המחיר המצרי על תקיפת השגרירות
תמונות ההמון המשולהב ההורס את קיר המגן מול השגרירות מעלות תדמית בעייתית וחושפות את עומק הפיגור החברתי-כלכלי שבו שקועה מצרים. הן בוודאי לא מעודדות תיירות או השקעות
למרות 30 שנות שלום, דגל ישראל בבירה המצרית נשאר יוצא דופן. השלום הקר וההסתה היומיומית בתקשורת המצרית תמיד ריחפו מעל לבניין. אף כי שימש בית נאמן לצוותי השגרירות לדורותיהם ובשעריו באו יום-יום מצרים, פלסטינים וזרים, שררה בקרב אנשינו התחושה ש"משהו עומד לקרות".
זה קרה השבוע. הדגל הוסר בכוח על ידי "גיבור" מצרי, נרמס ונשרף מול צהלות האספסוף. למחרת קיבל ה"גיבור" דברי שבח מהתקשורת ואף זכה לפרס ממושל גיזה.
על כך ניתן לומר: איכה נפלה מצרים הגדולה, בעלת ההיסטוריה המפוארת של 6,000 שנה? הגיבור המצרי המודרני איננו איש רוח, איש מדע, שחמטאי או ספורטאי, אלא בריון המטפס על בתים ומחלל את דגלה של מדינה שכנה לקול תרועות ההמון. הפריצה לבניין השגרירות כמה ימים לאחר מכן לא הייתה אלא המשך הגיוני. ההמון הבין כי זו הדרך, שהרי קיבל את ברכת התקשורת והשלטונות.
מצרים משלמת כעת מחיר כבד מול הקהילה הבינלאומית. היא לא עמדה בנורמות הבסיסיות של משפט העמים. השמירה על השגרירות הזרה וצוותה היא מחוקי היסוד של היחסים הבינלאומיים ומעוגנת היטב באמנות שמצרים חתומה עליהן. ארצות הברית ומדינות אירופה כבר גינו בחריפות את הפריצה לשגרירות, ואירועים אלה לא יישכחו בקלות.
תמונות ההמון המשולהב ההורס את קיר המגן מול השגרירות, הפריצה למשרדיה והשחתתם, מעלות על פני השטח תדמית בעייתית שמצרים אינה זקוקה לה. התמונות הללו חושפות את עומק
מצרים נמצאת על פרשת דרכים. ההפגנות בכיכר תחריר והפלתו של מובארק לא הביאו לפריצת דרך כלכלית או חברתית. הכוחות הפוליטיים שדוכאו על ידי המשטר הקודם, אשר פרצו החוצה והשתלטו על הרחוב ומכתיבים את המדיניות, הם האחים המוסלמים וארגונים לאומניים קיצוניים. הצעירים התמימים שיצאו להפגין ב-25 בינואר למען שיפור תנאיהם כבר איבדו את המהפכה מזמן.
המצב הנוכחי בזירה הפוליטית מתבטא בעימות בין המפלגות האיסלאמיות, שמנסות לשמר את החוקה הקודמת אשר נותנת יתרון מובנה לאיסלאם ולשריעה, לבין עשרות מפלגות וארגונים חילוניים מפוצלים, הדורשים להקים מדינה מודרנית ולנסח חוקה חדשה. כל צד מפעיל לחצים באמצעות הפגנות רחוב על הוועדה העליונה של הצבא, הגוף שמנהל את המדינה. הצבא נוטה דווקא לקבל את עמדותיהם של האחים המוסלמים, מתוך הנחה שהם גוף מאורגן היטב שיכול להביא יציבות בהקדם.
בנסיבות אלה, רק השנאה לישראל מאחדת בין הכוחות הפוליטיים. זו היא אפוא תקופה קשה ליחסי ישראל-מצרים. למצרים אין כל אינטרס לפגוע ביחסים עם ישראל. הסכם השלום עם ישראל מבטיח יציבות למצרים ומונע הרפתקאות.
מצרים צריכה לטפל בכלכלתה ולא להשקיע את מרצה בעוינות לישראל. לשתי המדינות גבול משותף בעייתי שלאורכו פועלים ארגוני טרור, והן זקוקות לשיתוף פעולה הדוק. אלא שהוועדה הצבאית לא מצליחה להתגבר על קיצוני האיסלאם והלאומנות הערבית, הרוויים שנאה נגד ישראל.
עם זאת, עד כמה שניתן להבין, הדיאלוג בין המדינות נמשך ברובד העליון, וגם ארצות הברית התגייסה לסייע. יהיה על ישראל לתמרן בזהירות מרבית נוכח כל המכשולים האלה. זה לא יהיה קל, אך אין לנו ברירה אחרת. גם לא למצרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם