולכן ראוי שיקשיב לעתים לסינים העתיקים. כה אמר סון טסו: "רק כאשר יידע האויב שיש בכוחך לעקור מלבו מחשבות זדון עם הלב יחדיו, רק אז תדע שלום בגבולך".